לאחר שלראשונה מאז הקמת המדינה נותרו הקיבוצים והמושבים ללא נציגות בכנסת ה־19, מקווים נציגי ההתיישבות העובדת לעשות קאמבק פוליטי. בבחירות הקרובות מתמודדים לא פחות משישה מועמדים על מקום בכנסת ה־20 בתקווה להחזיר את עטרת המגזר הקיבוצי והחקלאי ליושנה, ובקרב מצביעי המגזר שוררת אופטימיות זהירה.

170 אלף חברות וחברי התנועה הקיבוצית לא השכילו להעמיד בקדנציה האחרונה ייצוג ראוי לאוכלוסיית הקיבוצים, המושבים, המועצות האזוריות והמרחב הכפרי כולו, מצב חסר תקדים בהיסטוריה הפוליטית של מדינת ישראל. רק לשם ההשוואה, בכנסת ראשונה נבחרו 26 חברי קיבוץ, פי שלושה מחלקם היחסי באוכלוסייה באותם הימים, ובממשלה שקמה ב־1955 כיהנו חמישה שרים קיבוצניקים. משמר העמק ועין חרוד שיגרו במרוצת השנים לכנסת חמישה נציגים כל אחד, ואילו קיבוץ מרחביה שיגר שלושה. היעדרותו של הסמן השמאלני ההיסטורי במפה הפוליטית בלטה עוד יותר בהתחשב בנתון מעניין נוסף: למעלה מ־10% מחברי הכנסת שכיהנו בכנסת ה־19 מתגוררים מעבר לקו הירוק, פי שלושה מחלקם היחסי באוכלוסייה.
 
בכנסת ה־18 עוד כיהנו אחרוני המוהיקנים של התנועה הקיבוצית: חיים אורון (ג'ומס), איש מרצ, שי חרמש בקדימה ואורית נוקד (עצמאות), כששלום שמחון (עצמאות) היה הנציג הנצחי של המושבים,  אבל בבחירות לכנסת ה־19 נדחק מקומם של הקיבוצניקים לקרן זווית. במפלגת העבודה תחת הנהגתה של שלי יחימוביץ' בוטלו השריונים, ומועמד הקיבוצים נבחר במקום ה־25, כשהעבודה כזכור זכתה רק ב־15 מנדטים; גם במרצ, נציג התנועה הקיבוצית אבשלום וילן לא הצליח להיבחר במקום ריאלי, קדימה התרסקה ושי חרמש נותר בחוץ, עצמאות עברה מן העולם, וכך נותר מגזר שלם ללא ייצוג. הקולות של חברי הקיבוצים והמושבים התפזרו בין כמה מפלגות ונדדו עד לתנועה, יש עתיד וקדימה.

הקולות יחזרו הביתה
"כבר שנים שהתנועה הקיבוצית לא מחוברת לחברה הישראלית", אמר אורי יזהר, חבר קיבוץ משאבי שדה וחוקר ביד יצחק טבנקין, בראיון שהעניק בשעתו ל"מעריב". לטענתו, החברה הקיבוצית חדלה להוות כוח מוביל בחברה ובפוליטיקה הישראלית ומדובר בתהליך בלתי הפיך. "כבר שנים שאין בה דמויות בעלות שיעור קומה לאומי", אמר. "כבר שנים שהסביבה רואה בקיבוצים את מי שחיים על חשבון המדינה. אני יודע שזה ירגיז הרבה חברים אצלנו, אבל היום התנועה הקיבוצית לא ממלאת שום תפקיד חשוב במדינה. זאת עובדה. אין בה אנשי רוח מובילים, אין בה הנהגה. זה עוד מגזר והניסיונות לקבל עוד משאבים ועוד קרדיט על חשבון תהילת העבר הם פתטיים".
 
עם זאת, כפי שאומר איתן ברושי, מזכיר התנועה הקיבוצית, המתמודד על מקום ברשימת העבודה לכנסת  ה־20, מוקדם מדי להספיד את תנועתו, ולדבריו היא טרם סיימה את הפרק החשוב שלה בתולדות הציונות ובדברי ימי המדינה. 
מלבד ברושי, חבר קיבוץ גבת, מתמודדים בעבודה גם עו"ד שימי בראון, חבר קיבוץ שפיים, ודני עטר, ראש מועצת גלבוע. על פי הסיכום עם יו"ר העבודה יצחק הרצוג, הוחלט על הבטחת ייצוג לנציגי ההתיישבות העובדת במקומות ה־15 וה־18 ברשימה, כך שאם את מספר הקולות הגבוה מבין השלושה יקבל לדוגמה עטר, נציג המושבים, הוא ימוקם במקום ה־15, ואז נציג הקיבוצים ימוקם במקום ה־18 או להפך, מקומות שעל פי הסקרים האחרונים הם ריאליים ביותר.
מלבדם, ביש עתיד ישנו הרכש החדש חיים ילין, ראש המועצה המקומית אשכול וחבר קיבוץ בארי. בבית היהודי מתמודד על מקום ברשימה מזכ"ל הקיבוץ הדתי, נחמיה רפל, חבר קבוצת יבנה, ואילו במרצ מנסה שוב את מזלו ח"כ לשעבר אבשלום (אבו) וילן, חבר קיבוץ נגבה המשמש כיום כמזכיר האיגוד החקלאי.


