הבחירות לכנסת, הבאות עלינו שלא בעתן, יוצאות דופן משתי בחינות: קשה להבין מה עילתן, והן עלולות להביא לתוצאה עקומה מבחינת שיקוף דעת הבוחרים. בחירות אלה באות לא בשל משבר על עניינים עקרוניים העשויים להשפיע על עתיד המדינה, כגון מעמדנו הבינלאומי, שאלת ההתנחלויות, חידוש המו"מ עם הפלסטינים, חופש בענייני דת, איכות החיים בישראל, קשיי הדור הצעיר וכו'.




נכון, היו חילוקי דעות לגבי חוק הלאום: זהו חוק מיותר, שכן ההגדרה של ישראל כ"יהודית ודמוקרטית" נקלטה היטב גם בישראל וגם בקהילה הבינלאומית. היו גם חילוקי דעות לגבי 0% מע"מ, וחלק מהשרים בממשלה ראו בכך בזבוז משאבי המדינה. אך בזבוז זה מחוויר, לכל הדעות, בהשוואה למחיר הישיר והעקיף של בחירות, שעלותן הכלכלית הרבה יורדת עלינו בימי מיתון וצמיחה מועטה.



הצרה הגדולה היא שבחירות אלה ימאיסו את הפוליטיקה על חלק ניכר מהציבור ויקטינו עוד יותר את רצונו של הדור הצעיר להשתתף בהן. לצערי, מגמה זו לא תכה באורח שווה בציבור: אצל החרדים והמתנחלים - הציר הימני-דתי המניע היום את הרוב בממשלה - ההצבעה תמיד מלאה. אצל צעירים חילונים וליברלים, ההצבעה נמוכה (למעט בקיבוצים). במקום ללכת לקלפי, בייאושם ובחוסר אמונתם בפוליטיקאים מעדיפים הם ללכת לים. הם אינם מבינים שאי הצבעה פירושה הצבעה. חוסר יחסיות זו מלווה אותנו שנים רבות ומעוות את "רצון הבוחר", אך בבחירות קפריזיות אלה  - הסלידה מהצד החילוני של הציבור הישראלי תעלה מדרגה ותביא לחוסר יחסיות קיצוני.



חוסר היחסיות יתבטא גם בהרכבת הממשלה הבאה. כרגיל אצלנו, השיטה היחסית נותנת פרס לא לרוב אלא למיעוט - ללשון המאזניים שבלעדיה אין רוב להבעת אמון בממשלה. ניתן ואפשר לתקן עיוות זה, אך ההזדמנות לעשות זאת הוחמצה בכנסת הנוכחית. צריך היה לקבוע הסדרים מונעי סחיטה המקובלים במדינות דמוקרטיות אחרות: תפקיד הרכבת הממשלה יוטל על המפלגה הגדולה ביותר. אפשר גם לוותר על הצורך בהבעת אמון בעת הקמת ממשלה - כמו בשוודיה, למשל - ולהסתפק ביכולת הכנסת להביע אי אמון. קיימות דרכים שונות לאזן בין יחסיות לבין הפקרות, אך אין כנראה רצון פוליטי לתקן, מיסודה, את שיטת הבחירות היחסית שתוצאתה היא חוסר יחסיות.


אומרים שלכל עם, ממשלה לה הוא ראוי. לחברה הישראלית - המצטיינת בכל כך הרבה תחומים וששמה הפך לתהילת עולם בשל יצירתיות אנשיה - מגיעה שיטה טובה יותר: כזו שתמנע כוח מופרז מקבוצות מיעוט, תדאג לאינטרסים של הרוב (ובכלל זה של הדור הצעיר), ותבטיח יציבות פוליטית, בשונה ממשטר המייצר משברים מלאכותיים וגורר את כולנו לבחירות מיותרות. הכותב הוא חתן פרס ישראל לחקר המשפט, סופר ומרצה במרכז הבינתחומי הרצליה, ושימש בעבר כשר החינוך