העסקה הכי מרוחה ומאוסה בהיסטוריית הכדורגל, שגם הפכה להיות היקרה אי פעם, נסגרה סוף-סוף כשפול פוגבה עבר למנצ'סטר יונייטד מיובנטוס תמורת 89 מיליון ליש"ט (כ-105 מיליון יורו). זה לפחות הסכום מעל השולחן. המעבר של הקשר הצרפתי הוא גם הצהרת כוונות מצד השדים האדומים. יונייטד חוזרת לליגה של הגדולות בעולם, של ריאל, בארסה ובאיירן, המסוגלות להביא כוכבים מבוקשים בסכומי ענק.



לאור היורו החלש שהיה לפוגבה, ולאור העובדה שהוא לא שחקן שמעמיד סטטיסטיקות אישיות יוצאות דופן, רוב גדול מבין הפרשנים ושחקני העבר באנגליה סבורים שהסכום ששולם מנופח מאוד וכי פוגבה לא שווה את הכסף. אבל כשאנשים מדברים כלכלה, רצוי שיבינו בזה. איך מעריכים שווי של שחקן? הנה לכם הוכחה פשוטה למה פוגבה כן שווה את הכסף. ההכנסה השנתית של מנצ'סטר יונייטד רק מספונסרים תגיע ל-500 מיליון ליש"ט. כלומר יונייטד שילמה תמורת פוגבה סכום השווה ל- 17.8% מההכנסה השנתית שלה מחסויות. זה פחות ממה ששילמו השדים האדומים על חואן ורון ב-2001 ( 22% מהכנסות המועדון) ועל ריו פרדיננד (20%).



עסקת פוגבה הופכת להיות הרבה יותר זולה כשמכניסים למשוואה נתון נוסף. על פי הערכות מומחים, יונייטד ואדידס צפויות לכסות עם הזמן את כל שווי העסקה ממכירת החולצות של הקשר. עכשיו נשאר רק שמוריניו יחזיר את יונייטד להיות אימפריה ושפוגבה יגשים את הפוטנציאל ואת הסטאר-קוואליטי שלו והעסקה הזאת תהפוך לרווחית.



את מנצ'סטר יונייטד ושאר הגדולות של הפרמייר-ליג צריך לשפוט לא רק כמועדוני כדורגל, אלא כתאגיד כלכלי גלובלי ובין-לאומי ענק ששוויו מוערך במיליארדי דולרים. מכאן שיונייטד רוכשת את פוגבה זה כמו שאינטל רוכשת סטארט אפ ישראלי מבטיח.



עד כה כבר הוציאו 20 קבוצות הפרמייר-ליג 775.5 מיליון פאונד, וכשנותרו שלושה שבועות שלמים עד לסיום חלון ההעברות אפשר להסיק ואפילו לא בזהירות שמחסום המיליארד עשוי להישבר. בכל מקרה, ביורו אנחנו כבר קרובים – כ-908 מיליון.



הנה הטבלה המלאה: מנצ'סטר סיטי – 161.5 מיליון ליש"ט (כולל ההעברה האחרונה של ג'ון סטונס), מנצ'סטר יונייטד 157, ליברפול 68, צ'לסי 64, ארסנל 44, ווסטהאם ולסטר 40, טוטנהאם 31, בורנמות' 30, סאות'המפטון 24, קריסטל פאלאס 23, ווטפורד 22, מידלסברו 19, סטוק 18, סוואנזי 12, אברטון וסנדרלנד 8, ווסט ברומיץ' 6, ברנלי 4 והאל (עדיין) כלום.



8.5 מיליארד ליש"ט בכיס רק מטלוויזיה!


זו לא טעות דפוס. הסכם זכויות שידור חדש שנכנס לתוקף הקיץ לשלוש שנים (עד 2019) הקפיץ את ההכנסה של הפרמייר-ליג מזכויות שידור ב-71%. משמע, 5.1 מיליארד ליש"ט לשלוש שנים משידורים חיים בבריטניה בלבד, עוד כחצי מיליארד מתקצירים וכ-3 מיליארד מתחנות טלוויזיה מחוץ לאנגליה.



