פרשת עדינה בר שלום: הערכה, לא אכזבה

בעינינו, נשים חילוניות, עדינה בר שלום היא ראשית צמיחת גאולתן של הנשים החרדיות שסופגות בהשלמה ובהבנה, יחס מפלה מהחברה שבה הן חיות. מכאן באה האכזבה הגדולה של נשים רבות, ובכלל של שוחרי שוויון וליברליזציה בחברה החרדית, ממסיבת העיתונאים של יושב ראש ש"ס אריה דרעי והגברת בר שלום, שבה  במקום להודיע כי היא מצטרפת לרשימת ש"ס או פורצת דרך בסגנון דומה - הודיעה כי תייסד מועצה מייעצת בענייני נשים למנהיגות המפלגה.

מועצה שתשב מאחורי הקלעים ותייעץ, אם אכן יתאפשר לה למלא את תפקידה, לדרעי כיצד לקדם ענייני נשים. אבל לא, לא מהכנסת. ברור עד כמה מאכזבת בחירתה של המנהיגה הנדירה הזאת שחוזרה על ידי יותר ממפלגה אחת בתקווה לגייסה ולהפכה לחברת הכנסת החרדית השנייה בתולדות הבית. אבל הראשונה שהיא מוכרת ובולטת באופן מיוחד.
 

ציפינו לאיזו מין ז'אן דארק, שערכה כמובן עולה בשל היותה בתו של הרב עובדיה יוסף ז"ל, שתציל את הנשים החרדיות מחייהן ותקנה להן את החיים שאנחנו חושבים שצריכים להיות להן.
 

ובכן, טעינו בהבנת תפקידה של בר שלום כפי שהיא תופסת אותו, ויותר מזה, הטלנו על כתפיה הרבה יותר ממה שהן יכולות וצריכות לשאת. עדינה בר שלום אמרה תמיד שלא תעשה יותר ממה שהתורה ואביה הרשו לה. את הציפייה להפיכתה לרוזה פארקס החרדית שמורדת בכל האיסורים יצרה החברה החילונית. נכון, בתבונתה ומתינותה, וכמובן בפועלה, היא מצליחה להתחבר לשני העולמות, ובשניהם לזכות בהוקרה ובהערכה, אבל נדמה שאם ישאלו אותה, היא  תגלה שבכלל לא התכוונה לגאול את הנשים החרדיות מאלמוניותן השותקת, ואולי המושתקת.
 

הציפייה, ועמה האכזבה, התעצמו לנוכח הקמפיין המרשים ומעורר ההשראה של נשים חרדיות שכן מאמינות שהגיע הזמן שייוצגו בכנסת. קמפיין שזכה לחיבוק חילוני וחשף את הזלזול שבו מתייחסים המנהיגים החרדים הגברים לציפייה הזאת. זה לא שלא ידענו. הרי לא באמת האמנו לראשי המפלגות החרדיות שנשאלו מדוע אין אישה בין שורותיהם ונענינו כי "הן לא רוצות". אבל את כל זה אי אפשר ולא הוגן להטיל על כתפיה של עדינה בר שלום.
 

לאחר שנחשפו בימים האחרונים בגלי צה"ל הקלטות שמגלות מה באמת היא חושבת על אריה דרעי, צריך אולי להחליף את האכזבה בהערכה. יכול להיות שכדי להמשיך את דרכו של אביה ולהנחיל את אמונתה בקידום נשים, ניאותה הרבנית להתגבר על כעסה על יו"ר ש"ס ולהתייצב מאחוריו, מתוך הבנה שלאט־לאט תתקדם, או יתקדמו אחרות, ובעתיד  אולי ישבו לצדו. עדינה בר שלום טוענת כי לדעתה תהליכים כאלה לוקחים זמן וכי זהו עוד צעד בדרך לשיפור מצבן של הנשים החרדיות. אנחנו, החילונים ששמנו על כתפיה את כל האחריות לקידום מצבן ולשינוי מעמדן, נוהגים כלפיה בחוסר הגינות ובהתנשאות כשאנו מעזים להתאכזב ממנה. זה נכון גם אם המועצה המייעצת הזאת תתגלה כעלה תאנה חסר תועלת, ויהיה נכון שבעתיים אם באמת תניע מהלך שיפרוץ דרך חדשה עבור נשים בחברה החרדית.