בדומה לרובכם, גם אני מחובר לפייסבוק. וכמו כל המחוברים, גם אני קיבלתי ממר צוקרברג סוג של סיכום שנה מפוקפק, שבו אלגוריתם עלום בוחר עבורי את רגעי השיא של שנת 2014 , מתוך החומרים שהעליתי לרשת החברתית השנה. כמובן שהבטתי בקובץ בהתנשאות, שחררתי אנחה אנינה בגנות הפייסבוק, ואז לחצתי על פליי.
בדקה הקרובה השתקף למולי אדם מדושן עונג, קורן וחייכן, המתהדר בהישגים מקצועיים, מצטלם בנופים אקזוטיים בחו"ל ובאופן כללי מרוצה מעצמו ומחייו עד גועל. באמת הייתה לי שנה עלא כיפאק, בסך הכל. אבל בינה לבין הזחיחות הפוטוגנית שנפרשה בפני שררה תהום עמוקה. קוראים לה - המציאות.
בדקה הקרובה השתקף למולי אדם מדושן עונג, קורן וחייכן, המתהדר בהישגים מקצועיים, מצטלם בנופים אקזוטיים בחו"ל ובאופן כללי מרוצה מעצמו ומחייו עד גועל. באמת הייתה לי שנה עלא כיפאק, בסך הכל. אבל בינה לבין הזחיחות הפוטוגנית שנפרשה בפני שררה תהום עמוקה. קוראים לה - המציאות.
ואז הבנתי שוב מה שאני מבין כבר מהרגע הראשון. פייסבוק היא לא זירה חברתית אמיתית, שבה אתה חולק רגשות, דעות ומידע עם חבריך; היא גם לא תחליף וירטואלי ליומני היקר של פעם. מדובר במקום מזוכך וטהור של שופוני. כמה אני יפה, מצליח, אהוב, מבלה, תורם לחברה, חס על בעלי חיים, חס על עובדים זרים, ולא חס על איש מחברי, שנאלצים לצפות בחיי הזוהרים בעיניים כלות.
וכן, גם אני לא ממש חורג מהמשוואה הזאת, אף על פי שאני מקפיד לדקלם לעצמי תירוצים בנוסח - אני צריך את פייסבוק רק כדי לקדם את המיזמים המקצועיים שלי וגו'. בטח בטח. מה שמעניין לבדוק הוא במה אנחנו בעצם מנפנפים. כלומר, מהם החומרים שאנו סוברים שיגרמו לאחרים להעריך אותנו ולקנא בחיינו. או, אם תרצו, מה נתפס אצלנו כהצלחה בחיים. התשובה היא כמובן לא מדגם מייצג, ומבוססת על תחושות שלי, למקרא סטטוסים של קרוב לאלפיים חברי בפייסבוק. אבל אני מניח שתזדהו איתה ברובכם.
השוויץ השכיח ביותר קשור בהנאות הדוניסטיות. כאלה שניתן לצלם, ואז לרוץ לספר לחבר'ה. רוצה לומר: מנה אטרקטיבית במסעדת יוקרה, בילוי לסוגיו הרבים, נופש במקומות יפים וציוריים והיהלום שבכתר - נסיעות לחו"ל. כאן אתם מקבלים שניים בכרטיס אחד. אתם גם מראים שאתם יודעים לבלות וליהנות מהחיים, וגם מוכיחים שאתם מרוויחים מספיק כדי להרשות זאת לעצמכם. מגדילים לעשות אלה שאפילו לא טורחים לצרף תמונה, אלא רק להודיע על מיקומם - נוסע משדה התעופה בן־גוריון ל.. וכו'.
באופן כללי, אחוז עצום מהתמונות העולות בפייסבוק נועד בעצם להוכיח הנאה. מדובר בערך עליון - לדעת איך לבלוע את החיים בתאוותנות, לא סתם לחיות. בהתאמה, כמעט כולנו מעלים תמונות של עצמנו בתוספת חיוך רחב. אם תיתפסו ברשת במבט רציני, מישהו עוד עלול לחשוד חלילה שאתם לא יודעים לכייף.
באופן כללי, אחוז עצום מהתמונות העולות בפייסבוק נועד בעצם להוכיח הנאה. מדובר בערך עליון - לדעת איך לבלוע את החיים בתאוותנות, לא סתם לחיות. בהתאמה, כמעט כולנו מעלים תמונות של עצמנו בתוספת חיוך רחב. אם תיתפסו ברשת במבט רציני, מישהו עוד עלול לחשוד חלילה שאתם לא יודעים לכייף.
