היא הגיעה לקראת שש בערב כדי לאסוף מביתו את בגדיה וחפציה. בחוץ כבר ירדה החשיכה. הוא שמע את קרקוש המפתחות ואת צירי הדלת הנפתחת. היה שרוע במיטתו, מכוסה בפוך החם. לקראת סוף שנת צהריים ארוכה. היא צעדה במסדרון האפלולי, מגששת את דרכה לחדרו. כשהגיעה לחצה על המתג. הוא כיסה את ראשו מפני האור המסנוור. היא הניחה את תיקה על הרצפה והתיישבה למראשות המיטה. ריח כבד של סיגריות ואדי אלכוהול עמדו באוויר. בדרך כלל הוא מקפיד לא לעשן בחדר השינה, אבל בשבוע האחרון, מאז הוויכוח שפרץ ביניהם, שהוביל לפרידה, החל להפר את הכלל.

 
היא רוקנה את המאפרה הגדושה, ביקשה ממנו להתעורר ופתחה את החלון. רוח קרירה נכנסה פנימה. הוא קם מן המיטה החמה ופסע אל המקלחת באפלה. הדליק את האור והביט במראה. עיניו אדומות ונפוחות מהשינה, זיפיו המלבינים בני יותר מעשרה ימים מסגירים את גילו המתקדם. היא נעמדה מאחוריו, יפהפייה להרגיז.


שפתיה הבשרניות והמצוירות היו מרוחות בליפסטיק אדום עז, שערה ארוך צבוע כתום, שדיה הצעירים והשופעים בצבצו משמלתה השחורה. אחזה בכתפיו החשופות. “יפה שלי", לחשה באוזנו, “כמה שאתה יפה". הוא חייך במרירות, הביט דרך המראה ביופיה הרענן. “תסתכלי עלי, תראי איך אני נראה, לזה את קוראת יפה?".

 
כמו במערכות היחסים הקודמות שלו בשנים האחרונות, גם אותה הכיר דרך פייסבוק. היה זה בנר הראשון של חנוכה, בדיוק שנתיים קודם לכן. הוא רשם פוסט קצר, שאליו צירף סרטון שבו נראים הוא וחבריו יושבי בית הקפה השכונתי מדליקים נר ושרים שירי חנוכה. הסרטונים שהוא מפרסם בפייסבוק הם לרוב הומוריסטיים, עליזים, קצת שיכורים. כעבור כמה דקות הוא קיבל הודעה פרטית ממנה. לא ידע שהם חברים בפייסבוק. 


הוא קולנוען, ששנה קודם לכן סרטו האחרון הצליח וגרף אחריו אין ספור בקשות חברות, שאותן לא סינן כלל. היא הייתה אחת מהן. רשמה בהודעה כי היא מעוניינת להדליק איתו נר ראשון באופן פרטי. התפעל מהישירות שהייתה בהודעה. נכנס לפרופיל שלה, סקר את התמונות, התרשם מיופיה ובדק את גילה. היא צעירה למידותיו. בת 20 , והוא נושק ל-50. כתב לה כי הזמנתה מחמיאה לו אבל הציע לה להדליק נר ראשון עם צעיר בגילה.

 

“אני רוצה איתך", הגיבה והוסיפה סמיילי עצוב ולצדו אייקון של שפתיים אדומות. הוא הביט בצג והמשיך לסקור את תמונותיה הרבות. את תמונת הנושא שלה פיארה דמותה המצוירת של ג'סיקה ראביט. הוא חייך, היא אכן ג'סיקה ראביט אנושית, שפנפנה מהממת עם חזה שופע. בינתיים שלחה הודעה נוספת ובה סימן שאלה. שקל אם להשיב לה או לסנן.

 
“את יודעת בן כמה אני?", שאל לבסוף. “אני יודעת עליך הכל", רשמה. “את יודעת שיש לי בת מבוגרת ממך?". “אמרתי לך שאני יודעת עליך הכל", ושוב הוסיפה אייקון של שפתיים אדומות. “וזה לא מפריע לך?", הוסיף לתחקר. “לא", הגיבה בפשטות. החליט להניח לזה, יצא מהפייסבוק בתחושה שהאנקדוטה הזאת תישאר ברמת האנקדוטה וחזר לעיסוקיו.











הם יצאו אל הסלון. על הקירות צילומים משותפים שלהם, נוסף לרישום ממוסגר של דמותם שאותו רשם אחד מחבריו הציירים, ורישום שהיא עצמה רשמה על פי צילום סלפי שלהם. יש לה כישורים אמנותיים שאותם היא מתעתדת לפתח לאחר לימודי התואר הראשון שלה בתקשורת.

 
“למה לא הורדת את התמונות מהקירות?", התעניינה.
“למה להוריד? לא יפות פתאום?".
“זה לא מכביד עליך? לא גורם לך עצב?".
הוא שתק, הצית סיגריה ולגם מכוס הקפה המהביל.

