את אבי כהן ז"ל אי אפשר לשכוח, ולא אשכח לעולם. לא רק בגלל מותו האיום והטרגי, אלא גם משום שסיפור מעברו לליברפול מלווה אותי מאז 1979 בכל רגע. כמה מילים עליו. לא בכדי כולם אהבו אותו. הוא היה בחור מדהים, נשמה טובה. מבחינת הצד הספורטיבי שלו, אני מאמין שאם היה עובר היום לליברפול, הוא היה יכול להיות שחקן בממדים של עשרות מיליוני דולרים. זאת משום שהיו לו תכונות שרק בלמים גדולים ויוצאי דופן ניחנים בהן: חוכמת המשחק, העמידה על המגרש, היכולת הטכנית. נכון, הוא לא היה הכי מהיר בעולם, אבל החוכמה שלו אפשרה לו להתגבר על נקודות תורפה אלו, ואני בהחלט מאמין שהוא היה יכול להיות אחד הבלמים הגדולים בעולם. 

כשאני אומר שאי אפשר לשכוח אותו ושאהבתי אותו אהבה ענקית, אני אומר זאת גם בגלל הדרך שבה העברתי אותו ממכבי תל אביב לליברפול, שהייתה אז הקבוצה הגדולה, החזקה והמפורסמת בעולם. הכל התחיל בראשית שנת 1979 וכמו באגדות, גם נעשה ללא הכנה מוקדמת. כאילו מישהו מלמעלה רצה שזה יקרה. 

באותה תקופה נהגנו כמה חברים, בראשם נשיאנו הנערץ וחברי האהוב רובי ריבלין, לצאת מדי כמה שבועות לאנגליה כדי לראות כדורגל אמיתי. עבדתי אז באותה תקופה בעיתון "ידיעות אחרונות", וריבלין ניהל אז את משרד עורכי הדין שלו בירושלים. בדרך כלל היינו טסים בחמישי או בשישי וחוזרים באל־על במוצאי שבת. באותו סוף שבוע ירד שלג כבד והגענו לטרמינל עם הבשורה על כך שכל הטיסות מבוטלות. ישבנו ריבלין ואנוכי ושתינו כוסית. נערכנו ללילה ארוך.

לפתע זיהיתי במרחק לא רב את מי ששימש הרבה שנים כמנכ"ל ליברפול פיטר רובינסון. ניגשתי אליו עם כל החוצפה הישראלית, הצגתי את עצמי ואמרתי לו שמאז ומתמיד אני אוהד של ליברפול ואני מאמין שבישראל משחק שחקן שכדאי מאוד שיבואו לראות אותו. באותה תקופה לא היה לי קשר עם אבי כהן מעבר להיותי עיתונאי שכתב עליו. לא הכרתי אותו באופן אישי ומעולם לא דיברתי איתו.

כעבור יומיים־שלושה קיבלתי טלפון מרובינסון שאמר לי: "כן, אנחנו מוכנים לשלוח את הסקאוט הראשי שלנו טום סונדרס (שהלך כבר לעולמו) לראות אותו בפעולה. לפני זה אני מציע שתבוא לליברפול לדבר עם בוב פייזלי". אני זוכר שהתייעצתי עם אדם דובר אנגלית רהוטה וניסחתי איתו את מה שאני אמור לומר לפייזלי. עד לאותו רגע עדיין לא ניהלתי שום שיחה עם אבי כהן ולא עדכנתי אותו על העניין שיש אולי לליברפול בהבאתו. 

בפגישה שלי עם פייזלי שהייתה כעבור שבועיים־שלושה שכחתי לחלוטין את הנאום שהכינותי, ועבורי, הבחור הצעיר מנס ציונה, שבא לדבר עם האגדה ששמה בוב פייזלי, ההתרגשות הייתה גדולה. 

גם בלי הנאום הכתוב הצלחתי לשכנע אותו לראות את אבי כהן. אכן, סוכם שסונדרס יגיע לישראל לדרבי הגדול בבלומפילד בין מכבי להפועל תל אביב שהיה מיועד להיות בעוד כמה שבועות. רק אז התקשרתי לאבי כהן וסיפרתי לו על ההתפתחות הליברפולית.

הרגשתי שאני אוהב את הילד הזה

אבי היה די קריר בתגובה שלו. לא הרגשתי שום סימני התרגשות או שמחה. רק לאחר מכן פגשתי אותו בפעם הראשונה, והכימיה בינינו עבדה יפה, אני חושב. עוד לפני שהגיע לכאן מישהו מליברפול, הרגשתי שאני אוהב את הילד הזה. הכרתי את הוריו, את אחיו, את דורית המקסימה שלו. הכל היה ערוך ומוכן ליום שבו יגיע סונדרס הגדול לישראל.

מאחר שהייתה לי סובארו ישנה ולאבי הייתה וולוו שסידרתי לו בעסקת חליפין עם יענקל'ה שחר, ביקשתי מאבי שיסיע אותי לשדה כדי לאסוף את סונדרס ולקחת אותו לבית המלון. כמה ימים קודם לכן אבי נפצע קלות ברגל שמאל, ואני זוכר שנסענו נסיעה שכולה חרדה, משום שהוא בקושי השתמש ברגל ללחיצה על הבלמים.

סונדרס, שהיה בתפקידו הקודם מורה, הצטרף אלינו לארוחת ערב ישראלית עם חומוס ופלאפל. למחרת ישב איתי באצטדיון שבו אבי כהן כבש את השער שלו בבעיטת וולה שאני זוכר עד היום. השלב הבא היה לשמוע מסונדרס: "כן, אני אוהב אותו, אבל בוא נביא אותו קודם למבחנים בליברפול". פניתי ליו"ר מכבי תל אביב דאז אליעזר וקסמן, שהתלהב מהרעיון ולא רק מבחינה כלכלית. מכאן נסללה הדרך למבחנים ולהחתמה הסנסציונית בליברפול. 

אולי כאן המקום לספר שכשהתחלתי את הסיפור הזה לא חשבתי ולא תיארתי לעצמי שאפשר גם להרוויח כסף ממהלך כזה. כל מה שהיה בראש שלי היה אז להביא סקופ גדול ל"ידיעות אחרונות". בשבילי להביא סקופ, זה כמו היום להעביר את רוברט לבנדובסקי מקבוצה לקבוצה. שיתפתי בודדים בלבד במערכת העיתון בסיפור הזה. אם אני לא טועה, את עורך העיתון אז נח מוזס ז"ל, את נוני מוזס, שיחיה חיים ארוכים, ואת עורך הספורט שוקי ילין ז"ל. לא יותר מזה.

כאשר סונדרס הגיע לישראל לעקוב אחרי אבי כהן, זו הייתה פצצה ענקית בעיתון. כשאבי כהן חתם, זו הייתה פצצה גדולה יותר. הכל היה בלעדי ב"ידיעות אחרונות". כשהעסקה הושלמה ופיטר רובינסון קרא לי לחדרו בליברפול ושאל אותי "לאן אתה רוצה להעביר את חלקך בעסקה?", שאלתי אותו: "איזה חלק?". תשובתו הייתה שאני זכאי לקבל 10% מהעסקה שעמדה על 200 אלף ליש"ט. אכן, זו הייתה הפעם הראשונה ולא האחרונה שהצלחתי לקבל תגמול עבור פעילות מוצלחת בתחום הכדורגל ולא קשורה לתחום העיתונאי. עסקה שלא אשכח לעולם.