בדרך לקלפי: בבית היהודי מרגישים צמיחה ובליכוד בוחרים רשימה

על גדות הירקון, באולם מעוגל עם ויטרינות שקופות שמאחוריהן שיחים גזומים בדיוק בגובה הנכון, אירוע המתפקדים של איילת שקד נראה בהתחלה קצת כמו חגיגת בת מצווה או טקס חלוקת פרסים של איזו חברת שבבים. על התקרה דבוקים בלונים כחולים-לבנים-ורודים-ירוקים ומול הבמה ניצבים כיסאות לבנים חגיגיים, בצד מוגש כיבוד קל. דודות מפתח תקווה, עסקני התיישבות וצעירים שנראים כמו מהנדסי תוכנה או קציני מודיעין בחי"ר מתערבבים ליד הלימונדה והקרואסונים. מאופק מאוד. ברקע כוורת, אריק אינשטיין, גלי עטרי, דברים כאלה. 
 

גם שקד נינוחה מאוד. ולמה לא? בגיל 38 היא ממש במרכז העניינים. הסרטונים רצים בפייסבוק, הסיסמאות תופסות, הסקרים מבטיחים והבית היהודי עפה קדימה. "מפלגה ציונית, ערכית, לאומית, ימנית ולא מתנצלת", היא מכריזה בטון ענייני ומודה שהמצב טוב ממה שהעזה אפילו לדמיין. "זה משחק ילדים לעומת הפעם הקודמת. עם פוסט אחד בפייסבוק וסרטון היתולי של נפתלי הגענו ל-18,083 מתפקדים חדשים בשבועיים. עד חצות נגיע ל-20 אלף". מאחור תלויות שתי כרזות, של בנט ושקד, נפתלי ואיילת. כמה שתחפשו, לא תמצאו מספרי 1 ו-2 שמשדרים כזאת הרמוניה. אידיליה.
 

המצב של הבית היהודי כל כך מבטיח שאין אפילו את מי לתקוף. השמאל רחוק מדי, הימין הקיצוני של בן ארי ("בנט אולי אח של טיבי") לא שווה התייחסות, ישראל ביתנו בחדר החקירות, ש"ס מתפרקת ועם ביבי יש הבנות. אז בינתיים נכנסים קצת במפלגת העבודה, מתעלמים מכחלון ומלפיד ומנסים לנגוס במי שרק אפשר. כמו ציידת ראשים, שקד מציגה לראווה את "אבי פרחן, פעיל ליכוד ידוע שהתפקד היום לבית היהודי", קריצה-קריצה, ומסתערת גם על מה שנותר מש"ס ("רגע פוליטי היסטורי להחזיר לבית היהודי את כל הציבור הספרדי"). למען הגילוי הנאות, שקד מציינת שהיא עצמה חצי עיראקית-חצי אשכנזיה. 
 

הבית היהודי מתרחבת, צומחת ומשתנה עם כל לייק בפייסבוק וכל קליק ביוטיוב. אלה לא המפד"לניקים של שאול יהלום או כמה חבר'ה עם סנדלים מהגבעות. לא ברור לגמרי מה היא כן, אם התנועה מתרחקת מרבני יש"ע ושוברת לקונצנזוס, אם היא מגיעה עכשיו לתקרת הזכוכית שלה או שרק מחממת מנועים לקראת ספרינט עתידי לראשות הממשלה, נגיד באזור 2017-18. העסק עדיין מתגבש. חרד"לים, כיפות סרוגות, חילונים, חיילים משוחררים, אתיופים, דרוזים, ליכודניקים, מערכניקים, ערבים, עולים מצרפת – מהנגמ"ש של בנט ושקד יורים לכל הכיוונים. "היי, דליית אל כרמל", קוראת גברת מאחור בשילוב של נימוס וחוסר טקט לעברו של רג'וב חסון, דרוזי שרץ בפריימריז, "בהצלחה רבה!". 
 

שקד מציגה את המתמודדים החדשים, אולי 15 שמות, בהם הכוכבים הרב אביחי רונצקי וראש מועצת יש"ע דני דיין. לא ברור איך יהיה מקום לכולם. לא יהיה מקום לכולם. "לפי כמות המתמודדים, נצטרך לעבוד קצת יותר קשה כדי להכניס את כולם פנימה", מודה בנט. 
 

היו"ר הגיע היישר מכנס של איגוד התעשיינים ברמת גן, ולמרות הפתיחה המבודחת אין לו ראש לחידודים או לחיוכים. זה לא נפתלי מהפייסבוק. הוא זועם על הפרסום ב-YNET של הקלטות הקשר מהדקות אחרי חטיפת סרן הדר גולדין ב"צוק איתן", ועל הדיון בחקירה פלילית אפשרית נגד קצינים מחטיבת גבעתי, ובראשם גיבור המחנה אל"מ עופר וינטר, שמתפתח לדמות בממדים כמעט תנ"כיים. כמו נושא בשורות שהגיע לחרב את המסיבה, בנט זורק את הנוכחים מגדות הירקון בחזרה לעזה, בחזרה ליום שישי השחור ההוא ברפיח, ומשם לעוז של גבעתי והמח"ט וינטר, גם אם הוא לא מזכיר אותו בשמו: "עליהום על חטיבת הגבורה, מכל עבר". 
 

