בסוף חודש אוקטובר האחרון הגיע נשיא המדינה ראובן ריבלין לוורשה, בירת פולין, על מנת לחנוך את המוזיאון החדש לתולדות יהדות פולין. המוזיאון, שנבנה בשנים האחרונות בהשקעה עצומה ומספר את אלף שנות ההיסטוריה היהודית בפולין, הוא סמל נוסף להתחדשות ולפריחה שחווים החיים היהודיים בפולין בשנים האחרונות. המדינה, שבה התגוררו שלושה מיליון יהודים עד פריצת מלחמת העולם השנייה, חוזרת למקורות ומגלה מחדש את התרבות וההיסטוריה היהודיים שלה, ומי שאחראים לכך הם בעיקר אזרחיה הנוצרים-קתולים.
 
בפולין חיים כיום כמה אלפים בודדים של יהודים. תיאטראות, מוזיאונים, פסטיבלים יהודיים, ואפילו מגמת לימודי יהדות ויידיש בכמה אוניברסיטאות ברחבי פולין - כל אלו הם רק דוגמה למהפך "היהודי" שעוברת המדינה בשנים האחרונות. והתופעה, כך נראה, רק הולכת ומתגברת. 
 
יונתן אורנשטיין (44) הוא מנהל מרכז התרבות היהודית בקרקוב. המרכז הוקם בשנת 2008 בטקס מרשים בהשתתפות הנסיך הבריטי צ'רלס, שסייע בהקמת המרכז והעניק לו את חסותו. אורנשטיין, שנולד בניו יורק והגיע לפולין לפני כמה שנים, מנהל את המרכז מיום פתיחתו ומעסיק כיום כ-50 מתנדבים, מרביתם צעירים פולנים קתולים שמגלים עניין וסקרנות גדולים בתרבות היהודית שנעלמה. 
 

הוא גם מספק הסבר לתופעה. "המתנדבים שלנו מעורבים בכל הפעילויות של המרכז היהודי, לרבות הגשת ארוחות שבת, ארגון פסטיבלים יהודיים, ציון חגים יהודיים ועוד. הם מבינים שחלק גדול מההיסטוריה והתרבות שלהם הושמדו על ידי הנאצים ו-45 שנות השלטון הקומוניסטי בפולין. המתנדבים הלא יהודים שלנו חשים התרגשות על כך שיש להם הזדמנות לסייע בחידוש החיים היהודיים בפולין וללמוד מבפנים על התרבות ששגשגה במדינה שלהם. כעת הם רוצים להפריח אותה מחדש". 
 
כאשר אורנשטיין מדבר על הפריחה המחודשת של החיים היהודיים בפולין, קשה להתעלם מעיניו המנצנצות ומההתלהבות שבוקעת מגרונו. "אני מאוד אופטימי לגבי עתיד החיים היהודיים בפולין. כל מה שדרוש לכך נמצא כאן: ממשלה שדואגת לנו ומסייעת לנו להרגיש בטוחים ומוערכים, אוכלוסייה לא יהודית שמרביתה מאוד חיובית ותומכת כלפי היהודים וקהילה יהודית שחשה גאה ובטוחה בזהות שלה, עם צעירים שבוחרים לחזור לשורשים היהודיים שלהם. אני חושב שהפתיחה של מוזיאון 'פולין' לתולדות יהדות פולין תתרום להבנה עד כמה ההיסטוריה של פולין והיהדות משולבות זו בזו ותסייע לעולם היהודי לראות את פולין כמקום של אלף שנות יהדות, לא רק שש שנים של השמדת יהודים. אלף שנים ועוד היד נטויה", אומר אורנשטיין.


ריבלין חונך את המוזיאון ליהדות בוורשה, אוקטובר 2014. צילום: רויטרס

עד כמה שכיחה תופעת ההתעניינות של פולנים קתולים ביהדות והפריחה המחודשת של חיים יהודיים במדינה?
"העניין הלא יהודי בחיים היהודיים בפולין הוא פשוט לא ייאמן. יש הרבה מאוד אנשים לא יהודים שמגיעים מדי יום למרכז שלנו על מנת ללמוד עברית, יידיש, היסטוריה יהודית וחגים יהודיים, ולכולם יש דבר אחד משותף: הרצון להתחבר לתרבות ולמורשת היהודית וללמוד יותר על העולם היהודי. הנס הזה של תחיית החיים היהודיים בפולין ממשיך. באירופה חשוכה שהופכת להיות יותר ויותר עוינת כלפי יהודים, פולין היא נקודת אור. העולם היהודי חייב לעשות כל שביכולתו על מנת לסייע בתחייה המחודשת הזאת. כל יהודי שמגיע לפולין ורואה רק את המחנות והגטאות, מחמיץ את אחד הסיפורים המופלאים ומעוררי ההשראה ביותר".
 
