בשבוע שעבר נדם הצפצוף שיצא מהסביבה הזחוחה של בכירי הימין בישראל, והמורא של מועצת הביטחון נפל על כולם. פתאום ראש הממשלה, בנימין נתניהו, נטש את הדאגה מאיום הגרעין האיראני ורץ לרומא כדי לסחוט משר החוץ האמריקאי ג'ון קרי הבטחה לווטו על הצעת ההכרה במדינה הפלסטינית.

גם התקשורת בישראל חטפה התקף חרדה, והאו"ם, הגוף המושמץ ביותר במדינה, הפך לישות חשובה שמככבת בכותרות העיתונים.

אולם מה שקורה בניו יורק לא תואם את התגובות בארץ. משיחות שקיימתי עם דיפלומטים בכירים ועם פרשנים, מצטיירת תמונת מצב ששונה מזו שרווחת בירושלים. לפיה, אומנם אין לזלזל במהלך הפלסטיני, אולם גם אין מקום לבהלה. עם זאת, חשוב לזכור: גם אם הצעת ההחלטה של הרשות לא תאושר בגלל וטו אמריקאי, או שתתמסמס בדומה ליוזמות קודמות שלהם, ההנהגה הפלסטינית כבר קטפה הישג דיפלומטי גדול.
 
במקביל להצהרות ההכרה במדינה פלסטינית שאושרו בשורה של פרלמנטים אירופיים, הרשות הפכה את זירת האו"ם לערוץ פעילות דיפלומטית בהיקף שלא מבייש מדינה גדולה. לאחרונה הפלסטינים מנצלים את המנוף הדיפלומטי שהאו"ם מספק להם באופן מושכל ובערמומיות רבה שמעידה על ביטחון עצמי. אך למרות זאת, בקהילה הדיפלומטית בניו יורק לא מתפעלים ממפגן השרירים של הפלסטינים ולא מתרגשים מההצהרות התקיפות ומהאיומים.
 

הדעה הרווחת היא שהצעת ההחלטה שהפיצו הפלסטינים, שכוללת לוח זמנים ותאריך יעד מוגדרים לנסיגה ישראלית ולהקמת מדינה, היא מהלך טקטי. על פי הערכות, ההנהגה הפלסטינית אינה תולה תקוות רבות שהמהלך יניב תוצאה מעשית. "המהלך נבע יותר מתוך שאיפה להוכיח שהם יכולים, מאשר מתוך תקווה לזכות ברווח מעשי", אמר דיפלומט מערבי בכיר, "זהו עוד כלי שנועד להלחיץ את האמריקאים, להפחיד את הישראלים וליצור תחושת משבר ודחיפות בקרב האירופים".
 
מדיווחים הרווחים במסדרונות האו"ם מתברר כי לפנייה למועצת הביטחון קדמו חילוקי דעות קשים ומריבות בין הפלסטינים לבין אחדות מהמדינות הערביות. "הניו יורק טיימס" דיווח על שתי ישיבות שקיימו חברות הקבוצה הערבית ביום שלפני הפצת הצעת ההחלטה, שבהן התלהטו הרוחות. לפי הדיווחים, שגרירת ירדן באו"ם, דינה קאוור, התנגדה ליוזמה ורק לאחר לחצים מצד עמיתיה הערבים התרצתה.
 
נכון לעכשיו, הסיכויים לאישור הצעת ההחלטה הפלסטינית במועצת הביטחון שואפים לאפס, אולם המבחן האמיתי של מועצת הביטחון, כגוף השואף לנצל את סמכותו, יגיע כאשר תעלה לדיון הצעת ההחלטה הצרפתית, שנוסחה בשותפות עם גרמניה. הטיוטה כוללת לוח זמנים ותאריך יעד להשלמת המו"מ, אבל לא כוללת נסיגה והקמת מדינה, כמו ההצעה הפלסטינית. בינתיים הסכימו הצרפתים לדחות את הגשת הצעתם עד לאחר הבחירות בישראל.
 
ברור שהיוזמה הצרפתית תהיה אתגר דיפלומטי־מדיני לארה"ב, שתתקשה להטיל וטו על הצעה הנתמכת על ידי המעצמות האירופיות הידידותיות. אבל אם יניחו להצעה לעבור בהצבעה, זה יהיה מסר שהאמריקאים ויתרו על השליטה בטיפול בסכסוך.