עידן שריקי כבר בן 36. ילד הפלא הנצחי של הכדורגל הישראלי, מכוכבי מ.ס אשדוד של סוף העשור הקודם ותחילת העשור הנוכחי, מודה שהוא כבר עבר את תקופתו היפה, אבל ממשיך להפציץ בלאומית. הוא הבקיע שמונה שערי ליגה ומחזיק לבד את ההתקפה של הפועל מרמורק. הקבוצה הצנועה מרחובות תגיע הערב לטדי למשחק מול בית"ר ירושלים בשמינית גמר גביע המדינה. זמן טוב לשמוע כמה תובנות כדורגל מהסקורר האשדודי שמדבר על התחנות והרגעים המיוחדים בקריירה."את הדברים היפים בקריירה כבר עברתי וזו לא בושה. מה שעשיתי בגיל 24-25 אני פחות יכול לעשות היום. אין מחיר לניסיון ומה שאני מביא מבחינת מנהיגות ואיך ששחקנים מסתכלים עליי שווה הכל".
לגבי המשחק, שריקי מפוכח. "צריכים לקרות הרבה דברים שנעשה את ההפתעה הסנסציונית הזאת. המשחק תלוי בבית"ר, יש לה שחקנים מהשורה הראשונה בארץ. מבחינת התקפה, יש לבית"ר את השחקנים הכי מוכשרים ושהכי כיף לראות אותם. כשאני רואה את שכטר, ורד, עזרא ובניון זו חוויה וזה כבוד בשבילנו לעלות למגרש יחד איתם. אבל לא ניתן להם יותר מדי כבוד, ננסה לעשות את הבלתי יאומן. ניסים לפעמים קורים, אולי הפעם זה יקרה".
מה הסוד של המפעל הזה?
"זו הסוכריה של הקבוצות הקטנות ושל השחקנים הלא מוכרים והצעירים שרוצים לקבל הזדמנות ובמה. בטדי יהיו לנו הרבה שחקנים צעירים שבשבילם להגיע להיכל הכדורגל בירושלים זה עולם ומלואו. אני מקווה שהם יראו מה הם שווים, כי הם שווים הרבה. פערי הכוחות בינינו לבינם אדירים, אבל אנחנו ננסה לעשות הכל. יש המון קהל שיתמוך בנו".
לא זכית בגביע.
"שיחקתי באשדוד 10 שנים, הגענו 3-4 פעמים לחצי הגמר ואף פעם לא הצלחתי להעפיל לגמר וזה היה פספוס נוראי כי היו לנו קבוצות מאוד טובות והיינו יכולים לקחת את הגביע. זה עצבן ולא עשה טוב. שנה אחר כך בנתניה עשינו מסלול מדהים בלאומית, כולל ניצחונות על קבוצות ליגת העל. בחצי הגמר ניצחנו את מכבי פ"ת וכבשתי ובגמר הפסדנו בהארכה לק"ש. יש לי חוב לגביע המדינה, אבל עכשיו אני במרמורק ובסרט אחר. בית"ר ירושלים מול מרמורק זה אריות מול שועלים".
אתם באים למשחק הזה במומנטום טוב. ניצחתם 0:5 ביום שישי את ראשל"צ ושמענו טענות מצד אייל ברקוביץ' שהמשחק היה מכור.
"זה דבר שאסור בכלל להגיד אותו כי צריך לפרגן למי שניצח. אנחנו באנו, נתנו את הכל, ניצחנו ועשינו שערים יפים ומשחק מושלם. תכנית המשחק של ניסן עבדה אחד לאחד. לא מעניין אותי היריבה ומה היא עשתה. אני בטוח שהם נלחמו והכל כשר. זה הקטע בכדורגל. תמיד כשקבוצה מנצחת בתוצאה שנראית גבוהה, שואלים מה קרה למפסידים. למה לא להאדיר את המנצחים?".
הגעת למועדון מאוד משפחתי.
"זה מועדון מדהים שתומך, עם קהל לא כ"כ ידוע, אבל סוחף. גם כשהייתה לנו תקופה רעה לפני חודש וחצי, כשהיינו מקבלים שלישיות כל מחזור, הם היו מודים לנו בסוף כל משחק. אין דברים כאלה בארץ. זה מועדון עם שלושה אנשים יקרים. שני האחים תמיר וליאור חופי וגם אילן סגל שנותנים הכל לקבוצה. צריך להזכיר את שינו ואייל גולן, הבעלים שנותנים שקט והמועדון הזה טוב לתת במה לשחקנים שלא מקבלים צ'אנס בליגת העל ורוצים להתקדם ולהתפתח פה".
דיברנו על בית"ר ירושלים והחלק ההתקפי, אני חוזר אלייך. הקריירה שלך מפוספסת?
