השבוע דילגנו בחן מעל ח' בטבת, כאילו זה דבר של מה בכך. רבים לא שמו לב לתאריך ולמהפכה האדירה שאירעה בו לפני כ-2,300 שנה, והמשפיעה עד היום. מדובר בתרגום התנ"ך ליוונית, המכונה "תרגום השבעים". "מעשה בתלמי המלך שכינס 72 זקנים והכניסם ב-72 בתים ולא גילה להם על מה כנסם, ונכנס אצל כל אחד ואחד מהם ואמר להם: כתבו לי תורת משה רבכם, נתן הקב"ה בלב כל אחד ואחד עצה והסכימו כולם לדעה אחת..." (מגילה ט'). כלומר, אף על פי שלא עבדו יחד - התוצאות של כולם היו זהות.
 
בין שהנס הזה אירע באמת או היה זה רק סיפור, התוצאה מהממת בחשיבותה. בן לילה נדלק הפרוז'קטור, וספר הספרים שלנו החל להאיר את הגלויות. ואנחנו, נושאי דברו, נדבקנו מאורו בעיני הגויים. עד היום קשה למצוא בעולם הספד או נאום שמחה ללא ציטוט מהתנ"ך, שמאז תורגם מיוונית כמעט לכל שפה מדוברת בעולם.
 
איך היה נראה העולם ללא תרגום השבעים? קשה לדמיין. הוא היה שטחי יותר, בוודאי, חסר את העומק המוסרי, ואולי גם את העומק הרגשי. מה היה כתוב על בניין האו"ם במקום הציטוט מישעיהו פרק ב': "וְכִתְּתוּ חַרְבוֹתָם לְאִתִּים, וַחֲניִתוֹתֵיהֶם לְמַזמְֵרוֹת, לֹא יִשָּׂא גוֹי אֶל־גּוֹי חֶרֶב, וְלֹא־יִלְמְדוּ עוֹד מִלְחָמָה", "בחיאת, תעשו שלום"?; מה היו אומרים בלוויות במקום מילותיו של דוד המלך, "גם כי־אלך בגיא צלמוות, לא־אירא רע, כי אתה עמדי"?, "צ'או מוצ'אצ'ו"? אבל היהודים, אז כמו היום, לא שמחו על התרגום הזה. ההפך, חלקם התאבלו באותו יום. 

הם העדיפו לשמור את הטוב הזה אצלם, קרוב לחזה. חלק פחדו שהטקסט הקדוש יסולף, חלק חשו שלא יובן בלשון שאינה שפת המקור. זה נכון: כל מי שמתכונן להתרגש מפרק תהילים באנגלית עומד להתאכזב. כבר נכתבו יצירות יפות ממנו באנגלית, אבל אין עומק ויופי גדול ממנו בעברית.
 

המון הלך לאיבוד בתרגום. ככל שהמקור עמוק ומורכב יותר, ורובדי אסוציאציות לשוניות-תרבותיות-היסטוריות טמונים בכל בחירה, כך התרגום יהפוך בנאלי. לעומת זאת - המון נשאר.
 
הפרויקט המקסים 929 , הקורא לכולם ללמוד את התנ"ך ככה, במערומיו, נגיש ומתוק מדבש, הושק השבוע. ואותם קנאים המנכסים לעצמם את התנ"ך - כמו אז - גם הפעם, זועקים עד לב השמיים. רק שהפעם לא מדובר בגויים, חלילה, הקוראים את ספר הספרים, אלא יהודים שחלקם לא מקפיד על כל תרי"ג מצוות. 

הפחד לאבד את המונופול על התנ"ך מביך. מדובר בציבור קטן ורעשני שלא מסוגל לקיים דיון אמיתי ושוויוני על שום דבר, לא כל שכן על בבת עינו. יש רק דרך אחד ללמוד תורה, לדעתו, והיא מתחילה בתורה, ולעולם לא עוצרת שם ופותחת את הדיון והופכת אותו לאישי ועמוק. הדרך הנכונה לטענתו ללמוד תורה היא אך ורק בעזרת פרשנים ומדרשים. 

כל מי שחושב אחרת הוא א. כופר בעיקר, ב. יומרני. כי איך אפשר ללמוד תנ"ך בלי רש"י, זועקים רבנים, כל אחד יבוא עכשיו עם הפרשנות שלו, ואז מה יהיה?

ובכן רבותי, יהיה נהדר. התנ"ך יוכל להדביק אותנו בסופר-גלו אחד לשני ולדורות אחורה וקדימה. הוא יהפוך אותנו לעמוקים יותר ולחכמים יותר. ספר הספרים אינו שייך לרבנים המזוקנים ולא לאף אחד אחר - הוא של כולם. הגיע הזמן לפתוח אותו, לקחת אוויר ולצלול. לאמיצים צפוי יופי עוצר נשימה, עומקים משכרים.




באותו עניין: השבוע יצאה קריאה מנציגים מהציבור החרד"לי אל החילונים במפלגת הבית היהודי: היו דתיים בפרהסיה. הם הסבירו את בקשתם בטענה שאין זה ראוי שבמפלגה דתית לא יכבדו את ערכי הדת היהודית. נציגי המפלגה יביכו את חבריה ומצביעיה אם יצולמו אוכלים אוכל לא כשר, למשל, או מתראיינים בשבת.
 
אף שמדובר בנושאים שונים, נקודת המוצא זהה: הציבור החרד"לי הוא נושא את דגל האמת בעולם. כל השאר מתבקשים ליישר קו, לפחות כלפי חוץ. אין כאן שום רצון להתחבר לעם היהודי, אלא להטיף לו. בדיוק כמו בקמפיין המקומם של "שישי ישראלי", שבו רואים משפחה חילונית בערב שבת, כשכולם מדברים בטלפון, רבים או שוברים משהו, ולעומתה האפשרות השנייה, הנקייה, הלבנה, המוארת, שבה המשפחה מתכנסת כולה ליד שולחן השבת, האב מקדש ונוגה היום הקדוש זורח בפניהם השלוות של בני המשפחה.
 
הרי לא יעז לקום רב חרד"לי ולומר: "יש לחילונים שבת אחרת, שבה כולם נכנסים לאוטו ומטיילים בארץ ישראל. איזה כיף להם. אני קצת מקנא". כי יש בהם פחד נוראי. ולכן אין רצון לקבל, להכיל, לכבד. יש רצון לכפות. כי יש אמת אחת, מוחלטת, ואחריה - שקט. לכן על החילונים לנהוג כדתיים, כי בכל זאת, אנחנו עושים להם טובה שאנחנו מקבלים אותם לקליקה האליטיסטית שלנו.
 
אז זהו, שלא. בפריימריז לבית היהודי ייבחרו נציגים, ומי שייבחר יהיה רשאי לנהוג כרגיל. למה? כי הוא נבחר. וזה לא ייחשב לחוסר כבוד אם דני דיין יתראיין ל"אולפן שישי", או אם איילת שקד תעשה מנגל ביום בשבת. למה? כי הבית היהודי הוא ענק, והוא מכיל המון סוגים של יהודים. ואם נבחר נציג חילוני לבית היהודי - ציבור המצביעים לו מוכן לקבל את העובדה שהוא לא מקיים מצוות. והמונופול המוחלט הזה על מיהו יהודי - נרמס תחת רגלי המהפכנים לקול מצהלות ההמון.