הסמכות העליונה

מקס זובק (20) הוא אחד מאותם צעירים קתולים שהפכו את היהדות לדתם השנייה. זובק לומד במגמת היהדות באוניברסיטה הייגלונית בקרקוב, ובזמנו הפנוי הוא מתנדב במרכז התרבות היהודי בעיר. "העניין שלי ביהדות החל בחטיבת הביניים, כאשר לקחתי חלק בפרויקט לשימור בתי קברות יהודיים", הוא אומר. 
 
"היום אני מתנדב במרכז היהודי בקרקוב, מסייע לארגן אירועים הקשורים ביהדות, חגים יהודיים, עוזר לרב אבי באומל (הרב של המרכז היהודי בקרקוב) ועוד. אני מאוד שמח שיש לי הזדמנות לעשות זאת, אני חושב שיש לי אפילו צורך פנימי לעשות את זה".
 
"ההתנדבות במרכז היהודי גורמת לתחושה מדהימה", מוסיף זובק. "זו הזדמנות ללמוד על משהו שנמצא סביבנו, אבל הרבה מאוד אנשים לא מכירים אותו. אני כל כך מאושר שיש לי ההזדמנות ללמוד יהדות באוניברסיטה, שם אני לומד עברית, היסטוריה יהודית, תרבות, מוזיקה, ולאחר מכן אני יכול ליישם את כל מה שאני לומד כאן במרכז היהודי. אני שמח שאני עוזר לבנות עתיד יהודי כאן בקרקוב. אמא שלי תמיד לימדה אותי: 'אם אתה יכול לעזור, תעזור ככל יכולתך', וכך אני עושה היום. כל משפחתה של אמי הגיעה מקרקוב, ולפני המלחמה היו להם הרבה מאוד חברים יהודים. בזמן המלחמה הם הסתירו כמה מהיהודים בביתם, ובזכות זה הם שרדו".
 
מה היו התגובות של בני משפחתך כשסיפרת להם על ההחלטה ללמוד יהדות ולהתנדב במרכז היהודי?  
"המשפחה שלי מאוד שמחה. התרבות היהודית תמיד הייתה קרובה ללבם, ולכן זה היה טבעי עבורם שאלמד יהדות. עדיין לא הייתי בישראל. אני מאוד רוצה לבקר, בעיקר בתל אביב".

תתגייר?
"אני בוודאי לא יכול לומר 'לא' לרעיון הזה. אולי יום אחד. זה אפשרי", הוא מחייך. 

מגדלנה ארבס (28) החלה לפני כשנתיים את דרכה כמתנדבת במרכז היהודי בקרקוב. כיום היא משמשת כמרכזת המתנדבים ואחראית על מגוון פעילויות במרכז, כולן כמובן קשורות ליהדות. "סבי וכל משפחתו, שלא היו יהודים, נלקחו לאושוויץ. לאחר שהוא שרד את המלחמה, שמעתי הרבה מאוד סיפורים על השואה, יהודים, כבוד ואנושיות. כאשר נרשמתי ללימודי דת באוניברסיטה, התחלתי להתמקד בדת ובתרבות היהודית ולקרוא הרבה מאוד עליהן.

במהלך המחקרים שלי נתקלתי באתר של מרכז התרבות היהודי בקרקוב שהציע אפשרות להתנדב. השארתי פרטים ולאחר מכן התקבלתי כמתנדבת. עם הזמן הפכתי להיות נלהבת ומעורבת יותר באפשרות לבנות עתיד יהודי, ועבורי זו תחושה מדהימה לראות כיצד הקהילה היהודית בקרקוב מתחדשת כעת".
 
כשאת מראיינת מועמדים המבקשים להתנדב במרכז היהודי, אילו סיפורים את שומעת?
"המשותף לכולם הוא הרצון לחוות את החיים היהודיים מבפנים ולקחת חלק בבנייה המחודשת שלהם תוך מחויבות עמוקה להשתתף בכל פעילות שהם נדרשים אליה. הם מאוד רוצים להראות לעולם שהפולנים הם לא אנטישמים, ואחרי נפילת הקומוניזם פולין הפכה להיות מדינה שמתגעגעת לעבר שלה. הם רוצים להילחם בדעות קדומות הנוגעות ליחסי יהודים ופולנים. היחסים החמים בין המתנדבים הקתולים שלנו ובין חברי הקהילה היהודים הם ההוכחה הטובה ביותר לכך. היום יהודים יכולים לדבר בגאווה וללא חשש על יהדותם".
 