"אני לא חושב. צריך לזכור שהתחלתי את הקריירה בליגות הנמוכות, בקריית עקרון ובמכבי יבנה. אני לא רואה המון שחקנים שמגיעים מליגות כאלה לאן שהגעתי. להיות פעמיים מלך שערים בליגת העל, מלך השערים של אשדוד בכל הזמנים, לשחק באירופה. אני מבין את מה שאתה אומר ויש בי תחושה קטנה שיכולתי להגיע לקבוצות גדולות. היו מגעים עם הפועל ת"א, בית"ר ירושלים ומכבי חיפה. בהפועל ת"א היה לי חוזה חתום לשלוש שנים כשהם העפילו לצ'מפיונס, אבל זה נפל. המקום שלי היה שם והייתי אמור להיות שם. אבא שלי לימד אותי משפט והוא הכי חכם שיש: 'כשאתה שמח בחלקך, האושר אצלך'. אני שלם עם הטעויות והמשברים שקרו לי בקריירה, אבל ברוך השם הגעתי כמעט לכל מה שחלמתי עליו".
אני לפחות תמיד אזכור אותך כמעין ילד נצחי של הכדורגל הישראלי. אתה מעכל שאתה בן 36?
"אם אני בא כל אימון עם חיוך ונהנה, זה לא מעניין אותי בן כמה אני. אשתי תמיד שואלת אותי: 'לא תפסיק?', אני אומר לה שאני נהנה. זה הדרייב, עוד מילדות כשהייתי הולך לשחק כדורגל אחרי בית ספר, וחוזר הביתה רק שאני שחור בידיים. האהבה שלי למשחק לא נגמרת ולא תיגמר".
ומתי זה ייגמר?
"רק כשהגוף יגיד די. זה בכלל לא בכיוון עכשיו. אני מקווה לתת עוד שנתיים-שלוש".
ומה אחרי זה?
"יש לי תכניות. יש לי בית ספר לכדורגל ביחד עם יאיר אזולאי, בלם העבר. הוא היום בצוות האימון של הפועל אשקלון. זה בית ספר שקשור להפועל אדומים אשדוד מליגה ב', אבל פרויקט פרטי שאנחנו מפעילים. זו שנה ראשונה וניסיונית ואני קורא לכל תושבי הדרום להגיע. אנחנו מעניקים לילדים את כל מה שאנחנו קיבלנו: ערכים, חינוך ואהבה לספורט. יש לנו 50 ילדים והמטרה היא לגדל את השחקנים הבאים ואנשים טובים לעתיד".
מה אתה רוצה לעשות בעתיד?
"בטוח שאתעסק עם כדורגל ובהתחלה עם ילדים. זו אהבה גדולה והיום אני חווה את זה על בשרי נהנה כמעט כמו באימון. אני חושב שאני יכול לתרום המון בעניין אימון חלוצים ויש לי כמה הצעות, אבל אין לי הרבה זמן כרגע. עניין של אימון בוגרים? אני כן רוצה להתחבר עם איזה מאמן שהוא דמות. אני לא מאמין בלסיים קריירה וישר לאמן לבד. צריך 4-5 שנים להיות עוזר וללמוד וזו הדרך. באיזה מועדון? אני מחובר להפועל מרמורק וכן ארצה להמשיך פה בשנים הבאות. הכדורגל הוא דינמי, לך תדע מה יהיה עוד שבועיים. אשדוד? בחיים לא סגרתי דלת. כל הצעה שתהיה לי אשקול".
בתקופה שלך מ.ס אשדוד הייתה סמל לקבוצה שמחה והיום זה לא עובד. מה זה עושה לך?
"אני חושב שמ.ס אשדוד לא ברמה שהם מצפים מעצמם. השחקנים פחות איכותיים מהתקופה שלנו וצריך להגיד את זה. הקבוצה פחות נראית שמחה במיוחד במשחקי הבית. כשאנחנו היינו משחקים בי"א, קבוצות היו רועדות מאיתנו. בית"ר ומכבי חיפה היו מקבלות שלישייה וזו לא קלישאה. כמעט כל עונה היינו בפלייאוף העליון, כל שתי עונות מאבק גבוה בגביע. יכול להיות שהחיבור של השחקנים עם מאמן כזה או אחר לא טוב. לא כואב לי המצב שלהם. עזבתי כי נגמר לי החוזה ולא הסתדרנו על החוזה העתידי. אשדוד בלב שלי, הייתי אחד הסמלים שלה ואני עדיין אחד הסמלים שלה. הבעיה במדיניות? אני חושב שאפשר גם להשביח שחקנים וגם להצליח. בוא נעבור הלאה כי הם פחות מעניינים".
במכבי נתניה התחברת למועדון, אבל זו תקופה שתרצה לשכוח.
"הרגשתי בנתניה כמו בבית מהרגע הראשון. יש לקבוצה הזאת קהל מדהים, מתקנים ואנשים טובים. כל מה ששחקן כדורגל צריך. עכשיו עם סלובו ושי שמתאימים להם כמו כפפה ליד, הם צריכים לעשות את קפיצת המדרגה. הייתי שם קפטן שני לערן לוי, שהוא אחד החברים הטובים שלי".
כמה קשה הייתה התקופה ההיא?
