הקרב המתמשך על התקציב ועל חוק אפס אחוז מע"מ תפס הרבה כותרות. הוא גרם ללפיד להיראות לא פעם אפור ועייף, בעוד נתניהו, על אף כל בעיותיו, הצליח רוב הזמן להיראות רענן, כאילו זה לא באמת נוגע בו. לפיד וגם נתניהו ניחנו במבנה אישיות נרקיסיסטי, אז למה כל אחד מהם מגיב אחרת לקרב פוליטי?
בשפת היומיום משתמשים במילה "נרקיסיסט" כביקורת על אדם יהיר, אבל מבנה אישיות נרקיסיסטי הוא לא בהכרח כזה - הוא פשוט מייצג תפיסת חיים מסוימת. מה שהכי מאפיין את הנרקיסיסט הוא הצורך המתמיד להוכיח את עצמו, כי ברגע שאין לו "הוכחות" שכאלה, הוא מרגיש לגמרי חסר ערך.
מבחינתם של הנרקיסיסטים, הצלחה היא עניין של הישרדות. הם גדלו להאמין שכישלון משול למוות או לחידלון, והצורך בהישגים מניע אותם. הם חיים עם חסך עצום מהילדות, ולכן זקוקים לפידבקים תמידיים מהסביבה: חום, אהבה, תשומת לב, כוח, כסף, מיניות והשפעה. גם לפיד וגם נתניהו הם "נערי זהב", פשוט כי לא יכלו אחרת, אבל יחד עם זאת, אין שני נרקיסיסטים זהים. ההבדלים נעוצים בגורמים לחסך הספציפי שהם חוו בילדות, ובדרכי הפעולה שלהם למלא אותו, אף על פי שזה חסך שאינו מתמלא לעולם.
שניהם פגיעים
גם לפיד וגם נתניהו נשענים על יכולות משובחות של הופעה בפני קהל וכריזמה סוחפת. אבל רבים אינם יודעים שהבסיס הפנימי של אישיות נרקיסיסטית הוא דווקא חוסר ביטחון. מאחורי תדמית גרנדיוזית מסתתר אדם פגיע, שמרגיש שאם הוא לא יוכיח את היכולות שלו, לא יהיה שום ערך לחייו. החיצוניות של הנרקיסיסט היא בסך הכל מנגנון הגנה, מעין שריון. לכן אי אפשר להגיד עליו שהוא "מאוהב בעצמו". בדרך כלל, ההפך הוא הנכון. מה בכל זאת ההבדל בין השניים? קודם כל, הדרך שבה כל אחד מהם מגדיר "הצלחה".
לפיד, מטבעו, זקוק להכרה ולאהדה של הקהל הרחב. את אלה הוא כבר השיג כשהיה עיתונאי צמרת, אהוב על ידי הכל. כמי שזכה לחיזוקים על הופעתו וכישרונו (מקום ראשון ברבי המכר, רייטינג שיא לתוכניתו, בת זוג שאיתה הם נחשבים ל"פאוור קאפל"), התגבשה אצלו האמונה שהצלחה משולה לקבלת אהבה.
אבל לפיד היה צריך עוד משהו כדי להגדיר לעצמו שהוא "הצליח". לפיד היה קשור מאוד לאביו, ולכן הוא שואף להצליח בתחום שאבא שלו הכי העריך - פוליטיקה. בתחום הזה הוא קצת לכוד, כי בישראל קשה להיות גם פוליטיקאי וגם אהוד. אז בשנתיים האחרונות לפיד החליף צורך הישגי אחד באחר: אחרי שהצליח בבחירות, הוא שואף להוכחות לכך שהוא"שווה" בהיבט של קיום הבטחות והשגת הערכה של הציבור. מכאן נובעת השאיפה הגדולה שלו להעביר את חוק אפס אחוז מע"מ - זה לא רק מהלך פוליטי מחושב, אלא גם צורך רגשי גדול. הבעיה היא שהחיים הפוליטיים לא מספקים הצלחות כל הזמן, וברגעים קשים אדם עלול לעשות הכל כדי לייצר הצלחות מקומיות.
מכיוון שלפיד היה כל כך זקוק רגשית להישג הזה, הוא היווה טרף קל לנתניהו שהציב לא מעט מכשולים בדרכו, ולכן לפיד לא נהנה מהמרוץ, ולא ברור עדיין איך ואם הוא יסיים אותו.