 
היא הניחה את ידה על לחייו, ליטפה אותו ברוך והושיטה את שפתיה אל שפתיו. הם התנשקו.
היא הזילה דמעות. הוא הרחיק את שפתיו וניגב אותן באצבעותיו.
“למה אנחנו עושים את זה. החלטת להיפרד ממני, בשביל מה להוסיף כאב?".
“אני אוהבת אותך, אני לא רוצה לאבד אותך, אני לא רואה את עצמי חיה בלעדיך".
הוא ינק מהסיגריה ופלט עשן כבד. היא ביקשה ממנו סחיבה. היא לא מעשנת. הוא סירב.
“זה רעל. לא אתן לך להתחיל עם זה במשמרת שלי".
“אני כבר לא במשמרת שלך. נפרדנו. אתה רווק, אני רווקה".
הוא בלע את רוקו וקבר את עיניו.


“אני לא יכולה לראות אותך ככה".
“אני בסדר, אני אדם שמתגבר, אל תרגישי אשמה. החלטת משהו, תעמדי מאחורי ההחלטה".








 

כעבור יומיים, בנר השלישי של חנוכה, הוא שוב נכנס לפייסבוק. מצא שמסרה לו מספר מסרים. אחד מהם צילום נועז שלה. נועז מדי לטעמו. אצבעותיו החלו לרטוט. הוא נחרד, חשש שהיא סטוקרית מעורערת בנפשה. החל לקרוא את הסטטוסים בפיד שלה, מצא כי הם מאוד שנונים והומוריסטיים. בדק את הפרופילים של בני משפחתה. נראו לו משפחה בורגנית נורמטיבית, חיים בבית נאה בפריפריה הקרובה. “מה לעזאזל היא מוצאת בי", מלמל.

 
הוא נכנע לסקרנותו, והשיב לה. העיר לה שהצילום ששלחה מאוד יפה אבל הוסיף שזה לא לעניין. התנצלה. הם המשיכו להתכתב אל תוך הלילה. בנר השמיני של החג הם נפגשו לראשונה. את זה שהיא אינטליגנטית מאוד ובוגרת לאין שיעור מגילה הביולוגי הוא כבר למד מההתכתבויות ביניהם. אבל מצא שיופיה במציאות עולה פי כמה על יופיה הניבט מצילומיה הרבים באתר. לא לקח הרבה זמן עד שהתאהב בה ומסר לה את מפתחות דירתו.








“אני יודעת שההחלטה הגיונית, ושאנחנו לא נחזור להיות כמו שהיינו, אבל קשה לי לתפוס את הרעיון שלא אראה אותך יותר".
“את סבלת בחודשים האחרונים, היית מבולבלת מאוד, הצעתי לך יותר מפעם לקחת פסק זמן, כדי שתבררי עם עצמך אם הקשר הזה, שגורם לך לחיות בשקר עם ההורים שלך, משתלם לך או לא. ועד שסוף־סוף הגעת להחלטה הנכונה את מפרה אותה. אני אוהב אותך כל כך, אבל אני משחרר אותך. הבריאות הנפשית שלך חשובה לי יותר מכל".
“למה אתה לא נלחם עלי?", היא שוב החלה למרר בבכי.
“הייתי נלחם עלייך אם הייתי יודע שהמלחמה צודקת. אבל היא לא צודקת. בגלל שאני כל כך אוהב אותך אני משחרר. אמרת קודם שאת רווקה ושאני רווק, אז בואי נעמוד בזה".
“אתה רוצה שאלך? אתה לא רוצה שניכנס למיטה?".
“את יודעת שאני רוצה שתהיי איתי תמיד. אבל תעשי מה שאת צריכה לעשות, ולא מה שאת או אני רוצים. הרצונות שלנו לא מובילים לשום מקום".
אחרי שתיקה קצרה הזכירה לו שהערב נר ראשון של חנוכה, שאלה אותו איך זה שהוא לא חוגג עם חבריו בבית הקפה. אמר לה שאין לו מצב רוח.
“תיארתי לעצמי", אמרה והוציאה מתיקה חפיסת נרות צבעוניים. הוא בירך על הנרות והם שרו חרישית את שיר החג.

 
הוא ליווה אותה לתחנת האוטובוס כשבידו שקיות גדולות, שבהן בגדיה וחפציה. נפרד ממנה בנשיקה וחזר לדירתו. מזג לעצמו כוסית וויסקי, לגם ממנה במהירות, ומזג כוסית נוספת. הוא ניגש למערכת הסטריאופונית, והניח דיסק של עמיר בניון. התיישב על אחת הכורסאות, לגם מהוויסקי והבחין שהנרות הדקיקים שזה עתה הדליקו כבו מהרוח הצוננת שנכנסה דרך החלון.