"כשאתה לא מביא כסף הביתה במשך ארבעה חודשים, וזה לא משנה במה אתה עובד, אתה לא שמח. אתה לא יכול לתת מעצמך, לא טוב לך. יש אנשים עם ילדים, עם חיתולים, עם משכנתא. אתה לא יכול להביא את מלוא היכולת שלך. ידענו כן לשמור על המערכת, כן להרים את הראש מעל המים ואני מאמין שכיום עם אייל סגל, שהוא אדם מדהים ואני מכיר אותו כספונסר מאותה התקופה, טוב להם".
מה הסיפור הכי הזוי מאותה עונה?
"הביאו שחקן ברזילאי בשם דודו. אמרו לנו שהוא היה בצסק"א ובנבחרת ברזיל. ערן ואני מההתחלה הסתכלנו עליו וזה היה נראה לנו מוזר. הוא היה כבד במשקל ולא זז. הוא לא היה נראה חתול בשק, אלא תרנגול בשק. אחרי שלושה שבועות שחררו אותו וזה היה מדהים. הסיפור הכי הזוי כלכלית? היו המון אספות עם ההנהלה שניסתה בכל הכוח להביא כסף. הביאו כל מיני הלוואות ממקומות הזויים. זה חלק ממה שאתה עובר בקריירה. דברים מצחיקים לשמור בזיכרון".
מכבי פ"ת היה הפרק הכי קצר שלך. עלית איתה ליגה ולא המשכת.
"זו הייתה חצי שנה מהשמחות שלי. הבקעתי 12 גולים בחצי עונה. זה היה החיבור הכי טוב שלי עם קבוצה. עם אנשים כמו עמי פאן, שינו זוארץ ועומר גולן. אנשים מדהימים שהיה לי כיף לתת בשבילם. נתנו לי הכל והחזרתי במגרש. היה לי חוזה לעוד שנתיים בנתניה ויוסי מזרחי לא רצה לוותר עליי".
הייתה לך תקופה קצרה באירופה. יצאת לשחק בפולין במדי גורניק זאבז'ה ולא הצלחת.
"היה טרנד כזה של נהירה לפולין. מליקסון, עודד גביש, דודו ביטון. שיחקתי רק בליגת המילואים. המאמן אמר שלא התאמתי לקבוצה מבחינה פיזית. הליגה שם פיזית יותר ואני לא מהגדולים. זה סגנון שהוא פחות על הארץ כמו שאני אוהב. חצי שנה אחרי זה חזרתי לאשדוד והבקעתי עשרה שערים. זה היה עוד משהו נחמד שעברנו בחיים".
אתה יודע, אתה ארבע שנים בליגה לאומית. מה ההבדלים באמת בין ליגת העל לליגה הלאומית או איך אתה רואה את מצב הכדורגל כאן?
"אני חושב שקודם כל בליגה הלאומית חייבים לבטל את הזרים. זו ליגה שצריכה להיות ליגת פיתוח לשחקנים צעירים שיוכלו לקבל יותר במה משמקבלים בליגת העל, ולשחקנים ותיקים כמוני, שהשיא מאחוריהם והם באים ונותנים מהניסיון שלהם לקבוצות האלה. לזרים אין מקום בליגה הזאת. עליתי שלוש פעמים בארבע שנים ואני נהנה. הפערים בין הליגה הלאומית לתחתית ליגת העל לא גדולים, הפערים לעומת זאת לצמרת ליגת העל הם גדולים בפיזיות ובהבנת המשחק".
יש לך עוד כמה שנים לשחק, אבל אם נסכם עד כה את הפרק המשמעותי בקריירה שלך. המאמן הכי טוב שהיה לך?
"יוסי מזרחי ומשה סיני. יוסי מזרחי זה מתנה לשחקן, זה לימוד הכדורגל והטקטיקה. זה לימוד הערכים של בן אדם. למדתי ממנו הכל בתור שחקן צעיר מא' ועד ת'. משה סיני זה אישיות ענקית שהייתי איתו חצי שנה במכבי פ"ת ולמדתי ממנו איך להתנהל מול קבוצה. צריך לציין גם את יובל נעים שהייתה לי איתו עונה ענקית ולמדתי מהן דרישות משחקן וכמה הוא מוציא ממך".
השחקן הכי טוב ששיתפת איתו פעולה?
"דוד רביבו. שחקן אדיר ומתנה לכל חלוץ. עוד שניים הם חברים טובים שאני חייב להזכיר כמו אדיר טובול ויוסי אזולאי. מקרייב? היה תענוג לשחק איתו חלוץ שני".
ההחמצה הכי גדולה?
"אם היה לי דולר על כל החמצה, הייתי היום עם חמישה בתים. אתה יודע כמה החמצות היו לי?".
המשחק הכי גדול שהשתתפת בו?
"חצי גמר גביע במדי נתניה מול מכבי פ"ת. הבקעתי את השער הראשון ולא חגגתי, כי שיחקתי נגד מכבי פ"ת".