סגל. מה שמטריף אצל אלישע לוי, וזה ניכר ביתר שאת לקראת המשחק ביום שבת (21:45) באלבניה, זה שלמרות שהוא באמת מקפיד לזמן סגל לכל משימה ולא לרוץ עם קאדר קבוע, שלא מעניין מה כושר השחקנים שבו (וזה מצוין), הוא מאחר בזימונים ובוחר בשחקנים המתאימים למשחק הקודם.

הדבר בולט בכמה עמדות חשובות, בהן הקישור האחורי: החליט אלישע לפני כמה משחקים להפסיק את קו האשראי של ביברס נאתכו בנבחרת, ולחדש את זה של אלמוג כהן. נאתכו לא זומן למשחקים הנוחים יחסית מול מקדוניה וליכטנשטיין, אבל כן זומן להר הגעש באלבניה.

נאתכו שיחק במספיק הרי געש בקריירה, אבל הבעיה היא לא בחוסר ניסיונו, אלא בתפקודו. נאתכו הוא קשר יצירתי שמשחק מאחור בגלל מגוון סיבות, שאחת מהן היא איטיות יחסית ואגרסיביות מוגבלת. מול ליכטנשטיין, שחקן כזה היה חוגג. מול אלבניה, במשחק שבו לא נשלוט במרכז השדה בגלל הרבה סיבות (שהעיקריות שבהן הן איכות וביתיות), דווקא במשחק הזה אלמוג כהן ועוד גרזן מאחור (נטע לביא?) מספיקים.

נאתכו צריך להיות בסגל כי אין לנו הרבה שחקנים שמשחקים בליגת האלופות, אבל כשאתה מזמין שחקן כזה אחרי תקופה ארוכה, אתה צריך לתת לו לשחק. ולא בטוח שזה הדבר הנכון לעשות באלבניה.

איזון. סגל נבחרת מורכב מ-23 שחקנים. כולם מתלבשים (שינוי בחוק שהתרחש בשנים האחרונות). מתוך 23 השחקנים, שלושה הם שוערים ו-20 הם שחקני שדה - מקרה קלאסי שבו אפשר לזמן שני שחקנים על כל תפקיד, אז למה יש בסגל רק מגן ימני אחד? במשחק שבו נתגונן הרבה יותר מהיריב ויש סכנה גדולה לפציעות או הרחקות, צריך שמונה שחקני הגנה מובהקים בסגל, לא פחות. בסגל הזה יש רק שישה.

אם הכוונה הייתה לזמן את דוד קלטינס על תקן אלון חרזי 2016 - שחקן כלבו - ולנצל את החור כדי להזמין עוד שחקן התקפה, זה בזבוז. הרי הנבחרת הולכת לשחק עם שלושה שחקני קישור מאחור וחלוץ בודד בשפיץ, אז מה בדיוק יועילו ריבוא של שחקני התקפה אם ייפצע לנו אלי דסה אחד?

והשאלה המרכזית: אם בן ביטון איבד את בונאוונטורה פעם אחת אבל ממשיך להצטיין ברוב משחקי הפועל באר שבע – מוליכת הטבלה להזכירכם, וקבוצה שמשחקת באירופה כהלכה - ואם קני סייף מפקפק בקול רם באזרחותו הישראלית, הם לא צריכים להיות בנבחרת?

ויותר מזה: למכבי תל אביב יש בעיות בהגנה והיא לא כובשת, אז למה רק שחקן הגנה אחד מבאר שבע מגיע לנבחרת לעומת שלושה של הצהובים?

הרכב. נבחרת ישראל, כאמור, תתגונן באלבניה. תהיה מהומת אלוהים במרכז השדה, וכמות ההזדמנויות שתקבל הנבחרת תהיה מועטה. אלישע יצטרך שחקנים מספיק מהירים בהגנה כדי להתגבר על טעויות, אגרסיביות בקישור האחורי ושחקנים שעושים מינימום נגיעות במשחק המעבר כדי ליצור יתרון מספרי בכל התקפה מתפרצת. וכן, היא צריכה שחקני מאני טיים, שחקנים עם מספרים.

אם היה ניתן לוותר על עוד שחקן מרכז שדה שלא ייגע בכדור (נאתכו) לטובת שחקן התקפה, כדי ליצור מצב שבו חמישה שחקנים יתגוננו, ארבעה יתקפו וניר ביטון יהיה שחקן המעבר -בגלל הרבה יתרונות שיש לו - זה היה המצב האידיאלי. לצערנו, זה לא יקרה. ביטון נופה אתמול מהסגל בגלל עבירת משמעת, ואולי בשל כך אלישע צריך לייצר הברקה: לא להתלבט בין בן שהר וטל בן חיים אלא לשים את שניהם, ולהוריד את ערן זהבי לעמדת ה-50/50. הרי דווקא במשחק הזה, ראיית המשחק של זהבי ומינימום הנגיעות בכדור, יועילו לנבחרת יותר. תחושת בטן: זה לא יקרה.

והכי חשוב. תיקו תהיה תוצאה סבירה בהחלט, מחמיאה ביותר, ותשרת את המטרה האווילית אבל הריאלית של הקמפיין הנוכחי: מקום שלישי. הפסד, וישראל מתחילה בסדרה של שישה משחקי גארבג' טיים עד למוקדמות היורו.