המשמעות: 2.83 מיליארד ליש"ט כהכנסה לעונה. זה כסף שנכנס למועדונים, אז בחישוב פשוט: מועדון ממוצע בפרמייר-ליג יכניס מעל 140 מיליון ליש"ט בעונה רק מזכויות שידור. כל משחק שמשודר העונה יכניס יותר מ-11 מיליון ליש"ט. למעשה, אם תחברו את ההכנסות של כל הקבוצות מ-49 הליגות הראשונות ברחבי אירופה (כלומר כולן להוציא הספרדית, האיטלקית, הגרמנית והצרפתית), לא תקבלו ביחד את ההכנסות של קבוצות הפרמייר-ליג.



בעונה החולפת ארסנל הכניסה 100 מיליון ליש"ט מזכויות שידור והיא ראשונה בפרמייר-ליג, בעוד האחרונה בורנמות' הכניסה כ-70 מיליון. הסכומים האלה יזנקו העונה, כאמור, ב-71%. עכשיו תוסיפו להכנסות של ארסנל, למשל, עוד מאות מיליוני ליש"ט מהסכמי חסות עם ספונסרים ענקיים, ממכירת מנויים וכרטיסים, ממכירת מרצ'נדייז, הכנסות מאופ"א דרך ליגת האלופות וממשחקי קדם-עונה.



הסכם השידור החדש קבע תקדים: אין יותר ספונסר. למה? כי המותג שנקרא "פרמייר-ליג" מוערך בפני עצמו בשווי של 4 מיליארד ליש"ט. כך שעדיף להיפטר מחסות ולעצב לוגו יפה ונקי שיהיה מזוהה עם המותג בלבד. בשביל זה שווה לפרמייר-ליג לוותר על 40 מיליון ליש"ט לעונה מספונסר. כסף קטן. בינתיים, העיצוב של הלוגו הנקי זוכה לביקורות נוקבות. תשפטו בעצמכם.



עליונות הפרמייר-ליג מתבטאת קודם כל בעליונות המוצר – תחרותיות אדירה, שילוב של הרבה מועדונים גדולים ושאפתניים עם מאמן גדולים ושחקנים איכותיים, איצטדיונים מלאים עם אווירה נהדרת, כדורגל קצבי ומהיר, מסורת מפוארת חובקת עולם וכמובן השפה האנגלית (המדוברת והמשפיעה בעולם שחודרת לכל תרבות).



העליונות הזאת מתבטאת גם במספרים: שני מיליארד יורו לעונה רק מזכויות שידור מקומיות לעומת 943 מיליון יורו שגורפת האיטלקית, 883 מיליון שמקבלת הליגה הספרדית, 876 מיליון לבונדסליגה ו-748 מיליון לליגה הצרפתית. או בשתי מלים: לא כוחות.



כסף גדול, בעיות גדולות


לצד כל ההתלהבות, הכסף הגדול גרם ללא מעט בעיות. שחיתות ובזבזנות. איפה שיש כסף גדול כמעט תמיד תהיה גם שחיתות. בשנה בין אוקטובר 2014 לספטמבר 2015 מועדוני הפרמייר-ליג שילמו לסוכני שחקנים בלבד סכום מטורף של 130 מיליון ליש"ט. הסכום עלול לצמוח כששני סוכני העל ז'ורז'ה מנדש (האיש החזק בכדורגל העולמי) ומינו ראיולה מסכמים את הקיץ הטוב בקריירות של שניהם.



מה שמעצבן מאוד הוא ערך השחקנים המנופח. כל המועדונים בעולם מודעים לכסף הגדול שנכנס לפרמייר-ליג והם חולבים את הפרה יפה מאוד. התחושה היא שמועדוני פרמייר-ליג רבים מנוהלים בצורה פראיירית, שופכים סכומים מופקעים על שחקנים. בורוסיה דורטמונד רכשה ב-2012 את כוכב מנשנגלדבאך מרקו רויס ב-17 מיליון יורו, ארסנל שילמה הקיץ על שחקן אפור של מנשנגלדבאך, גרניט שאקה, 40 מיליון יורו.