עבור נתניהו, ל"הצלחה" יש משמעות שונה: השגת שליטה גדולה ככל האפשר. הדרך החביבה על נתניהו להשיג שליטה היא להביס יריבים, והוא הפך למומחה בזה עם השנים. אבל מה גורם לנתניהו לכסח את כל מה שצומח לידו? הוא אומנם נרקיסיסט, אבל נראה שיש קווים פרנואידיים חזקים באישיות שלו.
כל אדם מגיב למה שקורה לו באופן שונה, ואישיות פרנואידית היא כזו שנסחפת אחרי החשדנות. אדם ממוצע יראה שני אנשים מסתודדים ואולי יחשוב שהם רכלנים, או שלאישים לב אליהם כלל. אבל אדם בעל קווים פרנואידיים באישיותו יהיה בטוח לחלוטין שהם מדברים עליו ורוצים ברעתו. קווים פרנואידיים "הולכים טוב" עם אישיות נרקיסיסטית, כי שניהם נובעים מהתמקדות יתר של האדם בעצמו. הנרקיסיסט חי באמונה שהעולם סובב סביבו, ולמעשה גם הפרנואיד - רק שהוא מפליג הלאה עם האמונה ששאר האנושות עסוקה בו יתר על המידה, וזה מה שנוטע בו תחושות של רדיפה.
דווקא בגלל הקווים הפרנואידיים נתניהו פחות תלוי באהדה ובהערצה מלפיד. למה? כי לדידו, הסיבה לחוסר אהדה אינה באמת קשורה בו, אלא באלה שרודפים אותו. האם הרדיפה התקשורתית אחרי נתניהו היא אמיתית? כמו עם כל פרנויה, קשה לדעת מהי הביצה ומה התרנגולת. אנשים בעלי קווים פרנואידיים לעתים לא ממציאים את הרדיפה, אבל בתגובות המתגוננות שלהם, הם מעצימים ומתדלקים אותה. כלומר, נתניהו בהחלט יוצר את המציאות הזאת, אף שגם התקשורת יודעת לרקוד טנגו לא רע.
זיהוי עקב אכילס
לכאורה, נתניהו ולפיד אמורים להיות מונעים על ידי אותם דברים, שהרי יש להם מבנה אישיות דומה. אבל לפיד שואף לרצות את הקהל, להיות אהוד, לקיים הבטחות, לעשות "דברים טובים". הוא גם רוצה להוכיח שהוא עשה את הדבר הנכון בכך שוויתר על כל כך הרבה עבור הפוליטיקה, ולכן הוא חייב להראות הישגים. הדרך של נתניהו שונה בשל חשדנות היתר שלו. הוא ואשתו שרה חיים מציאות "רדופה", ולכן נתניהו שש אלי קרב פוליטי. זה מה שנותן לו מוטיבציה ותחושה של שליטה. מכך הוא שואב את הכוח שלו - חיסול יריב פוליטי בתחבולות הוא הישג שמעניק לו תחושת סיפוק עצמי גדולה.
הקווים הפרנואידיים של נתניהו הם המתנה שלו, אבל גם הקללה. הם מתנה משום שהוא מצליח במטרתו, וכך הביא את הרוב בציבור להאמין שאין לו תחליף אמיתי. אבל הם גם קללה משום שאין לו בעלי ברית השומרים לו אמונים שנים ארוכות. הם הולכים ומתמעטים כי הוא לא באמת מסוגל לסמוך על אנשים. מי שמאמין שכל אחד מסוגל לתקוע לו סכין בגב, יוצר באמונה הזאת את מציאות חייו. נתניהו הוא זאב מאוד בודד, במיוחד עכשיו.
קורבנות של עצמם
אצל כל אדם יש שלב שבו מבנה האישיות שלו משתלט עליו. אצל נתניהו, הפרנויה אולי מחזקת אותו במובנים מסוימים, אבל בשורה התחתונה - היא מחלישה אותו. נתניהו קרוב מתמיד למצב שבו מרוב צורך עז בשליטה, הוא מאבד שליטה. מרוב קרבות וחיסולים, יכולת המשילות שלו הולכת וקטנה, והוא מחזק את הסיכוי שלו להפסיד במלחמה.
אצל לפיד, הצורך להוכיח שהוא עשה את המהלך הנכון מתיש אותו. הוא סובל יותר דווקא מפני שאין קווים פרנואידיים באישיותו. הפרנויה יכולה לתפקד כדלק, אבל את לפיד מניע דלק אחר - הישגים - שלתחושתו אם לא יעבור חוק אפס אחוז מע"מ, יהיה במחסור.
