לרגל יום האישה הבינלאומי ביקשנו מרשימה מכובדת של נשים מובילות במשק הישראלי לבחור מיהי האישה שהשפיעה עליהן. שבע נשים נענו לבקשה, ומגוון הבחירות שלהן רחב, מגוון ומעורר השראה בפני עצמו.

סטפני ברדה, מנהלת השיווק של רשת מתחמי העבודה המשותפים Urban Place
 
האישה שלי ומדוע: מנכ"לית פייסבוק ישראל, עדי סופר תאני

 "מבחינתי דמות זו מעניקה השראה הן מבחינה אישית כאדם והן מבחינה מקצועית. מעבר להיותה אישה שפורצת את תקרות הזכוכית בכל פעם מחדש בזכות פועלה בעזרת דרכים יצירתיות, היא גם דואגת להביט לעבר האוכלוסייה על מנת לקדם אותה, בין אם כחברת מועצה המייעצת למיזם "קמא טק" הפועל לשילובים של בני ובנות המגזר החרדי בעולם ההייטק הישראלי, או בגישתה שגם השמיים הם לא הגבול.

דרך אני מקיימת את תפקידי – תוך היותי מלאת תעוזה והענקת כתף תומכת לכל הממברים במתחם בדרכים יצירתיות, בין אם זה סביב הענקת אירועי מנטורינג בנושאים מגוונים, דיונים סביב שולחנות עגולים ומפגשים מעשירים עם קרבה חברית שמפרה אחד את השני. עצם הבחירה להתעורר כל בוקר מחדש ולהיות חלק ממשהו גדול שממשיך לצמוח זה סיפוק עצום – ובדומה לתחושת הקהילתיות שקיימת בפייסבוק כך אנו מקפידים ב- Urban Place  לשמר אותה בכל יום מחדש".

סטפני ברדה (צילום: יח''צ)סטפני ברדה (צילום: יח''צ)

דבי דיימונד, VP People Operations בחברת SYTE

האישה שלי ומדוע: "זה ממש אתגר עבורי לדייק את רשימת הנשים שאני מעריצה, אבל יש שלוש נשים שבולטות מחיי האישיים, מהקהילה שלי ומתחום הקריירה שלי.

הראשונה היא אמא שלי. אמי היא אישה ערכית, המפגינה 100% אהבה ומחויבות לסבים שלי, לאבי, לאחיותיי ולכל משפחתי. היא מנהיגת קהילה, מסורה, נדיבה וכל הזמן לומדת. המסירות שלה לאנשים סביבה מעוררת בי השראה בכל יום מחדש.

השנייה היא שריל סנדברג. כמקצוענית בתחום הטכנולוגי, אני מסתכלת עליה כמנהיגה מעצימה, שהתגברה על אתגרים אישיים כדי להשיג את מטרותיה. אני מעריצה את המחויבות שלה לגדל נשים אחרות. היא הקימה את Leanin.org, ארגון המעודד נשים לתמוך זו בזו, להשפיע ולהגיע למיצוי הפוטנציאל שלהן.

ולבסוף, ג'סינדה ארדרן, ראש ממשלת ניו זילנד. זה נפלא לראות מנהיגה עם השפעה בקנה מידה עולמי, על ידי כך שהיא עומדת על שלה מתי שחשוב, יוצרת שינוי ומשפיעה - וכל זה עם תינוקת בידיים!".

דבי דיימונד (צילום: יח''צ)דבי דיימונד (צילום: יח''צ)

גיל וינד פיצ'וטו, VP PRODUCT בחברת SISENSE

האישה שלי ומדוע: ד"ר ג'יין גודול

"יש נשים מדהימות שהשפיעו ומשפיעות עליי כל יום מחדש - אמא שלי, אחותי, חמותי, סבתא שלי זכרונה לברכה, חברות וקולגות יקרות. אבל כשנתבקשתי לבחור אחת, בחרתי מישהי שאני לא מכירה אישית, ושעולם העיסוק שלה רחוק מאוד משלי. לפני כמה שנים, בטיסה ארוכה במיוחד, נתקלתי בסרט "ג'יין" המבוסס על מחקרה של ד"ר ג'יין גודול על השימפנזות בגומבי, טנזניה. הרבה אחרי שנגמר הסרט (ונגמרה הטיסה) המשכתי לחשוב על ד"ר גודול - על השקט שלה, הסקרנות, הפוקוס, הסבלנות. מצאתי את עצמי רואה את הסרט שוב בטיסה חזרה והתחלתי להתעניין בה יותר, לקרוא ולשמוע עוד.

