נור דסוקי (19) נולדה וגדלה ביפו. "בחברה הערבית", היא אומרת, "ההתנדבות הממוסדת לא מאוד נפוצה". אבל דסוקי החליטה שהיא לוקחת צעד אחד קדימה את מה שלמדה בבית, כלומר את התרומה לזולת. 


כשהיא לא נמצאת בלימודים לתואר ראשון בתקשורת פוליטית, היא נפגשת על בסיס קבוע עם תלמידי כיתות ג' עד ו' במרכז חינוך לפסגות "יאפא" צעירים ובוגרים, לשיעורי העצמה שהיא מעבירה להם. "אנחנו מנסים לעסוק לא מעט בשאלות של זהות וסטריאוטיפים, דעות קדומות, ערבות הדדית, בריונות ברשת, מה זה רב-תרבויות, איך לקבל את הילד השונה, איך מקבלים החלטות, תקשורת בקבוצה ועוד", אומרת דסוקי. "זה אולי מפתיע, אבל החניכים מאוד קואופרטיביים ולוקחים חלק פעיל בשיעור, במיוחד כשזה מגיע לנושאים כמו סטריאוטיפים. אני יודעת שכערבים הנושא הזה מאוד קרוב ללבם. זו מסגרת שממש מאפשרת לעשות שינוי. החינוך בישראל לא מאוד חזק, במיוחד במגזר הערבי, ובאמצעות ההעשרה הזו אנחנו מצליחים להרחיב להם את האופקים וחושפים אותם לסוגיות ונושאים חדשים וחשובים. השיעורים הם לא בפורמט של כיתת לימוד שגרתית, אלא הרבה פחות פורמליים".  


כשהייתה תלמידת כיתה ט' הצטרפה לפעילות כחניכה, ושנה לאחר מכן כבר החלה להוביל בעצמה. את ההתנדבות החלה בעידודו של מנהל המרכז שבו למדה, מוחמד כבוב. "הוא אדם חם ואוהב שהשקיע בנו ודחף אותנו לעשות דברים למען אחרים", היא מספרת. "האמת שכבר מגיל צעיר התנדבתי במקומות שונים והייתי פעילה חברתית, בין היתר כבר בגיל 12 סייעתי באדמיניסטרציה במכון לדיאליזה בבית החולים אסותא וכן בקביעת תורים בקופת חולים מכבי. החזון שלי היה ללמוד רפואה ובגלל זה החלטתי להתנדב במקומות האלה, אבל בסוף הבנתי שאני ומתמטיקה לא מסתדרים ואחרי שהצטרפתי לחינוך לפסגות החלטתי לשנות כיוון ולהתנדב בתחום החינוך.  מוחמד דחף אותי ללכת להשתלמות שהעביר הרכז האזורי של העמותה בשביל שאוכל לשמש גם כמדריכה, מאז אני מתנדבת שם".  


עמותת "חינוך לפסגות" פועלת לקידום וטיפוח ילדים ובני נוער בעלי פוטנציאל למצוינות, המגיעים מהפריפריה החברתית-גיאוגרפית בישראל. הפעילות מתרכזת ביצירת שוויון הזדמנויות מתוך תפיסה שהשקעה אינטנסיבית לטווח רחוק תחולל שינוי חברתי אמיתי בחברה הישראלית. איתור החניכים ברחבי הארץ מתבצע בכיתה ב' והם זוכים לליווי צמוד במשך עשור, עם 16 שעות שבועיות של העשרה חברתית ולימודית, ארבע שעות כל יום במשך ארבעה ימים בשבוע.  


"העמותה לוקחת ילדים עם פוטנציאל ומספקת להם תכנים של העשרה חינוכית וחברתית, כדי להוציא מהם את המיטב, להוציא את כל מה שטמון בהם", אומרת דסוקי. "אם לא הייתי ב'חינוך לפסגות', כנראה הייתי קופאית. העמותה עזרה לי לגלות מי אני ומה השאיפות שלי. אם לא הייתי מגיעה לשם רוב הסיכויים שלא הייתי מוצאת את עצמי היום לומדת לתואר אקדמי. אנחנו נמצאים בעיר ובסביבה שלא מאוד מעודדות השכלה, גם מבחינת התמיכה הכלכלית, ולימודים זה משהו שלא היה מובן מאליו עבורי ועבור החברים שלי, עד שלא הגיעו וחשפו אותנו לאופציה הזו.


"אני אוהבת את הרעיון של להיות אדם משפיע בחברה, חשוב לי להיות מוערכת ולשמש מודל עבור החניכים הצעירים, זה חלק ממה שאני קיבלתי. כשאתה עוסק בחינוך, ובכלל כשאתה מתנדב, אתה צריך לעשות את זה בלי שום ציפייה לקבל בחזרה. העיקר הוא לתת ולהיות פעיל ולא לפחד להיות מעורב במשהו חדש. לא מזמן קיבלתי תעודת הוקרה מהעמותה על הפעילות שלי וזו הרגשה נפלאה, אך בסופו של דבר אני עושה את זה מתוך רצון לתרום לקהילה ולהשפיע. אומנם זה לא פשוט להשקיע את כל השעות האלה במקום להיפגש עם חברים או להשקיע יותר זמן בלימודים, אבל זו הסיבה שבגללה כנראה החלטתי להתחיל תואר ראשון כבר בגיל 18. ההתנדבות דחפה אותי לעשות משהו עם עצמי, לפתח את האישיות שלי. זה הפך אותי לאדם חברותי יותר ונתן לי ביטחון עצמי".