"זה לא סביר שלקיבוצים ולמושבים יהיה תת־ייצוג או לא יהיה ייצוג כלל". אבשלום וילן ממרצ. צילום: פלאש 90 
"בכנסת ה־19 הייתה לנו תאונה מצערת. עכשיו הגיע העת לתקן את העוול ההיסטורי שהותיר את התנועה הקיבוצית המפוארת, את ההתיישבות העובדת כולה, מחוץ לכנסת", אומר ברושי, שמקווה להיות המועמד שיבחר במפלגת העבודה לייצג את מחוז הקיבוצים. "בעזרתנו יכולה מפלגת העבודה לשוב ולהיות מפלגת הנגב והגליל, הקיבוץ והמושב, הכפר והחקלאות, מרכיבים שבלעדיהם לא הייתה קמה המדינה. אנחנו ה־DNA של מפלגת העבודה, שלצערי בשנים האחרונות התנערה מאיתנו. הנציגות האותנטית של ההתיישבות העובדת חייבת לחזור לכנסת, אל צומתי ההכרעות הלאומיות. אני יכול לומר שהתנועה הקיבוצית חוזרת לקבל את הצבע בלחיים וחוזרת למקומה הנכון. אנחנו נרצה לשוב ולהיות גורם מוביל בחברה ובמדינה".
 
להערכתו של ברושי, בחירת נציגים של ההתיישבות העובדת במקומות ריאליים ברשימת העבודה יכולה להוסיף למפלגה בין ארבעה לשישה מנדטים. "מעבר לקיבוצים, יש מאות מושבים ויישובים כפריים. בבחירות הקודמות הייתה בריחת קולות אפילו לליברמן. כעת אני מקווה שהקולות יחזרו הביתה, לעבודה".
 
מולו יתמודד על משבצת הקיבוצים עו"ד שימי בראון, חבר קיבוץ שפיים, המשמש כיועץ המשפטי של מפלגת העבודה. בראון נולד בירושלים, התחתן עם בת הקיבוץ ומאז הוא חי בשפיים. הוא פעיל שנים רבות במחוז הקיבוצים ובתנועת העבודה ועבד במשרד ראש הממשלה בימי אהוד ברק. "אני  מברך על המיקום של נציג הקיבוצים ברשימה", אומר בראון. "אני מעריך כי הפעם תהיה נציגות קיבוצית בכנסת, ואני מקווה להיבחר. מפלגת העבודה בראשות הרצוג הוכיחה את מחויבותה לתנועות ההתיישבות ושמרה על הסיכוי הריאלי שהקיבוצים אכן יקבלו ייצוג הולם בכנסת הבאה. 
 
"בסופו של יום, בכנסת ישראל נחקקים הרבה דברים שיש להם השלכה ישירה על חיינו", מוסיף בראון. "נפגענו כי לא היה לנו ייצוג. ראינו כיצד התיישבות מעבר לקו הירוק משגשגת בעזרת לובי חזק בכנסת. התנועה שלנו הייתה פעם הפנים היפות של החברה הישראלית. בשנים האחרונות התבוססנו במיץ של עצמנו, אבל אני מקווה שכעת מתחילה ההתאוששות. התנועה הקיבוצית שוב מנסה להסתער על הכנסת, ואני מקווה שהפעם נצליח".
 
מי שמנבאים לו הצלחה ברשימת העבודה הוא דני עטר, ראש המועצה המקומית גלבוע. עטר מכנה את היעדרם של נציגי המושבים והקיבוצים מהכנסת היוצאת "עיוות היסטורי" ומקווה להיבחר במקום ריאלי. "אני מקווה לייצג נאמנה את המרחב הכפרי כולו, שבו חיים כ־700 אלף תושבים והוא כולל מושבים, קיבוצים, הרחבות, יישובים קהילתיים שהם לא דווקא חקלאיים, שבמשך שנים איש לא ייצג אותם בכנסת ובמסדרונות השלטון", אומר עטר. "אני מקווה שגם במפלגות אחרות ירימו את הכפפה וישלחו נציגות של הקיבוצים והמושבים לכנסת. אנו מייצגים את אושיות החברה הישראלית ומבטאים את הערכים האמיתיים של מדינת ישראל. אנחנו מפתחים את הארץ, שומרים על גבולותיה, שומרים על שטחים פתוחים, על ערכי טבע וסולידריות, בנינו ובנותינו משרתים ביחידות קרביות, יוצאים לשנת שירות".