אבל אם לפיד רוצה לנצח את נתניהו בטווח הארוך, הוא צריך להבין לעומק את מבנה האישיות של יריבו. עקב אכילס של נתניהו הוא הבדידות - הוא כבר לא יכול ליצור קואליציות. לכן קואליציות הן הדרך הכי טובה עבור לפיד לנצח אותו. בקרב על אפס אחוז מע"מ, הצליח נתניהו להביא את לפיד למגרש שבו הוא יודע להתנהל הכי טוב. לפיד הגיע למערכה הזאת לבדו, אבל הכל היה נראה אחרת אילו הוא היה מנצל את נקודת התורפה של נתניהו, שהיא בדידותו המזהרת, כדי שתפעל לטובתו. קואליציה עם נגידת בנק ישראל, למשל, הייתה מסייעת ללפיד הרבה יותר מאשר פתיחת חזית נוספת גם מולה. בכלל - קואליציות עם בכירים בתחום הכלכלה - זה מה שהוא צריך כדי לקבל גיבוי ולהביס את נתניהו במקום שבו הוא חלש ממילא.
מלכודת האישיות המזויפת
בשפת היומיום משתמשים במילה "נרקיסיסט" כביקורת על אדם יהיר, אבל מבנה אישיות נרקיסיסטי הוא לא בהכרח כזה - הוא פשוט מייצג תפיסת חיים מסוימת. מה שהכי מאפיין את הנרקיסיסט הוא הצורך המתמיד להוכיח את עצמו, כי ברגע שאין לו "הוכחות" שכאלה, הוא מרגיש לגמרי חסר ערך.
מבחינתם של הנרקיסיסטים, הצלחה היא עניין של הישרדות. הם גדלו להאמין שכישלון משול למוות או לחידלון, והצורך בהישגים מניע אותם. הם חיים עם חסך עצום מהילדות, ולכן זקוקים לפידבקים תמידיים מהסביבה: חום, אהבה, תשומת לב, כוח, כסף, מיניות והשפעה. גם לפיד וגם נתניהו הם "נערי זהב", פשוט כי לא יכלו אחרת, אבל יחד עם זאת, אין שני נרקיסיסטים זהים. ההבדלים נעוצים בגורמים לחסך הספציפי שהם חוו בילדות, ובדרכי הפעולה שלהם למלא אותו, אף על פי שזה חסך שאינו מתמלא לעולם.
שניהם פגיעים
גם לפיד וגם נתניהו נשענים על יכולות משובחות של הופעה בפני קהל וכריזמה סוחפת. אבל רבים אינם יודעים שהבסיס הפנימי של אישיות נרקיסיסטית הוא דווקא חוסר ביטחון. מאחורי תדמית גרנדיוזית מסתתר אדם פגיע, שמרגיש שאם הוא לא יוכיח את היכולות שלו, לא יהיה שום ערך לחייו. החיצוניות של הנרקיסיסט היא בסך הכל מנגנון הגנה, מעין שריון. לכן אי אפשר להגיד עליו שהוא "מאוהב בעצמו". בדרך כלל, ההפך הוא הנכון. מה בכל זאת ההבדל בין השניים? קודם כל, הדרך שבה כל אחד מהם מגדיר "הצלחה".
לפיד, מטבעו, זקוק להכרה ולאהדה של הקהל הרחב. את אלה הוא כבר השיג כשהיה עיתונאי צמרת, אהוב על ידי הכל. כמי שזכה לחיזוקים על הופעתו וכישרונו (מקום ראשון ברבי המכר, רייטינג שיא לתוכניתו, בת זוג שאיתה הם נחשבים ל"פאוור קאפל"), התגבשה אצלו האמונה שהצלחה משולה לקבלת אהבה.
