בסוף החודש הבא תתכנס ההתאחדות לכדורגל הבינלאומית, פיפ"א, לקונגרס שלה בציריך. על סדר היום: בין השאר, בקשתה של התאחדות לכדורגל הפלסטינית להשעות את ישראל מפיפ"א.

 

 

שני דברים בוודאי יקרו: הבקשה תעלה לדיון; ואם יהיה רוב של שני שליש בקרב משתתפי הקונגרס - הבקשה תאושר וישראל אכן תודח. אני כמעט בטוח שאני יכול לחתום על דבר נוסף: רוב של שני שליש - יהיה. לא משום שבקשתה של פלסטין צודקת ולא משום שישראל עשתה עוול שאינו בר תיקון, אלא בגלל שפשוט לא אוהבים אותנו - בלשון המעטה - בעולם, ובכל יום שעובר המצב רק מחמיר.

 

פיפ"א אינה ומעולם לא הייתה ארגון נקי משיקולים ומעורבות פוליטיים. רוב הנציגים שיישבו בקונגרס יעשו בקלות את החיבור בין הנאמר בבקשה לבין מה שהם רואים כמציאות במזרח התיכון. במילים אחרות: הגבלת התנועה של שחקנים פלסטיניים, כפי שנטען בבקשה, תיראה בעיני נציגי פיפ"א כחלק בלתי נפרד ממה שהם רואים כ"שליטה של עם אחד, באמצעות הצבא, על עם אחר". ומכאן הדרך מאוד קצרה עד להרמת היד בעד ההחלטה. אז מה עושים כדי למנוע את האסון?

 

קודם כל - מה לא עושים. בשום פנים ואופן לא לבקש את עזרתם של הפוליטיקאים שלנו. קראתי השבוע ששוקלים לערב את ראש הממשלה, בנימין נתניהו, ואני בטוח שעוד פוליטיקאים תאבי חשיפה ינסו לרתום עצמם לעגלה. אסור. בפיפ"א, כמו גם באופ"א ובוועד האולימפי הבינלאומי, לא סובלים שראשי ממשלות, שרים וחברי כנסת באים ומתערבים להם. זה יכול רק להזיק.

 

זה שג'יבריל רג'וב הוא פוליטיקאי בעצמו לא משנה לפיפ"א. מהעובדה שרג'וב היה בעברו טרוריסט שריצה עונש מאסר, הם בוחרים להעלים עין. רג'וב רשום אצלם כנשיא ההתאחדות הפלסטינית - וזה מספיק. הם יקבלו אותו ויקשיבו לו. וזו צריכה להיות גם הגישה שלנו.

 

אני לא בטוח שעופר עיני הוא האיש המתאים, אבל צוות בראשותו של אבי לוזון יכול וצריך לעשות את העבודה. והעבודה היא קודם כל עבודת תחקיר מקצועית ומקיפה. בעידן של דאע"ש והתקפות טרור בכל העולם, בדיקות בטחוניות הן כבר לא רק נחלתו הבלעדית של המזרח התיכון. גם המכובדים של פיפ"א נאלצו לעבור בדיקות מקיפות בדרכם ליציע האחמ"ים במונדיאלים שנערכו בדרום אפריקה ובברזיל.

 

צריך להסביר, במקצועיות ועם דוגמאות מוכחות, שהעדר בדיקות בטחוניות מביא לתופעות כמו חפירת מנהרות או החדרת אמצעי לחימה. אולי זה ישפיע על חלק מהנציגים. אולי הם יחשבו פעמיים לפני שהם מצביעים. אולי זה ימנע רוב של שני שליש. במקביל, צריך לדבר עם הפלסטינים. אם נתניהו ואבו מאזן לא עושים את זה, אפשר להראות לעולם שאנשי הספורט יכולים.

 

צריך להגיע לעיסקת ג'יבריל מודל 2015. למצוא דרך שתקל על שחקנים פלסטיניים לנוע ממקום למקום - מבלי לפגוע בביטחון המדינה. אני מנחש שרג'וב לא ישתף פעולה: בשבילו להגיע לציריך ולעשות רעש, חשוב יותר מדאגה לשחקן הפלסטיני. הוא לא מעוניין בפתרון, הוא רוצה להדיח את ישראל.

 

אבל לנו אין ברירה, אנחנו צריכים לנסות. צריך להראות לפיפ"א רצון טוב. צריך להציע פתרון. צריך לגרום לפיפ"א, או לחלק מנציגיה, לומר לרג'וב: 'לך הביתה ותעשה הסכם'. צריך להיות הפעם יותר חכמים ופחות צודקים. אסור לתת לאנטישמיות שהולכת וגואה בעולם, ומתדפקת גם על דלתות פיפ"א - לגרום להשעייתנו. זה יהיה גזר דין מוות לכדורגל הישראלי בפרט ולספורט הישראלי בכלל