אנחנו לא הולכים לבחירות. כלומר, ייתכן וב-17 במרס נלך לקלפיות ונטיל פתקים עם שמות מפלגות עליהם, אבל בזאת לא נבחר הנהגה למדינה. לא כי הבחירות מכורות מראש, אלא כי התוצאה שלהן לא משנה כלום. בכל מערכות הבחירות האחרונות היה אפשר לשמוע אנשים שאומרים "אין טעם ללכת להצביע, כולם אותו דבר".

אם הכוונה לכך ש"כולם מושחתים" או "כולם מתעניינים רק בעצמם ולא בטובת המדינה", הרי שזה לא נכון. רובם, פחות או יותר, הגונים וטהורי כוונות. הסיבה האמיתית לכך שאין טעם ללכת להצביע היא שהמדינה תתנהל באותו מסלול תחת כל הנהגה.

ניקח את שני עמודי התווך של כל מצע פוליטי ראוי לשמו (נכון, היום אפילו מצע לא נהוג לפרסם בחלק המקרים, מיד נבין מדוע) - המצע המדיני והמדיניות הכלכלית. נהוג לומר, ובכל העיתונים כתוב כך, שישראל מונהגת על ידי "ממשלת ימין" כבר שש שנים. באיזה מובן היתה זו ממשלה ימנית?

הרי ברור לכל שהסכם מדיני עם הערבים ה"פלסטינים" איננו בר השגה. נכון, חלק מהתעמולה הפוליטית של השמאל הרדיקלי בישראל מושתת על הטענה שהסכם כזה הוא בגדר האפשר, ורק עקשנות ישראלית מונעת אותו, אבל אפילו הדוברים עצמם לא מאמינים למה שהם אומרים וממשיכים לומר זאת בתעמולת הבחירות מתוך נאמנות למסורת בלבד.

בארבע עינים יודו גם השמאלנים הקיצוניים ביותר, שהסכם מדיני לא יהיה עם הערבים, גם אם זהבה גלאון היתה ראש הממשלה ודב חנין היה שר הבטחון. הסכם לא יהיה. הקפאת התנחלויות והרס מאחזים קיבלנו גם מביבי ויעלון. אז מה נותר? מה ממשלת שמאל היתה עושה אחרת?

גם בכלכלה. ממשלת נתניהו הזרימה תקציבים כמים, הגדילה את הוצאות הממשלה, העמיקה את החוב הלאומי והעלתה את המע"מ וכעת גם את שכר המינימום. כמה יותר שמאלנית מזה יכולה ממשלת שמאל להיות?

לא. התחושה המרה ההולכת ומתפשטת, לפיה "אין למי להצביע", לא נובעת מפעולותיהם של נבחרי הציבור, אלא מהעובדה שבפועל, לא הם מנהלים את המדינה, כך שלא משנה למי נצביע. המדיניות הבטחונית שלנו, כך הובהר מעבר לכל ספק במהלך מבצע "צוק איתן", נקבעת בוושינגטון.

גם ממשלת ימין לא תפיל את שלטון חמאס בעזה, אלא תצטנף מאחורי "כיפת ברזל" ותמלמל תפילה. המדיניות הכלכלית שלנו, כך זה נראה כרגע, גם היא לא נקבעת בלשכות שרי האוצר והכלכלה, אלא בבניין ההסתדרות. לא על ידי שרים וחברי כנסת, אלא על ידי ראשי איגודים מקצועיים וטייקונים, שביומן הפגישות שלהם מופיע, בין השאר, גם ראש הממשלה.

במכון התקנים גיחכו למשמע ההודעה על הבחירות. נפתלי בנט הכריז כי הוא ישנה את הפרקטיקות המעוותות שלהם, שתורמות במישרין ליוקר המחיה במדינה. הוא אפילו ניסה להעביר רפורמה, אבל שרים באים והולכים, ואילו פקידים ברשויות ממשלתיות ורגולטוריות נשארים לעד. אלה האנשים שהיו צריכים לעמוד לבחירת הציבור במרס, לא הדחלילים הפוטוגניים להם נצביע בפועל, או שאולי לא נצביע להם, כי אין טעם.