במאמרה מ-18.2.2014 ב"מעריב", הנושא את הכותרת השנונה אך המופרכת “חסרי מרצ", מנסה לילך סיגן לשכנע את תומכיה ואוהדיה של מרצ, המזדהים עם השקפותיה ופעילותה של המפלגה, שלא להצביע לה. את עיקר טענותיה היא מכפיפה למונח הטרנדי ביותר: פרגמטיזם. וזאת, היא מציינת, אף ש"לכאורה הצבעה עבור זכויות אדם, נקיון כפיים, שלום ושוויון, היא תמיד טובה", אולם מבחינה פרקטית עדיף להצביע לאחד ממקסמי המרכז. טענה זו שעולה בדרך כלל על ידי מי שבכל מקרה לא הצביעו למרצ, משקפת את אובדן הערכים במערכת הפוליטית.


מרצ היא מפלגת השמאל היחידה שנותרה במפה הפוליטית, המפלגה היחידה שלא עושה סקרי עומק לפני שהיא מעזה לבטא את עמדותיה. מפלגה שלא מיטלטלת משמאל לימין, כמו אונייה טובעת בים סוער. זו שלא מתעלמת מהסוגיה המדינית ומהשאלות האזרחיות. גם מצביעי מרצ הם כאלה. הם מזהים עצמם במחנה השמאל, גאים בעמדותיהם ובתפיסת עולמם האידיאולוגית. מצביעי מרצ מאמינים בנושאים אזרחיים כמו זכויות הנכים, תחבורה בשבת, איכות הסביבה והדרישה הנחרצת לחלוקה תקציבית הוגנת. חברה הומנית מיילדת תרבות פוליטית מעודכנת, נטולת הזיות משיחיות וחרדות מוזמנות, מחוברת לשיח המקומי והבינלאומי. זהו פרגמטיזם אמיתי. 

נכון, לא זכינו להיות חלק ממפעלות הממשלות הכושלות האחרונות. לא הסתחבקנו עם הליכוד של נתניהו ובנט ולא ישבנו גם בממשלת נתניהו הראשונה. לא השתתפנו בפעילותן המשמעותית, זו שהביאה אותנו עד הלום. לא היינו חלק מסרבנות השלום ולא כשלנו בטיפול ביוקר המחיה. לא היינו שותפים להעברת
מיליארדים להתנחלויות על חשבון מעמד הביניים, ולא הרמנו את ידינו לטובת חוק הלאום. המשכנו להילחם עבור עקרונותינו בחקיקה, ביציאה אל השטח

ובחיבור ליותר קבוצות בחברה הישראלית. שלא כמו שרי האוצר והמשפטים לשעבר, לא זינקנו בלהט הפרגמטיזם לזרועות ממשלת הימין ולא הפכנו את
עורנו כדי לשבת על כורסת עור הצבי. 

אבל המציאות יכולה להשתנות. בשנים האחרונות מרצ הולכת וגדלה, בבחירות הקודמות הכפילה המפלגה את כוחה האלקטורלי משלושה לשישה מנדטים.
בבחירות האלה אנו מקווים להמשיך במגמה ולגדול לכדי מספר דו־ספרתי. עכשיו, במקום לדבר על פרגמטיזם, דמיינו לעצמכם את מרצ עם עשרה מנדטים.
סיעה גדולה וחזקה עם פרלמנטרים מהשורה הראשונה ושרים מצטיינים במשרדים כמו החינוך, המשפטים והפנים. מרצ הצהירה לא מכבר שלא תפגע באפשרות להקמת ממשלת מרכז-שמאל.

אם נזכה באביב להדחת שלטון הנפל של הימין, והחלפתו בשלטון מתון יותר, תהיה למרצ נוכחות חשובה ומאזנת בשיקולי הקמת קואליציית המרכז-שמאל. אם, למצער, נתניהו שוב יקבל את המנדט, מרצ, שלא כמפלגות המרכז, תישאר קול אופוזיציוני ברור. בימים אפלים כאלה, כשנטיות מסוכנות לדמוקרטיה מכרסמות בנו, תקף מתמיד הצורך בחיזוק המגמה המתנגדת לשלטון הקומבינה, בהעצמת האופציה לישראל חלופית ואנושית, המעמידה את כל אזרחיה בראש סדר העדיפויות. רק מי שפועל מתוך אידיאולוגיה, יילחם כחומה בצורה עבור הערכים שהציבור שלו מאמין בהם.

הכותב כיהן כחבר כנסת מטעם מרצ