אלמנט חיוני נוסף של שוויץ הוא האהבה. אח, אל אמור. אנשים בפייסבוק מתפייטים, משתפכים וחולקים קבל עם ועדה אמירות אינטימיות המופנות לאדם הממוקם פיזית שני מטרים מהם (וקרוב לוודאי, עסוק באותו רגע בגלישה בפייסבוק). הם ממהרים לפרסם שהם בקשר רומנטי/מתארסים/מתחתנים, עוד לפני שבישרו על כך להוריהם.
מה יש בה, באהבה, שהופך אותה לסחורה חמה כל כך של שופוני? אולי זו זרועה הארוכה של אותה נהנתנות, מהסעיף הקודם. לעולם לא תוכל ליהנות מהחיים, אם לא תדע אהבה. ולא סתם אהבה - ענקית, נשגבת, גדולה מהחיים. כזו שכמעט מזכירה, לפעמים, את מערכת היחסים שלך עם בן הזוג האמיתי. ואולי מה שחשוב כאן זה לא שאתה אוהב, אלא שאתה נאהב. תראו אותי. אני גם מבלה בחו"ל, גם אוכל מנת שף וגם זוכה באהבתה של בחורה מדהימה. כמובן.
האלמנט השלישי של השוויץ הוא הצלחה מקצועית. תעודת הערכה, הפקה חדשה שלך שעולה, פרס יוקרתי. זה כבר כמעט בנאלי. אנחנו חיים בחברה שבה אם אתה לא מצליח, אתה לא מממש את עצמך. ואם לא מימשת את עצמך, בשביל מה אתה חי?
מה יש בה, באהבה, שהופך אותה לסחורה חמה כל כך של שופוני? אולי זו זרועה הארוכה של אותה נהנתנות, מהסעיף הקודם. לעולם לא תוכל ליהנות מהחיים, אם לא תדע אהבה. ולא סתם אהבה - ענקית, נשגבת, גדולה מהחיים. כזו שכמעט מזכירה, לפעמים, את מערכת היחסים שלך עם בן הזוג האמיתי. ואולי מה שחשוב כאן זה לא שאתה אוהב, אלא שאתה נאהב. תראו אותי. אני גם מבלה בחו"ל, גם אוכל מנת שף וגם זוכה באהבתה של בחורה מדהימה. כמובן.
האלמנט השלישי של השוויץ הוא הצלחה מקצועית. תעודת הערכה, הפקה חדשה שלך שעולה, פרס יוקרתי. זה כבר כמעט בנאלי. אנחנו חיים בחברה שבה אם אתה לא מצליח, אתה לא מממש את עצמך. ואם לא מימשת את עצמך, בשביל מה אתה חי?
אבל עם כל הכבוד לכל אלה, מה שחשוב באמת לגלות הוא מה לא העלינו לפייסבוק השנה: קשר יומיומי ושגרתי עם הילדים; ספר טוב שקראנו; שיחת רעים עמוקה, שלא הובילה לבילוי פרוע; החיים, במובנם הרגיל והאמיתי.
על הסכין
1. הכניסה של סלקום לתחום הטלוויזיה, שעליה הוכרז השבוע, יכולה להיות פתיחתה של מהפכה אמיתית. מעבר למחיר האטרקטיבי - 99 שקל לחודש - המודל של סלקום מדגיש את השירות החשוב ביותר, הוא ה-VOD , ומגמד את מודל הערוצים הקבועים, שממילא נעלם מהעולם. מתי בפעם האחרונה צפיתם בסדרה האהובה עליכם בשעה המסוימת במשך השבוע שבה היא משובצת בערוץ הסדרות?
2. ווילקו היא אחת הלהקות הקיימות הכי אהובות עלי בעולם. ועכשיו יוצא אוסף כפול, המרכז את מיטב השירים שלהם מ-20 שנות פעילות מוזיקלית. למי שלא מכיר, וחבל, מדובר בהרכב משיקגו, בהנהגתו של ג'ף טווידי האדיר, שעושה שילוב מרנין של פולק, קאנטרי ורוק סוונטיזי. הם לא המציאו שום גלגל, אבל עיצבו את הגלגלים הקיימים מחדש. תתחילו מהאוסף ותתמכרו.
3. בקרוב יעלה בארץ מופע קאברים לשירי בריטני ספירס, ואורחת הכבוד שלו תהיה רוני דואני, היא רוני סופרסטאר. אני לגמרי מסמפת את רוני, אבל העובדה שגם עשור אחרי שפרצה לחיינו היא נתפסת כתשובה הישראלית היחידה ל"זמרת פופ" היא לא פחות מפתטית. כשבמוזיקה העולמית הפופ מושל כבר שנים, אנחנו עדיין משתרכים עם אותו ניסוי בלונדיני יחיד, שהסתיים מזמן.