אבל לפיד היה צריך עוד משהו כדי להגדיר לעצמו שהוא "הצליח". לפיד היה קשור מאוד לאביו, ולכן הוא שואף להצליח בתחום שאבא שלו הכי העריך - פוליטיקה. בתחום הזה הוא קצת לכוד, כי בישראל קשה להיות גם פוליטיקאי וגם אהוד. אז בשנתיים האחרונות לפיד החליף צורך הישגי אחד באחר: אחרי שהצליח בבחירות, הוא שואף להוכחות לכך שהוא"שווה" בהיבט של קיום הבטחות והשגת הערכה של הציבור. מכאן נובעת השאיפה הגדולה שלו להעביר את חוק אפס אחוז מע"מ - זה לא רק מהלך פוליטי מחושב, אלא גם צורך רגשי גדול. הבעיה היא שהחיים הפוליטיים לא מספקים הצלחות כל הזמן, וברגעים קשים אדם עלול לעשות הכל כדי לייצר הצלחות מקומיות.
מכיוון שלפיד היה כל כך זקוק רגשית להישג הזה, הוא היווה טרף קל לנתניהו שהציב לא מעט מכשולים בדרכו, ולכן לפיד לא נהנה מהמרוץ, ולא ברור עדיין איך ואם הוא יסיים אותו.
עבור נתניהו, ל"הצלחה" יש משמעות שונה: השגת שליטה גדולה ככל האפשר. הדרך החביבה על נתניהו להשיג שליטה היא להביס יריבים, והוא הפך למומחה בזה עם השנים. אבל מה גורם לנתניהו לכסח את כל מה שצומח לידו? הוא אומנם נרקיסיסט, אבל נראה שיש קווים פרנואידיים חזקים באישיות שלו.
כל אדם מגיב למה שקורה לו באופן שונה, ואישיות פרנואידית היא כזו שנסחפת אחרי החשדנות. אדם ממוצע יראה שני אנשים מסתודדים ואולי יחשוב שהם רכלנים, או שלאישים לב אליהם כלל. אבל אדם בעל קווים פרנואידיים באישיותו יהיה בטוח לחלוטין שהם מדברים עליו ורוצים ברעתו. קווים פרנואידיים "הולכים טוב" עם אישיות נרקיסיסטית, כי שניהם נובעים מהתמקדות יתר של האדם בעצמו. הנרקיסיסט חי באמונה שהעולם סובב סביבו, ולמעשה גם הפרנואיד - רק שהוא מפליג הלאה עם האמונה ששאר האנושות עסוקה בו יתר על המידה, וזה מה שנוטע בו תחושות של רדיפה.
דווקא בגלל הקווים הפרנואידיים נתניהו פחות תלוי באהדה ובהערצה מלפיד. למה? כי לדידו, הסיבה לחוסר אהדה אינה באמת קשורה בו, אלא באלה שרודפים אותו. האם הרדיפה התקשורתית אחרי נתניהו היא אמיתית? כמו עם כל פרנויה, קשה לדעת מהי הביצה ומה התרנגולת. אנשים בעלי קווים פרנואידיים לעתים לא ממציאים את הרדיפה, אבל בתגובות המתגוננות שלהם, הם מעצימים ומתדלקים אותה. כלומר, נתניהו בהחלט יוצר את המציאות הזאת, אף שגם התקשורת יודעת לרקוד טנגו לא רע.
זיהוי עקב אכילס
לכאורה, נתניהו ולפיד אמורים להיות מונעים על ידי אותם דברים, שהרי יש להם מבנה אישיות דומה. אבל לפיד שואף לרצות את הקהל, להיות אהוד, לקיים הבטחות, לעשות "דברים טובים". הוא גם רוצה להוכיח שהוא עשה את הדבר הנכון בכך שוויתר על כל כך הרבה עבור הפוליטיקה, ולכן הוא חייב להראות הישגים. הדרך של נתניהו שונה בשל חשדנות היתר שלו. הוא ואשתו שרה חיים מציאות "רדופה", ולכן נתניהו שש אלי קרב פוליטי. זה מה שנותן לו מוטיבציה ותחושה של שליטה. מכך הוא שואב את הכוח שלו - חיסול יריב פוליטי בתחבולות הוא הישג שמעניק לו תחושת סיפוק עצמי גדולה.
הקווים הפרנואידיים של נתניהו הם המתנה שלו, אבל גם הקללה. הם מתנה משום שהוא מצליח במטרתו, וכך הביא את הרוב בציבור להאמין שאין לו תחליף אמיתי. אבל הם גם קללה משום שאין לו בעלי ברית השומרים לו אמונים שנים ארוכות. הם הולכים ומתמעטים כי הוא לא באמת מסוגל לסמוך על אנשים. מי שמאמין שכל אחד מסוגל לתקוע לו סכין בגב, יוצר באמונה הזאת את מציאות חייו. נתניהו הוא זאב מאוד בודד, במיוחד עכשיו.