הטון גבוה, ועם משפטים כמו "לגבורה לא תהיה חקירה" גם פאתוס לא חסר. פעמיים הוא מבקש שקט ושולח מבט נוזף לחבורות המפטפטות ליד הקרואסונים, כמו ראש צוות בסיירת שכמה פז"מניקים מפריעים לו באמצע התדריך. 
 

אחרי גבעתי בנט מדלג מנושא לנושא, לא שוכח להותיר חותם בכל התחומים. טענות לשחיתות בדיור הציבורי ולפארטיות בוועדות הכספים של סלומינסקי? יוק. שחרור אסירים, עונשים למחבלים, משאל העם, בג"צ, מונופול המלט וחוק הגיוס, מקפיד להזכיר את שקד בכל משפט שני. המסרים פשוטים, הקול רם וברור: "הבחירות האלה הן בין מי שמתנצל לבין מי שמרים את הראש, בין מי שמדבר פוליטיקלי קורקט לבין מי שאומר אמת".

לאחר מכן סרטון קצר, המיטב של שקד מתוכניות האקטואליה, והמועמדים והפעילים שוב מתמנגלים. אפילו מנחם בן כאן, מסביר לגל"צ משהו על ארץ ישראל כפי שהוא רואה אותה. 
 

בעמדת המתפקדים מדווחים על 120, אולי 150 חתימות חדשות, וביציאה מוצעות למכירה תמונות מגנט מהאירוע. כנס המתפקדים של איילת שקד – לא תצמיד אחד על המקרר?

הערב יורד על הגבעות המסולעות של אריאל בזמן שכ-25 פעילי ליכוד ניצבים על המדרכה הצפופה מחוץ למועדון הנוער ומנופפים במיטב הסטיקרים, הפלקטים והעלונים: "גילה גמליאל למען ארץ ישראל", "אלקין: זאב מול השמאל" – להבדיל מ"אופיר אקוניס מול כל השמאל" – "מירי רגב, מנהיגה אמיתית מהשטח", "בוגי, מנהיג באחריות!", וכמובן, עד לאחרונה מלך הפריימריז וההסעות המאורגנות, "חיים כץ, "מנהיגות חברתית" - כל עוד אתה שייך לוועד הנכון. 
 

4,844 תושבים, 53% מסך הקולות הכשרים בעיר, שלשלו "מחל" בבחירות 2013. אריאל היא עיר מובהקת של ליכודניקים וערב קודם לכן הבטיח יו"ר הסניף אבנר משרקי "חגיגה לדמוקרטיה". דמוקרטיה אולי יש, חגיגה הרבה פחות. באריאל אין נקניקיות, פופקורן או קבבונים, אין ניידות טלוויזיה, אין מועמדים שמפזזים בין הפלאשים המתקתקים. הם אף פעם לא באים לאריאל בפריימריז, מסבירים המקומיים, זה בזבוז מבחינתם.

באוויר הקריר של השומרון הם עומדים בטי-שירטס לבנות עם הדפסים כחולים של מועמד הבית, רק הסלוגן מתחלף, מעבירים את הזמן בשיחות על פוליטיקה, קריאות ספונטניות לכאורה והחלפה הדדית של סיסמאות, תופסים את העוברים והשבים עם בקשות בסגנון "לא לשכוח לסמן יולי אדלשטיין" ושאלות כמו "אתה מהתעשייה האווירית?". גם הטופס עצמו הוא אישיו. 11 סימונים למועמדים, פלוס אחד למחוזי, הרבה מקום לטעויות.
 

הפריימריז בליכוד, דוכן תומכי משה פייגלין. צילום: אבשלום ששוני
 

מעבר לשער, בין הכניסה לאולם הקלפי, מתווכחים לאיזה מקום יגיע אלקין ובאיזה מועמדים תומכת ההסתדרות. "אני בעד אנשים של עשייה", מכריזה פעילה למען בן העיר אורן חזן, שתפס כמה כותרות בזמן האחרון עם הומאז' לסנדק, כשאבא יחיאל בתפקיד ויטו קורליאונה. "עשייה? למה מה עשה כבר אורן חזן?", צועק לעברה בהתרסה ידידותית אחד הפעילים של גמליאל. "חכה!", היא עונה, "הוא עוד צעיר! הוא יעשה!". גם מאמא חזן כאן, על הרגליים מהבוקר, מנסה לשכנע, לגייס עוד וי אחד קטן במסע חסר סיכוי.
 

