בסוף השבוע שעבר התלונן בנימין נתניהו שהוא לא מרגיש כמו ראש ממשלה. אז את השבוע האחרון הוא הקדיש לטיפוח ההרגשה הזאת. התשובה שלו לאינתיפאדה שמאיימת לפרוץ, לאיראן שממשיכה בתוכנית הגרעין ולחמאס שכמעט מדי יום עורך ניסוי ירי ברקטות, היא חוק הלאום. על הדרך הוא גם עשה תרגיל מנהיגות לבן הברית היחיד שנשאר לו בממשלה - שר הביטחון בוגי יעלון.
בבית משפחתו של זידאן סייף, השוטר שנהרג בבית הכנסת בהר נוף, לא ניסו אפילו להסתיר את המרירות השבוע. שטף המבקרים המרשים שהגיע לכפר יאנוח וחיבק אותם במשך שבוע נגמר. הם נשארו עם האובדן. עם אלמנה צעירה, עם יתומה בת 4 חודשים ועם הצעת חוק הלאום, שיותר משדואגת להבטחת אופיה היהודי של המדינה, דואגת להעליב את מי שאינו יהודי.
"פראייר מי שמשרת את המדינה הזאת", אמר מוראד, אחיו של זידאן המנוח. "יומיים אחרי שאחי נהרג, ואחרי שלא טרח להגיע לכאן ולנחם, מה שיש לראש הממשלה לעשות זה להעביר הצעת חוק שמנציחה את היותי אזרח סוג ב'. אני, ששירתי כלוחם, אמליץ לדור הצעיר שלא לשרת", הוסיף בכעס. "אם במילא מתייחסים אלינו כערבים - אז נתנהג כמו ערבים".
הדרוזים ימשיכו לשרת כי זאת תרבותם - להיות נאמנים למדינה שבה הם חיים. אבל אפילו חניכי המכללה הקדם צבאית שלהם בדליית אל-כרמל, המורעלים ביותר שביניהם, לא יכלו להסתיר את האכזבה. "ברור שזו מדינה יהודית. אין על זה ויכוח", אמר לי אחד מהם, "אבל החוק הזה לא עושה לנו טוב".
קצת קשה להאמין שנתניהו, עם חושיו החדים, באמת שכנע את עצמו שמה שישראל צריכה בעת הזאת, אל מול האתגרים שניצבים מולה, הוא את חוק הלאום. נראה יותר שנתניהו בחר בו כנתיב נקמה לכל המערערים על מנהיגותו ועל עתיד הקואליציה שלו. על הדרך, הוא גם המשיך כדרכו להחניף למחנה הדתי-לאומי, המחנה שבז לו ולא יצביע עבורו. אבל נתניהו עדיין יוצא מגדרו לשאת חן בעיניו.
מה שלא ברור הוא מדוע נוסף לכל זה הוא גם בחר לבעוט בבן הברית האחרון שנותר לו, באדם היחיד שנאמן לו בממשלה. זה התחיל בישיבה של ועדת השרים לענייני הצטיידות. שבועיים אחרי שיעלון סיכם עם הפנטגון עסקה לרכישת 31 מטוסי F35 נוספים, אפשר נתניהו לשר לענייני מודיעין יובל שטייניץ להעביר החלטה שמצמצמת את העסקה ל-13 מטוסים בלבד, נוסף ל-19 שכבר התחייבה ישראל לרכוש. זאת בניגוד לעמדת צה"ל וחיל האוויר, בניגוד להחלטת הממשלה הקודמת ובניגוד להמלצת המועצה לביטחון לאומי.
הטיעונים שהציג שטייניץ, ושמטילים ספק ביכולות של המטוס החמקן, אינם משוללי יסוד. ה-F35 הוא אכן מטוס בעל יכולות מוגבלות מאוד מבחינת טווח, כושר נשיאה ותמרון. חיל האוויר חושק בו, מאחר שחיל האוויר חושק בכל מטוס חדש שיוצא מפס הייצור האמריקאי. אבל מדוע הדיון הזה התקיים לאחר שנשלח יעלון לארה"ב עם מנדט לסכם את העסקה?
המטוסים האלה נקנים בכספי משלם המסים האמריקאי. ובכל זאת ארה"ב העניקה לישראל תנאי אשראי מפליגים לרכישת המטוסים. עכשיו צריך יעלון להתחנן בפני האמריקאים לשמר את אותם תנאים בעבור עסקה מצומצמת יותר. הוא ינסה לשכנע את האמריקאים שהחלטת ועדת השרים היא רק עיכוב קטן, ושבסופו של דבר ישראל תקנה את כל 50 המטוסים שתכננה לרכוש. וסביר שכך אכן יהיה.
ויותר מזה, מדוע נתניהו עיכב את ההחלטה על מינוי הרמטכ"ל הבא, כשידע שיעלון ביקש להציג אותו כבר לפני שבוע? יעלון הוא אדם שפיו ולבו שווים, לטוב ולרע. לפעמים ממש זועק הצורך להציב פילטר בין מה שהוא חושב למה שהוא אומר, אבל אין כזה, ויעלון אומר תמיד את אשר על לבו. סביר להניח שהוא רואה בעצמו יורש עתידי לנתניהו בהנהגת הליכוד, ועדיין הוא השר היחיד שנאמן לחלוטין לראש הממשלה. מדוע להשפיל אותו? אולי בגלל נאמנותו העיוורת. לנתניהו פתרונים.
יעלון לא יצא בשבוע שעבר נגד חוק הלאום, אף שראוי היה שייצא. הוא גם לא יצא בהצהרות פומביות על הרמטכ"ל שירצה למנות, מתוך כבוד לראש הממשלה. נתניהו המשיך לפייס את אלה שלא מעריכים אותו ולבעוט באלה שמכבדים אותו.
יובל דיסקין, שממשיך על בסיס שבועי לצלוף בנתניהו ברשת החברתית מביתו שביישוב מתן, המליץ לו ללמוד את לקחי הנשיא המצרי שהודח מוחמד מורסי. מורסי, ביקש דיסקין להזכיר, לא הסתפק בסעיף החוקה שקבע כי עקרונות השריעה הם המקור הראשי לחקיקה, והוסיף עליו סעיף ששולל כל פרשנות ליברלית אפשרית לחוקי השריעה. זה הספיק כדי לקומם עליו את הליברלים המצרים.
עבד-אל-פאתח א-סיסי, שעלה לשלטון לא בדרך דמוקרטית, מיהר להסיר את הסעיף הזה ולאזן את הסעיף הקובע את מעמד השריעה בסעיפים המדגישים את חשיבות הדמוקרטיה והשוויון. אם כבר אנחנו הופכים דומים יותר למרחב שסביבנו, אז לא יזיק לנו ללמוד מהניסיון שלהם.