הרצח המזעזע אתמול בראשון לציון הוא טרגדיה מחרידה. עוד אישה בישראל נרצחת על ידי בן זוגה. אין שום מעשה המצדיק רצח ברוטלי שכזה. בעשורים האחרונים נרצחו עשרות נשים ממוצא אתיופי וברוב המקרים, הכתובת הייתה על הקיר, רק שהרשויות המשיכו להתעלם מהנתון הזה והפכו את כישלון הקליטה להצלחה מפוארת. הכלים שהרשויות משתמשות בהם כדי "לצמצם פערים" בתא המשפחתי בקרב יוצאי אתיופיה מצעיד את האישה שני צעדים קדימה ואת הגבר עשרה צעדים לאחור.


כאשר מעודדים רק את האישה לצאת לשוק העבודה, לרכוש השכלה, לקחת קורסים ולהגביר את המודעות לזכויות האישה בחברה מודרנית - כשהרשויות משאירות את הגבר האתיופי ללא כלים להתמודד עם החברה המודרנית ולהסתגל לחוקים החדשים. מבחינת הגבר האתיופי שעלה לפני מספר שנים בלבד, שינו את כללי המשחק תוך כדי המשחק ולא סיפרו לו על זה. הוא נשאר חסר אונים משום שהוא רגיל לתרבות פטרנליסטית שבו הגבר ראש המשפחה והוא קובע את הכללים בבית. פתאום, תוך מספר שנים, המצב התהפך .
 
הצעתי לרשויות, לא אחת, בפורומים המתאימים ביותר, שיש להפעיל תוכניות גם לגברים יוצאי אתיופיה. התוכניות אמורות לתת מידע חינוכי־הסברתי על החוקים בישראל, על שוויון ועל דמוקרטיה.
 

כשהגבר לא מוצא תעסוקה בגלל קשיי השפה, התרבות, המנטליות, ועוד ועוד, נותרו לו רק עבודות מזדמנות, כמו ניקוי רחובות בעיקר. לרוב הגברים, זהו מעבר לא טבעי עבורם, משום שבאתיופיה עסקו במגוון רחב של עבודות, בעיקר חקלאיות. הרשות צריכה להכשיר אותם לקורסים ייעודיים כדי שיוכלו לפרנס את משפחתם בכבוד. יש ליצור לאט־לאט את האיזון בין האישה לגבר ולבנות מחדש בית בישראל .

על כישלון הקליטה המהדהד של מדינת ישראל בקליטת יוצאי אתיופיה כתב מבקר המדינה פרק מצמרר בשנת 2012 . המבקר הוכיח בדוח שתקציבים רבים המיועדים לקהילה האתיופית לא הגיעו לקהילה. הטיפול של הממשלה בקהילה הוא כישלון. הקהילה האתיופית הפכה עם השנים לחצר אחורית של מדינת ישראל. לצערי הרב, אנחנו נמצאים בתקופה שבה גיוס הכספים "למען" הקהילה, הפך למטרה מקודשת והבעיות החברתיות, החינוכיות, הכלכליות, הפכו לאמצעי לגיוס תרומות והקהילה עצמה נשארת ללא כלום. הנפגעים העיקריים הם בני הקהילה והחברה הישראלית כולה.
 
התנהלות זו דומה לארגון פשע, שאחראים לו הרשויות המקומיות והארגונים הגדולים כמו הסוכנות היהודית, הג'וינט ועוד ארגונים של בני הקהילה - שהם שותפים מלאים בהנצחת העוני בקרב יוצאי אתיופיה.
 
כיום, כמעט כל עיר שיש בה ריכוז של יוצאי אתיופיה, "זוכה" לתרומות של מיליוני שקלים מדי שנה מפדרציה מארה"ב. הכסף נבלע במנגנון של הרשות המקומית ולרוב, הוא מנוצל לפרויקטים אחרים, שלא קשורים לקהילה. הרשות המקומית "שומרת" את אותן השכונות שבהן גרים יוצאי אתיופיה מוזנחות וללא השקעה כדי שימשיכו לגייס את הכספים לשנה הבאה. הם הבינו - שיטה מנצחת לא מחליפים. עוני מגייס כסף, ואם אלו עניים שחורים במדינה לבנה כמו ישראל אז הכסף מגיע הרבה יותר מהר.

הכותב הינו יו"ר מטה המאבק לשוויון חברתי ליהודי אתיופיה