מעבר לעבודה המרשימה שלה למען השימפנזות, בעלי החיים ואיכות הסביבה בכלל, ג'יין מקפידה להעלות לשיח את עידוד הסקרנות ובמיוחד מדגישה לא לקבל כמובן מאליו את המידע הקיים, אלא תמיד לשאול עוד, לנסות לגלות עוד ולחקור בעצמך. בזכות הסקרנות הזו שלה (יחד עם הרבה עבודה קשה), היא גילתה לדוגמא ששימפנזות מייצרות כלים למטרות שונות. תגלית זו שינתה לחלוטין את המחשבה המקובלת שהייתה אז - שרק בני אדם מייצרים כלים. הסקרנות הזו אפשרה לה לערער על המידע הקיים, ולגרום לקהילה המדעית לחשוב קצת אחרת.

מאז הטיסה הזו, והסרט הזה - אני מוצאת את עצמי חוזרת לאמירות שלה, לפרספקטיבה השונה שלה מעולם עיסוק כל כך רחוק משלי, ומנסה להשתמש בהן, בבית ובעבודה (לא תמיד בהצלחה). וגם - ממליצה על הסרט".

גיל וינד (צילום: יח''צ)גיל וינד (צילום: יח''צ)

שירי טסמן, סמנ"כלית השיווק של אלעד - בית התוכנה לפתרונות קשרי לקוח והתחדשות דיגיטלית

האישה שלי ומדוע: קמלה האריס

"קמלה האריס סגנית נשיא ארצות הברית מעוררת בי השראה בהיותה אישה פורצת דרך ומתווה דרכים חדשות אשר מעניקות הרבה השראה לדורות הנשים והילדות. הדרך שבה היא מתנהלת מתעלמת מהיררכיה ומוסכמות, היא ישירה ובעלת ייחודיות, מתכתבת עם הטרנד העולמי של השטחת מעמדות והיררכיות שתופס תאוצה בשנים האחרונות. כולנו עדים לשיח ישיר אשר מתקיים כיום בין מנהיגי העולם לאזרחים, בין מנהלי חברות לעובדים ובין המותגים לצרכנים.

האריס הצליחה ליצור לעצמה בידול וייחודיות בתחום מאוד תבניתי ומקובע שהיה שמור עד שנים לא רבות ל"גברים לבנים בחליפות". היא הקסימה את העולם כולו כאשר שילבה באירועים רשמיים חליפות ספורטיביות עם סניקרס מגניבות, קיימה שיח ישיר ובלתי אמצעית עם הקהל, שמענו לא מעט את צחוקה המתגלגל והרם, ראינו אותה בצעדי ריקוד וההשתטות באופן המשדר ביטחון עצמי ואמונה בדרך בלי צורך בכללי הנימוס והטקס המסורתיים והמאופקים.

 את ההשראה הזו אני מחברת למגמות עכשיוויות בעולמות השיווק, את זה יאמרו כל מנהלי/ות השיווק והמותגים, ש'קמלה האריס' זה בדיוק מה שהם מחפשים. היכולת להיות נגישים לקהל היעד עם חיוך ואווירה נעימה שמצד אחד שומרת על הייחודיות של המותג ומצד שני מעודדת את הלקוח לרצות להתחבר אליו. כפי שאמר וולט דיסני: 'אם אתה מסוגל לחלום זאת, אתה מסוגל לבצע זאת'. אז מבחינתי האריס עוזרת לדורות הבאים של הנשים, נערות וילדות, להאמין, לחלום ולהגשים את החלומות שלהן".

שירי טסמן (צילום: יח''צ)שירי טסמן (צילום: יח''צ)

ורדית מיכאלי, מנכ"ל דיור מוגן אחוזת פולג

האישה שלי ומדוע: ד"ר אסנת לב-ציון קורח – מנהלת בית החולים אסף הרופא

"מנהלת בית החולים הרביעי בגודלו במערכת הממשלתית, תחת אחריותה כ-4,000 עובדים. אם לארבעה בנים. היא מהווה עבורי השראה כאשה פורצת דרך, האישה הראשונה שהתמנתה לנהל בית חולים בישראל, הרביעי בגודלו. אישה עם חזון, שאיפות ורשימת הישגים מרשימה. גם אני כמוה מאמינה שניתן לשלב בין הורות לקריירה. האמירה שלה 'לא לפחד לשלב הורות וקריירה. לא לחכות עם הילודה עד לתפקיד כלשהו. לגדול עם הילדים, ולהשתדל לחסוך את ייסורי המצפון ורגשות האשם', היא המוטו שלי.

כאימא וכאשת קריירה, המפתח לשלב בין בית וקריירה נמצא לדעתי ביכולת שלנו להתרגש וליהנות משני התפקידים כאחד, לוותר על רגשות האשם שהסביבה מנסה לעורר אצלנו בדרך ולמצוא את האיזון שבין הבית לעבודה. כמוה גם אני מאמינה במנהיגות נשית שמתאפיינת בגמישות ניהולית, יצירתיות, עשייה משמעותית ועבודת צוות.

