הפעם זה יהיה חברתי. כך מבטיחים לנו הסוקרים למיניהם. אנשים כועסים על מצוקת הדיור, על רמת המחירים, על זה שאין להם כסף, אז הפעם זה יהיה חברתי. אני שומע את זה ברדיו ובטלוויזיה ומתפוצץ מצחוק. הרי הקמפיין הגדול עוד לא התחיל, וכבר סיווגו כאן שמאל וימין כאילו שזה חשוב. אני ממתין להצהרות של ביבי: בוז'י יחזיר את ירושלים, כחלון יחזיר את אריאל. געוואלד. אנחנו חברתיים, עד שכל מיני מומחים לספינים תקשורתיים מתחילים לטמטם לנו את המוח. לא צריך הרבה, פיגוע אפשרי בתל אביב, וכולם כאן עוברים לכהנא חי באותו יום, אבל מתפשרים על דני דנון ומירי רגב רק כי כהנא מת. מה זה השטויות האלה?
בבחירות לכנסת ה־ 19 הלכנו לישון עם שמונה מנדטים לאין עתיד ולמחרת הלכנו לישון עם 19 מנדטים. פעם אחת טלפנו אלי ממטה סוקרים וביקשו לראיין אותי. הבטחתי שאני מצביע לרק"ח. שאלו מדוע. אמרתי שדב חנין פרלמנטר מצוין, ובכלל הערבים מארחים אותי יופי והאוכל ממש טעים. הסוקרת נורא התרשמה, אבל היא לא יודעת שאיני טורח להגיע לקלפי בכלל. זה לא מעניין אותי, מפאת הידיעה שיממה אחרי תוצאות הבחירות, הנבחרים בזים לי שבכלל בחרתי בהם. ואז כל ההבטחות אינן קיימות.
חברתי, ביטחוני, הכל שטויות. אני רוצה לראות את החברתי הראשון שיבטל את עסקת ה־ F35 , נשק העתיד של חיל האוויר. אני רוצה לשמוע את הביטחוניסט הראשון שמצהיר: אם תבחרו בי, אני מבטיח שלא יהיה נגמ"ש ו/או טנק שלא יהיה ממוגן במיטב המיגון הקיים. אני מתחייב שלכוחות המילואים יהיה מיטב הציוד. הרי הכל שטויות, ו־ 19 כנסות רק רימו אותנו כל יום כל היום.
מה בדיוק יעשה בוז'י הרפה? הוא יוסיף מיליארד שקל לסל התרופות? הוא ידאג שאותם 60 אלף ילדים רעבים מדוח העוני יאכלו שלוש ארוחות משביעות ביום? הוא יפחית את שיעורי המס? הוא ידאג לחלוקה שונה מרווחי הגז של יצחק תשובה? הוא יורה על הקמת שני בתי חולים ציבוריים? ממש לא. הוא יהיה כמו ביבי, ידבר איתנו על צורכי הביטחון, ציפקה פיט־פוט תתחיל עם הקטע המפגר של התהליך, והכל יהיה אותו דבר. אבל זה לא מופיע בסקרים.
וביבי, שנראה אצלו ששרה־אנטואנט רוצה לחתום קושאן על הבית ברחוב בלפור, יבטיח לכם הכל, ממש ה־כ־ל, רק כדי להישאר בבועה הסטרילית שהוא חי ומתפקד בה. קודם כל איראן, זה ברור לכם לא? אחרי זה ביטחון, אחרי זה הפחתה בהקצבות לגלידה ולנרות, ולמים בבריכה בקיסריה. הכל יהיה בסדר, רק שתבחרו בו. והכי מדכא שאנשים מאמינים שרק הוא יכול לנהל את העם המדוכא הזה, ויצביעו לו.
בסקרים לא שואלים אותנו על היום שאחרי. מה למשל יקרה כאשר מוישה גפני ויעקב ליצמן יתנחלו בוועדת הכספים. מה יקרה שם בדיוק, אחרי שנתיים מחוץ להרכב? למה לא שואלים אותנו את זה?
ומה הבשורה שמביא איתו משה כחלון? לנהל מדינה זה כמו לריב עם שלוש חברות סלולר? עד שהוא ילמד מי נגד מי, איך, למה ומדוע, נעבור שנתיים ונלך לעוד בחירות. מרוב ייאוש בגלל המצב כאן, אנשים ממציאים להם מנהיגים שבטוחים שהם יכולים, אבל הם ממש לא. אם בגועליציה החדשה תהיינה שש־שבע מפלגות, כדי להגיע ל־ 66 ח"כים, מה תהיה רמת הסחיטה של כל אחת מהן? מדוע זה לא מופיע בסקרים, הסחיטה הזאת?
הבשורה היחידה יכולה להיות שינוי שיטת הבחירות, בהתאמה לזו של ארה"ב, בריטניה וצרפת למשל. אבל בשביל שזה יקרה, הכנסת חייבת להצביע על שינוי. וזה לא יקרה לעולם, כי השיטה הנוכחית מתאימה לקולקציית האפסים הזאת. שום ח"כ לא ירצה לעמוד למבחן ציבורי, מה בדיוק הוא הביא לאזור הבחירה שלו בקדנציה. גם זה לא מופיע בסקרים.
בקיצור, מה שהיה הוא שיהיה, ולא משנה איזה שרלטן ינצח בבחירות לכנסת ה־ 20 . אנחנו נאכל את הלקרדה, הוא לא יראה אותנו ממטר רץ, והסוקרים מקווים שזה ייגמר מהר. הכנסת ה־ 21 כבר בפתח.