כבר שנים שאני שומעת אנשים שמשתפכים על החופשה שלהם במלון "מצפה הימים". אבל אני, שמתקשה לשבת במקום אחד יותר מחמש דקות, תמיד מבטלת אותם בחוסר סבלנות. הרעיון להיות סגורה במה שנתפס אצלי כ"חוות בריאות", היה חונק. שנים חלפו, התבגרתי, ופתאום חופשה מפנקת ושלווה היא בדיוק מה שאני מחפשת. 

אחרי שעתיים של נסיעה ועצירה אחת למזון מהיר על הדרך, הגעתי לגן עדן. המלון, שנראה בעיני יותר כמו חווה חקלאית לבעלי ממון, הוקם ב-1966 על ידי ד"ר אריך יעקב ירוס. למה חווה חקלאית? כי מלבד המבנה המרכזי של המלון, יש כ-150 דונם של חורש טבעי, רפת ומחלבה, דיר עיזים, שטח מרעה וחווה אורגנית, המספקת את חומרי הגלם לארוחות שבמסעדת המלון. לצד כל אלו יש גם שתי חנויות. בראשונה נמכרות הגבינות שעושים במקום והירקות שגדלים בחווה. במחלבה של "מצפה הימים" מייצרים לא פחות מ-40 סוגי גבינת עזים, כבשים וחלב בקר. הגבינות הרכות והקשות נועדו לשימוש עצמי ולשיווק בחנות המלון. בחנות השנייה מציעים סבונים ומזכרות.
ד"ר ירוס הצעיר, שעלה לארץ ב-1920, האמין שאפשר לרפא אנשים בדרך טבעית, וחלם על הקמת פנסיון של 12 חדרים, בו יוכל לעזור לחולים שנזקקו לתשומת לב אישית. בסוף שנות ה-30, הורי אשתו קנו לזוג את המקום המבודד, שממוקם על צלע הר מלא טרשים מעל ראש פינה ומתחת לצפת. אך רק בסוף שנות ה-60, פתחו ירוס ורעייתו את המקום למבקרים.

בשנת 1982 קנה סמי חזן את המקום, מתוך האמונה שהעצים, נופי הכנרת והאוויר, מועילים לנשמה. חזן, שלמד בבית הספר לחקלאות במקווה ישראל, מימש ב"מצפה הימים" את החזון של ד"ר ירוס, תוך שהוא מצליח לעבד את אדמת הטרשים הקשה. כיום, המלון נחשב לאחד מהטובים בארץ, עם 97 חדרים ויותר מ-200 עובדים. 
יותר משלושים שנה אחרי שרכש חזן את "מצפה הימים", אי אפשר לפספס את מהות המלון: פשטות ושקט נפשי לכל דורש (בתנאי שהוא עבר את גיל 10). אפשר להרגיש זאת מדרך הגישה, שמסתירה את המקום מעיניים חטטניות, מנופי עמק החולה ומהכנרת שמנצנצת מרחוק. החדרים נמצאים ברובם במבנה האבן המרכזי, אך חלקם מפוזרים בבניינים שנוספו מאוחר יותר. כל חדר שונה ומעוצב בהתאם לאופי שלו, בידיה המוכשרות של אניטה חזן, אשתו של סמי. בבניין המרכזי נמצא גם לובי מקסים ואותנטי, חדר ספרייה והספא הפופולרי, שבו מוצעים טיפולי בריאות ועיסויים. מעל הספא ישנה ברכה מקורה ומחוץ לה ניצב ג'קוזי רחב ידיים, שממנו ניתן לראות את הנוף המושלם של החולה. 
הדבר הבולט בסוויטות ובחדרים במבנה האבן העתיק הוא המרחב. החדרים מלאים באור טבעי בשל הוויטרינות המרובות, אשר לא נותנות לנו להתנתק מהנוף שסובב אותנו. לנוף הזה זכינו גם כשטבלנו באמבט הענקי ומיטת האפריון המפנקת. בסוויטות, וגם במסדרונות, יש שפע של ארוניות וארונות עתיקים, שתורמים לתחושה החמימה שמנסים לתת לאורחים.

 שעת התה האירופאית בחדר, חטיפים ופירות אורגניים. צילום: מיטל שרעבי
 
ואם כבר חמימות, אז ממש כמו "אחינו" האירופאיים, גם כאן מממשים את שעת התה המסורתית, ובכל יום בשעה 16.00 אפשר לקפוץ ללובי לעוגה ותה צמחים. ואם מישהו מתעצל לרדת, הוא יכול לנשנש את הפירות והעוגיות בחדר. 
האוכל משחק תפקיד חשוב ב"מצפה הימים". מי שזכה לאכול את אחת מארוחות הבוקר במקום יכול להעיד על כך בקלות. שלל הגבינות והמאפים, הסלטים הטריים והמיצים האורגניים, גרמו לנו להעריך את הטריות וההשקעה הרבה בחקלאות שבמקום. כדי שהאורחים יוכלו באמת להבין את אותה ההשקעה, מוצעים סיורים רגליים בחווה האורגנית. הסיורים אורכים כשעתיים, ובמהלכם תוכלו לראות את מיני הציפורים שמעטרים את העצים, את הברבור השחור שנהנה מהשמש באחת מהבריכות, את הטווסים, התרנגולת, הפרות והעזים. גם אם לא יצאתם לסיור מודרך, השילוט יאפשר לכל אחד מכם לצאת לסיור מעשיר בטבע.
מיקום: ראש פינה.
מחיר ללילה: החל מ-1590 שקל ללילה לזוג באמצע שבוע, והחל מ-2,150 שקל ללילה לזוג בסוף שבוע.
בוקסה
מסעדת מוסקט: כמו בביסטרו
בסמוך למבנה הראשי של מלון "מצפה הימים", נמצאת מסעדה מפורסמת לא פחות מהמלון, מסעדת השף הבשרית "מוסקט". המסעדה בנויה מאבן גלילית ומעוצבת בסגנון אירופאי עתיק, ולה מרפסת גדולה הצופה על העמק. 
"מוסקט" של השף הצעיר והמוכשר רועי דקל, מציעה מנות בשריות המשלבות את תנובת המקום. אל המסעדה עולים לרגל מכל הארץ, וגם אורחי המלון יכולים לאכול בה (בתוספת תשלום). התפריט בנוי על מנות שמושפעות מהמטבח האירופאי והים תיכוני. ואם עוצמים את העיניים, מרגישים לרגע כאילו יצאנו מהבנאליות של מסעדות הצפון, והגענו לביסטרו תל אביבי מהוקצע. לא עוד מנות עמוסות בלבנה וחצילים, אלא קרפצ'יו, סביצ'ה, ניוקי וטורטליני, צלעות עגל וסטייק פילה. גם המחירים מזכירים יותר את המרכז, כך שארוחה זוגית עם יין טוב תעלה בסביבות 500 שקל.