קורבנות של עצמם
אצל כל אדם יש שלב שבו מבנה האישיות שלו משתלט עליו. אצל נתניהו, הפרנויה אולי מחזקת אותו במובנים מסוימים, אבל בשורה התחתונה - היא מחלישה אותו. נתניהו קרוב מתמיד למצב שבו מרוב צורך עז בשליטה, הוא מאבד שליטה. מרוב קרבות וחיסולים, יכולת המשילות שלו הולכת וקטנה, והוא מחזק את הסיכוי שלו להפסיד במלחמה.
אצל לפיד, הצורך להוכיח שהוא עשה את המהלך הנכון מתיש אותו. הוא סובל יותר דווקא מפני שאין קווים פרנואידיים באישיותו. הפרנויה יכולה לתפקד כדלק, אבל את לפיד מניע דלק אחר - הישגים - שלתחושתו אם לא יעבור חוק אפס אחוז מע"מ, יהיה במחסור.
אבל אם לפיד רוצה לנצח את נתניהו בטווח הארוך, הוא צריך להבין לעומק את מבנה האישיות של יריבו. עקב אכילס של נתניהו הוא הבדידות - הוא כבר לא יכול ליצור קואליציות. לכן קואליציות הן הדרך הכי טובה עבור לפיד לנצח אותו. בקרב על אפס אחוז מע"מ, הצליח נתניהו להביא את לפיד למגרש שבו הוא יודע להתנהל הכי טוב. לפיד הגיע למערכה הזאת לבדו, אבל הכל היה נראה אחרת אילו הוא היה מנצל את נקודת התורפה של נתניהו, שהיא בדידותו המזהרת, כדי שתפעל לטובתו. קואליציה עם נגידת בנק ישראל, למשל, הייתה מסייעת ללפיד הרבה יותר מאשר פתיחת חזית נוספת גם מולה. בכלל - קואליציות עם בכירים בתחום הכלכלה - זה מה שהוא צריך כדי לקבל גיבוי ולהביס את נתניהו במקום שבו הוא חלש ממילא.
מלכודת האישיות המזויפת
צורת החשיבה הבסיסית שעל פיה נרקיסיסט מתנהל בעולם, היא שיפוט מהיר של אנשים, מקצועות, מוצרים - כל דבר שנקרה בדרכו. נרקיסיסטים שופטים דברים על בסיס השאלה - האם זה טוב או רע? האם זה שווה או לא שווה? באופן אינסטינקטיבי (ולרוב בלתי מודע) נרקיסיסטים ישאפו להיצמד למה שהם יתפסו כ"שווה", ולהרחיק מעצמם כל מה שיוגדר על ידם כ"לא שווה". כל נרקיסיסט וההגדרות שלו - יש כאלה שיחשבו שמותגי יוקרה וחברים סלבריטאים הם "שווים", ויש כאלה שלהפך - יחשבו שאלה סממנים ריקניים ו"לא שווים", ויימשכו דווקא לחיים צנועים, לתחומי אמנות, התנדבות או שירה, כי דווקא אותם הם מגדירים כ"איכותיים".
בגלל אופן החשיבה הזה, הנרקיסיסט מועד ליצירת זהות מזויפת. השאיפה ליצור לעצמו ערך על ידי התחברות לדברים שנתפסים כבעלי ערך בעיניו, עלולה להביא את הנרקיסיסט לבנות לעצמו תדמית נהדרת, אבל כזו שלא באמת מתאימה לשאיפות הפנימיות שלו, שאותן הוא תופס כלא מספיק "שוות". לכן נרקיסיסטים רבים מגיעים בשלב כלשהו בחייהם לתחושת ריקנות גדולה על אף המצליחנות שלהם. הם טיפחו תדמית בעלת ערך, אבל היא לא תואמת את תכונותיהם האמיתיות, ולכן הם לא באמת מימשו את עצמם. לכאורה, הם השיגו את מה שהם רצו, אבל כשתחושתם הטובה בעקבות ההישג נמוגה הם נותרים עם חיים טובים רק למראית עין - בפועל הם חסרי תשוקה או חדווה.
