תהליך הפרישה לגמלאות – דילמות והתמודדויות

ההשתתפות בשוק העבודה מספקת צרכים פיזיים ומנטאליים רבים. לא מדובר רק בפרנסה אלא במסגרת שיוצרת תחושת נחיצות, יכולת להתעדכן במתרחש, מסגרת חברתית ומגע קבוע עם אנשים. מחקרים מראים כי להארכת תקופת העבודה, ולו בצורה חלקית, השפעה מכרעת על האדם העובד. אנשים הממשיכים לעבוד מעבר לגיל הפרישה, זוכים לחיים ארוכים, בריאים ועצמאיים יותר. בזה נכללת גם עבודה התנדבותית שמוסיפה לאדם המשולב בה סיפוק עצמי ומורל. אפילו ללא שכר. 

הקושי המרכזי עם היציאה ממעגל העבודה הוא של תחושות הבדידות, אי הנחיצות ולצדם, חוסר היכולת להתקדם עם הטכנולוגיה והדכדוך העלול לנבוע מהפסקתה של פעילות אינטנסיבית קודמת. צעד חיוני בתהליך ההתמודדות עם זה הוא, הקדמת תרופה למכה. היציאה לפנסיה היא שלב חיים ודורשת הכנה. היציאה ממעגל העבודה מחייבת הכנה למעבר מצורת חיים אחת לאחרת. זו עשויה למזער את הנזקים והיא כוללת "תכנית עבודה" סדורה, מציאת תחליפים מתאימים למימוש עצמי ולניצול נכון של הזמן שיתפנה וכל זאת, לצד הכנה כלכלית והכנה חברתית של המשך פעילות. 

על האדם הפורש לגמלאות, למלא את הזמן בתוכן המתאים לו, לאישיותו וליכולתו הפיזית והכלכלית. את הזמן שהתפנה ניתן למלא בפעילות שיש בה תוכן לימודי, תוכן התנדבותי, תוכן חווייתי כל שהוא, או שילוב בין כל אלה. ברוב הרשויות המקומיות קיימות יחידות מתנדבים, אליהן יכולים גמלאים לגשת, להציע את עצמם, כישוריהם וניסיונם המקצועי ולהשקיע בקהילה ובאדם אחר הזקוק להם. ההתנדבות עשויה לתרום למתנדב לא פחות ממה שהיא תורמת למוקד ההתנדבות – תחושות של סיפוק, משמעות, שייכות, ותחושת עשייה ונחיצות. לצד זה, קיימות קתדרות, פקולטות, מועדונים וחוגי לימוד ופעילות שונים לאנשים בגילאים המבוגרים. ה"גמלאי" בן ה-65 הוא אדם חושב, מנוסה ובעל יכולות להשקיע ולתרום בכל מסגרת בה הוא משולב. 

בשלבי הפרישה לגמלאות מצויים אנשים הנמצאים ב"דור הביניים"- התמודדויות מול ילדים ונכדים והצורך לתפקד כהורים וסבים עבורם ולצד זה, האחריות המוטלת עליהם עם הטיפול בהורים הקשישים בני 80-90 ההופכים במקרים רבים לסיעודיים. דרך התמודדות ראשונה ומשמעותית היא המודעות לשלב הזה. בן ה-60-65 פורש לגמלאות ורוצה לנוח וליהנות מהזמן הפנוי שלו לאחר עשרות שנות עבודה, בעוד שעל כתפיו נופל נטל הטיפול בהורים הקשישים אליהם הוא מחוייב. אמנם קיימים שירותים רבים בקהילה עבור הקשיש, אולם עיקר האחריות היא בכ"ז על המשפחה הקרובה.

ניתן להקל על הקושי הזה באמצעות מודעות והכנה של תכנית פעולה הנרקמת במסגרת המשפחתית הרחבה, באופן עצמאי או באמצעות אנשי מקצוע, העשויה להקל על תהליך הטיפול המורכב והמתמשך. כך שמדובר בשלב חיים מאתגר שכמעט כמו בכל שלב מעבר אחר – הכנה מעמיקה ומתאימה, עשויה לרכך את הקושי, למתן את השינוי ולייצר מעבר הדרגתי ונוח אל תקופת שנות הפנסיה.