במשך השבוע האחרון כולם דיברו על משחק אחד. כמה חבל שזה לא היה על המשחק שהתקיים אמש באצטדיון נתניה, שבו הביסה הפועל רעננה 0-3 את מכבי חיפה. נדמה שהמשחק הזה לא עניין איש, חוץ אולי מהאוהדים של חיפה ושל רעננה. אז למה בעצם כולם התעלמו ממנו? הוא הרי יכול בהחלט להכריע לאן תנשוב הרוח של שתי הקבוצות – לאירופה או לקיץ יבש בארץ.
נדמה שלאחר החלוקה לפלייאוף עליון ותחתון כבר לא סופרים את רעננה, או בשמה "הפתעת העונה". בטח שלא את חיפה, שבקלות יכולה לקבל את אותו הכינוי, פשוט בקונוטציה אחרת לגמרי. אז נכון שבמעלה הטבלה כבר הסתיימה (כנראה) מכסת ההפתעות, אבל עדיין, מדוע הזלזול וחוסר היחס? מדוע חיפה מעניינת רק בהקשר של יוסי בניון - אם יהיה בהרכב הנבחרת ואם "הקומץ" קילל אותו ואם כן איך הוא הגיב. אותם הדברים אמורים גם לגבי רעננה - מה שחיים סילבס עשה עם קבוצת שחקנים די אנונימיים בתקציב נמוך זה סיפור האנדרדוג הקלאסי.
אתמול באצטדיון נתניה הקבוצות לא רק הרשימו, לפחות עד הדקה ה-32, אז נשרק פנדל מפוקפק מאוד לטובת המארחת, לאחר ספק עבירה של הברזילאי רומאריו פירס על יובל שבתאי. רנה מיחליץ' ניגש לבעוט ולמרות שהבעיטה הייתה חלשה, שוער האורחת ולדימיר סטויקוביץ' לא הצליח לעצור את הכדור ורעננה עלתה ליתרון 0-1. המחצית השנייה הייתה שקולה עד למבצע של הקבוצה מהשרון בדקה ה-60. אוונס קנגאווה התעלם מהגנת הירוקים בעט לעבר עמנואל אמבולה שאומנם החמיץ את הכדור, אך שבתאי היה במקום הנכון ובעט ישר אל הרשת וקבע 0-2 לרעננה. חמש דקות מאוחר יותר נרשם אופיר קריאף - שרק נכנס בהפסקה - בפעם השנייה בפנקס של אורן סימיניאן, ופעם שנייה העונה השאיר את קבוצתו בעשרה שחקנים. מכאן המשחק כבר היה גמור, ולחיפה נשאר להילחם רק על הכבוד. בדקה ה -89 היא הפסידה גם בקרב הזה לאחר שברק בדש שעלה כמחליף מצא את הרשת של חיפה בשער וירטואוזי וקבע 0-3.
במחזור הבא בעוד כשבועיים תארח חיפה את בני סכנין. עד אז חייבת הקבוצה – שסופרת הפסד שני משני משחקים בפלייאוף – לבצע הפקת לקחים יסודית ולהחליט איך מתרוממים מכאן. להפועל רעננה מחכה משחק קשה בבלומפילד מול מכבי ת"א, אבל עם יכולות כמו שהפגינה היום אולי מכסת ההפתעות עוד לא הסתיימה העונה.