בגלל אופן החשיבה הזה, הנרקיסיסט מועד ליצירת זהות מזויפת. השאיפה ליצור לעצמו ערך על ידי התחברות לדברים שנתפסים כבעלי ערך בעיניו, עלולה להביא את הנרקיסיסט לבנות לעצמו תדמית נהדרת, אבל כזו שלא באמת מתאימה לשאיפות הפנימיות שלו, שאותן הוא תופס כלא מספיק "שוות". לכן נרקיסיסטים רבים מגיעים בשלב כלשהו בחייהם לתחושת ריקנות גדולה על אף המצליחנות שלהם. הם טיפחו תדמית בעלת ערך, אבל היא לא תואמת את תכונותיהם האמיתיות, ולכן הם לא באמת מימשו את עצמם. לכאורה, הם השיגו את מה שהם רצו, אבל כשתחושתם הטובה בעקבות ההישג נמוגה הם נותרים עם חיים טובים רק למראית עין - בפועל הם חסרי תשוקה או חדווה.
איך תזהו נרקיסיסטים בקלות?
1. הם מגזימים בתיאור הישגים ויכולות כדי ליצור תחושת עליונות, ולעתים להפך - מקילים ראש בחשיבותם של ההישגים שלהם, "אה, זה שום דבר", כאילו מה שנראה כהישג לאדם אחר הוא מובן מאליו עבורם.
2. מתעסקים בפנטזיות על עמדת כוח, זוהר, יופי, הצלחה או אהבה אידיאלית, אבל הפנטזיות אינן בהכרח גלויות.
3. מאמינים שהם מיוחדים וייחודיים, ומתחברים רק לאנשים שנתפסים גם ככאלה על ידם.
4. צריכים הרבה אישורים, הערכה ואפילו הערצה מהסביבה.
5. מאמינים שמגיעות להם זכויות יתר, כי הם "שווים" יותר מרוב האנשים. לעתים נרקיסיסטים יחשבו שעצם התכונה הזאת היא "לא שווה", ולכן יכחישו אותה.
6. מנצלים אנשים אחרים כדי להשיג מטרות.
7. מתקשים להזדהות עם צרכים של אחרים.
8. חשים קנאה כלפי אחרים, וגם חשים שאחרים מקנאים בהם.
9. התנהגותם יהירה ואפילו רברבנית.
מבנה אישיות נרקיסיסטי יכול לכלול גם רק חלק מהסממנים. על פי ה-DSM (המדריך לאבחון הפרעות נפשיות), אדם שבאישיותו לפחות חמישה מתוך תשעת הסממנים הוא בעל הפרעת אישיות נרקיסיסטית, ורצוי שיטפל בעצמו. מכיוון שאנו חיים ב"עידן האינדיבידואליזם" וההישגיות, יש כיום אנשים רבים יותר בעלי מבנה אישיות כזה משהיו בעבר.
2. מתעסקים בפנטזיות על עמדת כוח, זוהר, יופי, הצלחה או אהבה אידיאלית, אבל הפנטזיות אינן בהכרח גלויות.
3. מאמינים שהם מיוחדים וייחודיים, ומתחברים רק לאנשים שנתפסים גם ככאלה על ידם.
4. צריכים הרבה אישורים, הערכה ואפילו הערצה מהסביבה.
5. מאמינים שמגיעות להם זכויות יתר, כי הם "שווים" יותר מרוב האנשים. לעתים נרקיסיסטים יחשבו שעצם התכונה הזאת היא "לא שווה", ולכן יכחישו אותה.
6. מנצלים אנשים אחרים כדי להשיג מטרות.
7. מתקשים להזדהות עם צרכים של אחרים.
8. חשים קנאה כלפי אחרים, וגם חשים שאחרים מקנאים בהם.
9. התנהגותם יהירה ואפילו רברבנית.
מבנה אישיות נרקיסיסטי יכול לכלול גם רק חלק מהסממנים. על פי ה-DSM (המדריך לאבחון הפרעות נפשיות), אדם שבאישיותו לפחות חמישה מתוך תשעת הסממנים הוא בעל הפרעת אישיות נרקיסיסטית, ורצוי שיטפל בעצמו. מכיוון שאנו חיים ב"עידן האינדיבידואליזם" וההישגיות, יש כיום אנשים רבים יותר בעלי מבנה אישיות כזה משהיו בעבר.
אין במדור זה כדי להוות חוות דעת פסיכולוגית ואין להסתמך עליו כעל כזו. האמור מבוסס על פרסומים שונים בתקשורת ולא על בדיקת מושאי הכתבה, והמטרה היא רק להציג דוגמאות לפרופילי אישיות שונים.