כל צעיר המבקש להתנדב למרכז היהודי עובר הכשרה בת כמה ימים, שבמהלכה הוא לומד על התרבות וההיסטוריה היהודית, ומרביתם גם מקפידים ללמוד לפחות כמה מילים בעברית על מנת שיוכלו לתקשר עם הקבוצות הרבות המגיעות למרכז היהודי מכל רחבי העולם. גם ארבס מספרת כי משפחתה וחבריה תומכים לחלוטין באהבתה ליהדות. "הם גאים בי ומאושרים שהצלחתי למצוא תפקיד שגורם לי אושר. עבור החברים שלי, הפכתי להיות הסמכות העליונה בכל נושא הקשור ליהדות". 
 
מה שהיה ונכחד
עד לפריצתה של מלחמת העולם השנייה זכתה העיר לובלין לכינוי "ירושלים של פולין". שליש מאוכלוסייתה של העיר, שעמדה אז על 120 אלף תושבים, היו יהודים. הם לקחו חלק בחיי התרבות והמסחר הענפים והיוו חלק בלתי נפרד מחיי העיר. פלישת הנאצים לפולין הביאה לחיסול כמעט מוחלט של הקהילה היהודית של לובלין, שנשלחה כמעט כולה למחנה מיידנק שהוקם בפאתי העיר. 
 
בתחילת שנות ה-90 החליט תושב העיר תומאש פייטרשביץ' (59) כי הגיע הזמן להחזיר ללובלין את ההיסטוריה והמורשת היהודיים שאבדו לעיר. יחד עם קבוצת חברים, כולם נוצרים קתולים, הם החליטו להקים את "תיאטרון שער גרודצקה", מרכז לתרבות יהודית הנקרא על שם השער שהפריד בין הרובע הנוצרי לרובע היהודי בעיר, ושם הוא גם ממוקם. הקבוצה החלה לאסוף מסמכים, תמונות וכל תיעוד אפשרי של תושביה היהודיים של לובלין, כולל מאות הקלטות של ניצולי שואה אשר מספרים בקולם את שעברו בגטאות ובמחנות ההשמדה. 
 
כיום ניתן למצוא בתוך התיאטרון ארכיון ענק ובו תיעוד על רבים מהתושבים היהודים שגרו בעיר. "אנו מקיימים הצגות הקשורות לתרבות היהודית, גם בתוך התיאטרון וגם ברחבי העיר, בהשתתפות התושבים, הרצאות, מפגשים עם אמנים יהודים וקונצרטים של מוזיקה יהודית", מספר פייטרשביץ'. "אחד מהם מתקיים מדי שנה ב-16 במרץ, תאריך יום שחרורו של גטו לובלין. אנו שולחים מכתבים לכתובות שבהן התגוררו יהודים. המכתבים כמובן חוזרים אלינו עם חותמת 'הנמען אינו נמצא', אבל אנו חשים שנגענו בהיסטוריה היהודית של העיר, בדבר חשוב שהיה ונכחד".
 
כיצד התחילה ההתעניינות שלך בהיסטוריה היהודית של לובלין?
"עד תחילת שנות ה-90 לא ידעתי כמעט כלום על העבר היהודי של לובלין. רק אז הבנתי שאותו 'שער גרודצקה' מוביל לעיר שכבר אינה קיימת היום. מקום שבו התגוררו עשרות אלפי יהודים. לאט לאט התחלתי ללמוד על העבר היהודי של לובלין והבנתי שצריך לעשות משהו על מנת לשמר אותו".
 
בשנים האחרונות נפל פייטרשביץ' קורבן לכמה מקרי אלימות מצד צעירים מקומיים, שלא אהבו כנראה את העובדה שהוא מקדיש את חייו לשימור ההיסטוריה היהודית של לובלין. במקרה אחד נזרקו אבנים אל ביתו, ובמקרה אחר הוא הותקף ברחוב על ידי אלמונים. 
לפני כמה חודשים עצרה המשטרה כמה צעירים מקומיים שהודו כי עמדו מאחורי התקיפות של פייטרשביץ' בעקבות פעילותו "היהודית". למרות זאת, פייטרשביץ' לא נרתע והוא ממשיך בפעילותו המבורכת. בשנת 2013 זכו אנשי "תיאטרון שער גרודצקה" להוקרה על פעילותם ובפרס מטעם האיחוד האירופי על תרומתם לשימור המורשת היהודית של לובלין.