הפלסטינים לקחו לעצמם 24 שעות לחשוב האם ואיך הם רוצים למנף את מותו של זיאד אבו עין. את תוצאות הנתיחה הם יודיעו רק הערב ועד אז הם יתלבטו האם כדאי להם ללבות את הלהבות או להרגיען. האירוע הזה מגיע דווקא אחרי שבועיים שבהם ירושלים הולכת ונרגעת. אחרי רצף הפיגועים וההתפרצויות האלימות בחודש שעבר הבינו רבים, ובהם גם המוכתרים של הכפרים, שהמשך האלימות יסכן את המשך העסקתם של עשרות אלפי מזרח ירושלמים במוסדות ציבור ישראליים.




ולא רק הם: גם אבו מאזן, שקצת התבלבל בחודשיים האחרונים, הבין שעשה טעות והפעיל את הרשות הפלסטינית כדי להרגיע את הרוחות. עד לפני חודשיים הקפיד מחמוד עבאס לגנות טרור ואלימות, ופתאום יצא מלשכתו מכתב ניחומים למתנקשים ביהודה גליק. טבח בית הכנסת הבהיר לו שהדברים יוצאים משליטה. כדי לעזור לו להבין, הוא קיבל גם כמה טלפונים זועמים ממחלקת המדינה האמריקאית שהסבירו לו שכדאי לחזור לדרך הישר.


אבל ספק אם עבאס והרשות הפלסטינית יכולים כלל לשלוט באירועים. כזכור, טבח בית הכנסת בא כתגובה לעלילת דם על רצח נהג אוטובוס פלסטיני בידי ישראל. נוכחותו של פתולוג פלסטיני בנתיחה, שאישר שמדובר בהתאבדות, לא הועילה ולשמועות היו כנפיים וכוחות משלהן. גם הנתיחה בגופתו של אבו עין תמצא כנראה היסטוריה רפואית של בעיות לב ותתקשה להצביע על קשר ישיר בין הדחיפות של שוטר משמר הגבול להתקף הלב שהגיע אחר כך. אבל בתקשורת הערבית, ובתוכה הפלסטינית, כבר חרצו דין ומאשימים את ישראל, ואת השד הזה יהיה כבר קשה להחזיר לתוך הבקבוק.


מותו של אבו עין אירע בהפגנה מתוכננת מראש, לא אלימה או פרועה במיוחד, שצה"ל נערך לה מבעוד מועד. וזו הבעיה באווירה היום בשטחים: כמות אדי הדלק באוויר היא כזאת שכל ניצוץ מאיים להצית תבערה גדולה יותר. גם אם האירוע הזה יעבור בשלום  –  אנחנו נכנסים לתקופה שבה כל אירוע, גם לבבי, עשוי להדליק את השטח.