"לא מבקשים טובות"
באותה תחושה בדיוק מתהלך גם נחמיה רפל, חבר קבוצת יבנה, מזכ"ל הקיבוץ הדתי המתמודד ברשימת הבית היהודי לכנסת. "אני בפירוש רואה עצמי נציג של ההתיישבות העובדת כולה", הוא אומר. אם רפל ייבחר, הוא יהיה הנציג הראשון של הקיבוץ הדתי בכנסת מאז ח"כ לשעבר אברהם שטרן ז"ל, שהיה חבר קיבוץ עין הנציב.

"שטרן נפטר ב־1997, ומאז המפד"ל לא השכילה לבחור נציג של הקיבוץ הדתי. אני חושב שחשוב שיהיה לנו בכנסת נציג כזה משום שאנו מבטאים את ערכי התורה והעבודה לא כסיסמה, אלא כאורח חיים. אני מקווה להתחבר ולדאוג לצרכים של כל עם ישראל, אבל גם לצורכי התנועה הקיבוצית והמושבים. לדאוג לחידוש הבנייה ביישובים שלנו, לדאוג לחקלאי ולתוצרתו. למשל היום מרחף צל כבד על היצוא החקלאי לרוסיה בגלל המשבר שם וירידת הרובל, וזה משליך על כל היצוא של גזר, תפוחי אדמה ובטטות. זו רק דוגמית לבעיות ייחודיות שלנו".
 
"אני אומנם בא מיישובי עוטף עזה, אבל הממשלה מעולם לא עטפה אותנו למרות היותנו התלם האחרון, יישובי הספר שחיים על קו הגבול", אומר חיים ילין, ראש מועצת אשכול וחבר קיבוץ בארי, שהפך לכוכב תקשורת במהלך מבצע "צוק איתן" והכריז לאחרונה במסיבת עיתונאים עם יאיר לפיד על התמודדותו במסגרת רשימת יש עתיד. "אנחנו אנשים מאוד ציוניים, והאמירה שאנחנו פה עד התלם האחרון היא לא סתם דיבור, אלא מעשה יומיומי. אנחנו אולי בקושי רבע מנדט, אבל אני מאמין יש לנו משקל סגולי רב ואנחנו שווים הרבה יותר".
 
ילין מקווה לייצג בכנסת לא רק את יישובי עוטף עזה ואת התנועה הקיבוצית. "הראייה שלי היא אסטרטגית", הוא אומר. "אני מסתכל על ההתיישבות כעל עוגן מרכזי, שבלעדיו גם תל אביב לא תוכל לשרוד. אי אפשר להסתכל על מדינת ישראל רק בין גדרה לחדרה. יש אותנו, יש את תושבי קו העימות בצפון, יש את כל הפריפריה. אנחנו כאן בשביל כולם". 
 
אבשלום (אבו) וילן, חבר קיבוץ נגבה, כיהן בעבר כח"כ מטעם מרצ, אך בפעמיים האחרונות נכשל בניסיונו לחזור לכנסת כשנבחר בכל פעם במקום אחד נמוך מדי. הפעם הוא מתמודד על המקומות 2־6 ומקווה להיבחר במקום ריאלי. "יש אצלנו כעסים גדולים על כך שלא היה לנו ייצוג ברשימת מרצ לכנסת", אומר וילן. "משהו פה לא הגיוני. זה לא סביר שלקיבוצים ולמושבים יהיה תת־ייצוג או לא יהיה ייצוג כלל".

"אנחנו לא מבקשים טובות. בהתיישבות העובדת, בקיבוצים ובמושבים יש לעבודה ולמרצ הרבה תומכים. בשנים האחרונות החברים פנו לרעות בשדות זרים. אנחנו יודעים שאם אתה לא מיוצג בכנסת, נגרם לך נזק אמיתי. רק בשבועיים האחרונים ראינו את המחטפים הגדולים של העברת עשרות מיליונים להתנחלויות. אנחנו רוצים את מה שמגיע לנו ברשות ובסמכות, ולא מתחת לשולחן. לשם כך צריך אותנו בכנסת. אני מקווה שהחברים והחברות בעבודה ובמרצ יתקנו הפעם את המעוות".