גילוי נאות: אינני מעריצה של ליבני. מעולם לא הצבעתי לה, היא לא עוררה בי עניין מיוחד, אבל היום נפל דבר בישראל. אדם הושפל עד עפר, מול סיעה ומצלמות, "כיפה אדומה" עשו לה, ממש כמו ב"הבורר", והיא נאלצה לשבת, כמי שכפאו שד, ולשמוע את דברי הבלע, כמו עגל לשחיטה שהוא כבול, ולא יכול לזוז ממקומו.
ציפי, מהיום אני ואת חברות. חברות האחווה הנשית. אני לא אסכים שגבר גס רוח ישפיל אותך בצורה כזו. גם אם את רחוקה מלהיות מושלמת. גם אם זגזגת כל כך הרבה פעמים שקשה כבר לספור כמה. גם אם זכית בבחירות ולא הצלחת להקים קואליציה. גם אם הכישרון היחיד שלך הוא נאומי אופוזיציה. את אישה ואת אדם שעובד בשרות הציבור, ואף אחד לא יתייחס אליך בצורה כזו בהוצאה להורג פומבית. רק מחמת הספק שגבאי הרשה לעצמו את מופע האימים הזה, בגלל שאת אישה. נשאלת השאלה האם גבאי היה מעז לבצע את אם כל הזובורים לגבר בצורה כזו?
לא סתם נאמר היום כי מפלגת העבודה תחטוף באלקטורט הנשי. גם לבני רמזה לכך בנאומה במסיבת העיתונאים כשדיברה על פניות מרגשות מנשים. אנחנו אולי "אישה לאישה כלבה", אבל לא ניתן יד לציד מכשפות בכיכר העיר. עברנו יותר מדי מכשולים, וניפצנו יותר מדי תקרות זכוכית בשביל לעבור על דבר כזה לסדר היום.
ציפי לבני היא הרבה דברים, אבל טיפשה היא לא. לא בכדי היא הזכירה את אמה בתחילת נאומה. כל אישה שראתה את טקס ההוצאה להורג הפוליטית שבוצע היום הרגישה סולידריות: "מה הייתי עושה אם זה היה קורה לי", כולנו חשבנו. לבני התנהגה בצורה מעוררת כבוד. באיפוק ושליטה עצמית. והתעשתה במהירות האור. זו המשמעות של להיות אישה, אין לך את הפריבילגיה להתפרק.