השנה הייתה דוגמה מצוינת לאיך נשים שעומדות בראש הרשויות הצליחו להוביל את העיר שלהן לתוצאות טובות בצל משבר הקורונה. השנה המאתגרת הייתה בעיני הזדמנות לצמיחה, שנה שהוכיחה שלנשים יש את המיומנויות המתאימות להשיג תוצאות מצוינות גם כשמדובר במשבר בריאותי, כלכלי, מאתגר כזה שלא ידענו קודם. בצל הנגיף אני חושבת שכשם שיצאנו למרפסות למחוא כפיים לצוותים רפואיים, עלינו למחוא כפיים למי שעמד בראש ולצוותים בדיורים המוגנים, בבתי האבות ובמחלקות הסיעודיות על מחויבות ומסירות ועל מנת להבטיח שבריאותם הפיסית והנפשית של הזקנים בני הגיל השלישי החיים בדיורים מוגנים תישמר".

ורדית מיכאלי (צילום: דן פרץ)ורדית מיכאלי (צילום: דן פרץ)

אדמית רגב, מייסדת ושותפה בהטייסת – טייסת סימולטורים 35-F ו- 16-F

האישה שלי ומדוע: מרים פרץ

"הכל מתחיל בישוב קטן ליד ירושלים. תלמידה שיושבת בכיתה ושנה אחר שנה מביטה במורתה ומעריצה את הדמות שאותה תישא שנים בליבה, את מורתה, את עוצמתה ואת ההשפעה הגדולה שהייתה לה. מורתה אינה מורה רגילה, היא ייחודית שאין דומה לה ואין כמוה שמעל הכל מלאה בשמחת חיים, בנתינה,  באהבת האדם ובאמונה בטוב, בראיית הטוב, בראיית האדם, והכל בחמלה וברגישות מהגבוהות ביותר.

מורה ותלמידה, חייהן שזורים, דלת מול דלת באותו הרחוב, משחקי ילדים, משפחות קרובות, השנים עוברות ולפתע אסונות נוחתים, שלושה במספר בזה אחר זה. שבר גדול, חורבן והיא חזקה, איתנה, מלמדת אלפים מה היא נתינה שצומחת מהכאב הכי נורא ובשבוע שעבר סגירת מעגל - חייל שהחל את דרכו בצבא לפני כשלושה חודשים, הגיע לשיחה, באותו הרחוב עם אותה המורה שלי. בסוף דבריה ניגש נרגש ואמר לה תודה, כמה עוצמתית הייתה הרצאתה, כמה דבריה ומילותיה חדרו את ליבו וכמה הם חיזקו את הלוחם שצומח בו.

'מרים, אני הבן של התלמידה שלך'. מרים פרץ, אהובה, זו אני אדמית, התלמידה. את הבחירה שלי כאישה המשפיעה. לימדת אותי לזרוח, לראות את הטוב בכל, לתת מעצמי תמיד, להתגבר על כל מכשול, לחמול, לאהוב את הארץ הזו, ולמרות הכל יצקת בי את היכולת להשפיע, לעשות טוב, לאהוב, לגעת באנשים, בליבותיהם. ההתמודדות שלך היא סמל, הנתינה והעשייה שלך הן הדגל, דגל של עוצמה ומשמעות, של זכות".

אדמית רגב (צילום: רעות פילפוביץ')אדמית רגב (צילום: רעות פילפוביץ')

עדי רביב פאיבישנקו - מנהלת תקשורת שיווקית בבזק און ליין

האישה שלי ומדוע: מירית הררי ז"ל

"האישה שהיוותה השראה עבורי בשנה שחלפה היא מירית הררי ז"ל. זאת, בשל האומץ והאותנטיות לשתף בחוויות האמיתיות של מחלת הסרטן שלה, כמו כן היכולת שלה לשים את הדברים על השולחן ולהעניק תובנות מעוררות השראה ביניהן הרצון לאחוז בחיים, להישאר פה כמה שיותר, לחלום, להספיק עוד דבר או שניים ביחד עם ההבנה שלא תמיד יש לנו את השליטה על הכל ומכאן יש להרפות ולשחרר. אני חושבת שהתובנה הזו נכונה בכל תחומי החיים ואפילו בדילמות בהן אנחנו ניצבים כמנהלים/ות, בכל דבר שאנחנו רוצים שיקרה: עסקה, להניע מהלך כלשהו.

עדי רביב פאיבישנקו (צילום: יח''צ)עדי רביב פאיבישנקו (צילום: יח''צ)

אנחנו יכולים לרצות מאוד להכין את כל החומרים ולתכנן את כל המהלכים, אבל אם נפעל ממקום של שחרור אז יש גם סיכוי גדול שהדבר יקרה. כלומר, להכין את כל הקרקע והחומרים למהלך מסוים ואז לשחרר. כאשר אנחנו משחררים אז אנחנו נותנים לכל הגורמים הפועלים מסביב לעשות את שלהם (גם אלו שלא תלויים בנו) ואז יש סיכוי גדול שהדבר אכן יקרה. סטרס לא באמת מקדם מהלכים, אפשר לרצות מאוד ויחד עם זאת להרפות, זה המפתח בעיניי לניהול וחיים בריאים יותר".