מעבר למצבו של חזן בקלפיות, החברים מוטרדים גם מאחוזי ההצבעה הנמוכים. "האנשים מיואשים כבר", ממלמלת פעילה מהמחנה של חיים כץ, ורואה שחורות אחד מוסיף "ביבי נופל, הליכוד נופל". אף אחד לא לוקח את הנבואה ברצינות. יחזקאל יפת עוודי הוא טיפוס מוכר בעיירה. בן 60, מאריאל מאז 82', בליכוד מאז גיל אפס. "יש לי תעודה מקורית משנת 65' שאבא שלי תרם 30 לירות למפלגה. אתה יודע מה זה היה 30 לירות בשנת 65'?". 
 

הוא עומד מהבוקר בכניסה לקלפי וניגש אל כל חבר מפלגה שצועד פנימה עם בקשה אחת צנועה: "רק לא להצביע לאשכנזים". הנושא בנפשו, בעבר אפילו ניסה להקים תנועה למינוי שופטים מזרחיים בפייסבוק. ישראל כץ, הוא מספר, עוקב אחריו, כך לפחות סיפר לו כץ בכבודו ובעצמו. "האשכנזים יודעים רק לקבל, בלי להחזיר תמיכה", הוא מסביר. "המצב החברתי במדינה, אני קורא לו פצצת אטום". בין לבין הוא ממשיך לזרוק למצביעים: "רק לא לאשכנזים, רק לא לאשכנזים". 
 

כשמעירים לו ש"גם ביבי אשכנזי" הוא צוחק בביטול. זה בסדר, גם את ביבי הוא לא סובל. יפת עוודי, מסתבר, ליכודניק מגיל אפס, הולך להצביע כחלון, בהסתייגות אחת: שלפחות חמישה מועמדים בעשירייה שלו יהיה מזרחיים. "לא להצביע לאשכנזים", הוא תופס עוד ליכודניק בכניסה. "אבל אני פולני, כפרה", מגיעה התשובה. למרות המידע החדש, יחזקאל לא מוותר. "מה זה משנה?", הוא אומר, ממשיך איתו פנימה אל תוך הקלפי. 

גני התערוכה, תל אביב
 

40 ומשהו קילומטר משם ושעה מאוחר יותר, מחוץ לביתן 10 בגני התערוכה, הפריימריז מקבלים מימד הרבה יותר ארצי. ניידות שידור, אולפן שטח של ערוץ 10, טאלנטים מתערבבים עם פוליטיקאים, עסקנים ובני נוער וליכודניקים קשישים מצפון העיר. בשדרה מחוץ לביתן ניצבים הדוכנים, בזאר של סטיקרים ועלונים זרוקים על המדרכה. על מסך פלזמה מרצד קליפ לוחמני של גלעד ארדן, על אחד אחר סרטון קומיקס של יו"ר הקואליציה יריב לוין, גיבור-על בחליפה ומשקפיים, מביס את בוז'י בזירת אגרוף, צובע את הגוש האדום של יו"ש על המפה בחבית צבע כחול-לבן, שולל תשלומי ביטוח לאומי ממחבלים ואת הפנסיה של עזמי בשארה, שואב מהם את המזומנים בעזרת - ובכן - שואב אבק.
 

"שמע ישראל ה' אלוהינו ה' אחד", בוקע לפתע קולה של מירי רגב מאחד הרמקולים, "זה מה שיגידו היהודים בקרוב בהר הבית". הפעילים שלה כאילו נבראו בצלמה ובדמותה – רעשניים, עממיים, עם אצבע קלה על המיקרופון, דואגים לשמור על המוראל. "מירי רגב כרגע מקום 1!", הם מעדכנים במערכת הכריזה המאולתרת.
 

מסביב באים והולכים סילבן שלום, ציפי חוטובלי, צחי הנגבי, משה פייגלין, איוב קרא, מתייצבים מול המצלמות, לוחצים ידיים, נותנים פוש אחד אחרון לקראת הסגירה. גם תא הגאים של המפלגה – יש דבר כזה - דופק נוכחות מרשימה סביב המועמד אמיר אוחנה, שמתמודד על משבצת מחוז דן ברשימה. ויש גם מועמדי שוליים ולשעברים ופרצופים סמי-מוכרים וקוריוזים מהלכים, עסקנים בחליפות ועוזרים פרלמנטריים עסוקים בשיחות טלפון נמרצות, פעילים מחליפים רשימות, מישהו מחפש טרמפ עבור סבתא נחמדה שהגיעה להצביע. גם כאן מתבצעות הערכות מצב, מי נכנס, מי יפתיע, כמה הצביעו ומי מרוויח מזה, מי חוסל, מי בדיל של זה ומי בדיל ההוא, מה טוב לביבי ומה רע לביבי. 
 

האמת היא ששום דבר ממה שמתגבש בליכוד לא נראה מבטיח במיוחד עבור ביבי. עוד לפני שהיום הזה התחיל היה ברור שבשורה גדולה ממחזור מחל 2015 כבר לא תצא. אולי בגלל זה אין אירוע מסכם, אין נאומים, אין אסיפות ניצחון עמוסות כיבודים, מיקרופונים וקונפטי. באים, מצביעים, הולכים. סתם עוד יום של דמוקרטיה.