אי-מיצוי היתרון הכלכלי באירופה. הכסף הגדול שיש למועדוני הפרמייר-ליג עומדה בסתירה גמורה לדומיננטיות המוחלטת של הקבוצות הספרדיות במפעלים האירופאיים ולכוחה של באיירן מינכן. מועדוני הפרמייר-ליג לא מרשימים בשנים האחרונות באירופה. זכיה בודדת בליגת האלופות בשמונה השנים האחרונות – צ'לסי ב-2012, ואותה צ'לסי היא המועדון האנגלי האחרון שזכה בליגה האירופית בשנה לאחר מכן. הכסף הגדול לא עוזר לפרמייר-ליג להביא את השחקנים הכי טובים בעולם – שמככבים בברצלונה, בריאל ובבאיירן. אבל הוא כן קונה שחקנים איכותיים, ויותר מכך - את המאמנים המוערכים ביותר בעולם כמו פפ גווארדיולה, ז'וזה מוריניו ואנטוניו קונטה. בוא נראה אותם מחזירים את קבוצות הפרמייר-ליג לעילית היבשתית.



חמדנות וחזירות. עם הסכם זכויות השידור החדש, כל הקבוצות היו יכולות להוריד ביותר מחצי את מחירי המנויים והכרטיסים לעונה הקרובה, ועדיין להגדיל משמעותית את הרווחים. נחשו מה – אמנם יש קבוצות שהקפיאו מחירי כרטיסים, אבל אף אחת לא הורידה אותם. השינוי היחיד הוא בנוגע לכרטיסים לאוהדי חוץ – שיוגבלו ל-30 ליש"ט לכרטיס, פשרה שהושגה אחרי מאבק ארוך של ארגוני האוהדים שרצו להגיע ל-20 ליש"ט.



אמנם בפרמייר-ליג יש 13 מועדונים מתוך 20 שנמצאים בבעלות זרה (לא בריטית), כולל כל חמשת המועדונים הגדולים ביותר (יונייטד, סיטי, צ'לסי, ארסנל וליברפול), אבל אני לא שותף לשנאת הזרים שיש כלפיהם. חלק מהם מתנהלים נכון – סאות'המפטון שבבעלות שווייצרית או כמובן האלופה לסטר והבעלים התאילנדי הנהדר שלה.



יחד עם זאת, זה נכון שגם חלק גדול מהמועדונים נמצאים בידי אנשי עסקים שרואים בהם הרבה יותר עסק מניב מאשר מועדון תחרותי, ולעיתים (כמו במקרה ארסנל, שגובה את המחירים הגבוהים בעולם ולא נותנת תמורה הולמת) זה פוגע במטרה האמיתית של מועדון כדורגל – העסק היחיד בעולם ששורת הרווח הכספי אינה המטרה העיקרית אלא המשנית, אחרי לנצח ולזכות בתארים.



ניכור מהאוהדים. מחירי המנויים והכרטיסים גבוהים בהרבה מאשר בכל ליגה אחרת וההתנהלות הלא טובה יצרו יחד ניכור בין האוהדים להנהלות המועדונים שלהם. בנוסף לכך, המשכורות המנופחות שמקבלי כדורגלני הפרמייר-ליג, יוצרות ניכור בין האוהדים לכוכבים המיליונרים (שחלקם מפונקים).



בכל מקרה יהיה מעניין


בזכות הכסף נמשיך לקבל בפרמייר-ליג הרבה יותר סיפורים מכל ליגה אחרת (וראינו את זה בעונה שעברה בטונות). מוריניו מול גווארדיולה, קלאודיו ראניירי האהוב, יורגן קלופ בליברפול, קונטה בצ'לסי, מאוריסיו פוצ'טינו וצעירי טוטנהאם, ארסן ונגר המזדקן הנחמץ, רונלד קומאן וביליץ'. וכמובן זלאטן, פוגבה, קון אגוארו, דה בריינה, אוזיל, קוטיניו, וארדי ועוד. הולכות להתפתח כל כך הרבה עלילות מרתקות בעונת 2016/7 בפרמייר-ליג. רק שתגיע כבר השבת ותתחיל כבר העונה.