אין לי מושג מי הדליף את הקלטת של מרן הרב עובדיה יוסף לערוץ 2. האמת? אין הרבה אופציות. זו שיחה פרטית שעל פי חוק רק אחד הנוכחים בה יכול לאפשר את פרסומה. ולכן, היות שלא עולה על הדעת שערוץ 2 יפעל בניגוד לחוק, האופציות מצומצמות. ואולם החטא הקדמון אינו בפרסום הקלטת, כי אם בהקלטה עצמה. לו מישהו רצה לארגן לעצמו את "היום שאחרי", הרי שמדובר במעשה נורא ואיום. התעללות במוקלט.
לא, איני קונה את טיעון ההבל שלפיו הרב הוקלט מטעמי בטיחות. אם נשיא ארה"ב יכול להיות מאובטח ללא הקלטת כל פגישותיו, הרי שלא היה כל צורך ביטחוני להקליט את הרב. מרן הרב עובדיה גם לא היה אסיר במעמד מסוכן, שאמורים להקליט אותו ללא הרף.
איני מאמין למי שיישבע במזוזה כי הרב ידע שכל שיחותיו ומתקשה לקנות את הטענה כי מישהו רצה מזכרת מהוריו. כולנו רוצים מזכרות מהדורות הקודמים, אבל יש לכך כללים לא כתובים: אפשר לצלם אירועים משפחתיים כאלו ואחרים, אבל לא שיחות סלון. בטח שלא לעסוק בפתיחת ספריית קלטות לאומיות.
הכי מקוממת הטענה שלפיה יד נעלמה גנבה את ההקלטות מהמחשב שבו נשמרו. ברצינות? מכל אוצרותיו של הרב עובדיה נגנבה הקלטת הזאת בדיוק? שום קלטת אחרת לא נחשפה, שום דבר מביך מפרטיותו של הבית לא פורסם, תכשיט לא נעלם וכתב יד לא ראה אור. היש מישהו שבאמת חושב שאנו חסרי בינה לחלוטין?
אם עד עכשיו חשבנו ששולה המקליטה הלאומית, עשתה את הגרוע ביותר כשהקליטה בוס מסור לה שגידל אותה; נראה שיש מי שחצה הקווים יותר ממנה. להקליט שיחות ולפרסם את הקלטת כאשר המוקלט בין החיים ואיננו יודעים אם שינה דעתו מאז הקלטת השיחות ועד לעולמו, זה איום ונורא.
האינטרס של הרב
בואו ננסה להבין את הלוגיקה מאחורי הדברים שנאמרו בקלטת. הרב עובדיה היה מפעל חיים: הרבצת תורה וקירוב יהודים לדרך התורה ולמסורת, ולהאהיב שם שמיים ברבים. היה רצונו כל חייו.
את המפעל הזה הוא הוציא בכמה דרכים: בספרים הרבים בהתמדה ובמסירות, בדרשותיו להמונים בנאומים שנשא בעצרות ובהקמת מסגרת מפלגתית. בסדר הזה בדיוק.
מי שצפה בקלטת יכול היה לראות את גדלותו של הרב. הוא מתנצל על כך שמינה את אלי ישי במקומו של אריה דרעי, משום שאין לו זמן להתעסק עם 17 ח"כים. מה לעשות, הוא אומר, בזמן הזה הוא הוציא לאור עוד שישה־שבעה ספרים. זה היה משוש חייו.
לכן, למרות ההבטחה לדרעי בשערי הכלא, הוא מינה יו"ר אחר תחתיו. אגב, בניגוד למצטייר בתקשורת, הרב נראה בקלטת מאוד אנושי. הוא חושף את היותו נבוך בזמנו, כשדרעי הורשע. הוא גם מבין שאף שהאמין בחפותו של דרעי, ישנם אחוזים מסוימים בציבור שסבורים אחרת. כן, הייתה לו ביקורת על דרעי. אתם מכירים מישהו שאין עליו ביקורת? אנשים מושלמים לא קיימים אפילו באגדות.
ויש עוד עניין חשוב: לרב עובדיה הייתה משפחה גדולה, אך הוא אהב את דרעי וישי כבניו. הרב היה באמת קרוע בין השניים. כמה אנושי, כמה לגיטימי. אין לי ספק שההחלטה הייתה קשה לו. אין לי ספק שבשיחות שערך עם בני משפחתו ומקורביו הוא התבטא שוב לכאן ולכאן. מי מאיתנו אינו מתלבט, אינו מתייעץ, אינו מתבטא בצורה נחושה ולאחר מחשבה והרהור נוסף חוזר בו ואומר אחרת?
דומני כי אצל מנהיגים מה שאמור לקבוע, הוא מה שהם אומרים בפומבי. מה שהם מסבירים לשומעי לקחם ולעדת מעריציהם. הם לא אמורים להעלות
בדעתם ששיחת סלון תהפוך לנחלת הרבים.
כהורים יש לנו לפעמים העדפה לילד זה או אחר. נכון, את כולם אנחנו אוהבים, אבל יש שאנחנו יוצאים להגנתו של מי מהם, וזה לא מעיד על הכלל. אז היה מי שהחליט להקריא לרב קטעים נבחרים מכתבה מסוימת והרב, שחי בשנותיו האחרונות בבית אחד מילדיו, יצא להגנתם באותו רגע. כמה טבעי.
גם אם החלטתו קשה הייתה כשאול, גם אם היא קרעה את לבו; הרב עובדיה אמר שבבוא היום ישיב את הפיקדון לדרעי. הוא לא מיהר לעשות כך. אין ספק שהוא אהב את ישי באמת ובתמים, אבל בסוף, בשקלול של כל המרכיבים, החליט להשיב את דרעי למשרת היו"ר.
לא אופתע לשמוע קלטת שבה נשמע הרב מפייס את ישי ואומר לו מילות ניחומים, כאבא אוהב, לאחר שהשיב את דרעי למשרת היו"ר. הרי הרב היה כל
כך רגיש. דווקא בשל קווי האופי הללו, החלטתו שנאמרה ברבים היא שמחייבת. כל שאר ההתלבטויות, השיחות, ההתחבטויות וההתנצלויות הן תכונות אנושיות שמי שעושה בהן שימוש פומבי הוא רכלן מהסוג הגרוע ביותר. הוא מבזה את אביו, לא בשל התוכן, אלא בשל עצם ההקלטה. ולדאבון הלב הוא גורם לחילול שם שמיים אדיר שאין עליו כפרה.
לו היינו יכולים לשאול לעצתו של המרן זצ"ל, אין לי ספק שלמרות הדם הרע שבין הצדדים הוא היה מתחנן לפניהם: אנא, למען מפעל חיי, שלבו ידיים ביחד.
זה עוד לא מאוחר. אני משוכנע שלעת הזאת שני הצדדים אינם מוכנים לשמוע על כך, אבל עדת המעריצים הגדולה של הרב רוצה. וגם אם לכל צד יש חמומי המוח משלו, האינטרס של הרב אמור לגבור על כל משקע ומכשול.