קשה להסביר עוול משווע. ספר חדש, “נשות הניחומים", חוזר אל ימי מלחמת העולם השנייה, ואל אחד הפשעים האכזריים שבוצעו במאה ה-20 , כשמאות אלפי סיניות נאנסו אז על ידי חיילים יפנים. השילוב בין נשים רבות כל כך ורוע אינסופי יצר טראומה המונית.
 
"נשות הניחומים" הוא רומן שמביא את קולן של נשים סיניות, טאיוואניות וקוריאניות שנחטפו במהלך המלחמה, הושפלו, הוכו, נאנסו והפכו “נחמה" עבור החיילים היפנים בסין הכבושה. הוא מבוסס על עדויות הניצולות, שעבורן המלחמה לא הסתיימה.
 
רות הלו פגשה את הנשים בזמן עבודת הדוקטורט שלה. הלו נולדה בתל אביב ב-1957 ומתגוררת היום בגרמניה. היא חיה כשנה בעיר נאנג’ינג שבסין, שם התבצע טבח של חיילים יפנים באוכלוסיה הסינית במהלך מלחמת העולם השנייה.
 

בארץ ספרה של הלו יוצא בהוצאת “כתר". הגיבורה שלו היא מייאן לינג, אשת ניחומים. סיפורה אומנם בדוי אך מבוסס על עדויות של נשים שחוו את הזוועה. לינג וחברותיה תבעו את הממשל היפני על הפשעים שבוצעו בהן, דרשו פיצויים וסליחה רשמית. 

“נשות הניחומים היו נשים, נערות וילדות, רובן מסין ומקוריאה, שנכלאו על ידי הצבא היפני", מסבירה הלו. “הפכו אותן לשפחות מין. החיילים היפנים עצמם כינו אותן נשות ניחומים. זהו תיאור מאוד מעליב, שמסלף את המציאות. לעבודה הכפויה שלהן לא היה כל קשר לניחומים. היו בנות שחיו שנים במחנות, שהפכו למעשה לבתי בושת של הצבא היפני. חלק מהן היו צריכות לשרת 50 חיילים בממוצע ביום. נשים אלו התאבדו ונרצחו על ידי היפנים. המעטות ששרדו חזרו הביתה ונודו על ידי החברה השמרנית. שם הגישה הייתה שעדיף לאבד את החיים מאשר את הצניעות".
 
אמפתיה וכעס

הלו התוודעה לנושא בזמן שהותה בסין. “חייתי שנה בעיר נאנג’ינג ולמדתי את השפה הסינית", היא אומרת. “כשסיימתי את התואר השני הייתי כבר בת 45. אחד הפרופסורים הציע לי לעשות אצלו דוקטורט. הנחתי שבגילי הסיכויים למצוא עבודה אינם גבוהים במיוחד, והחלטתי לקבל את הצעתו. התחלתי לחפש נושא. נזכרתי בספר שקראתי בזמן הלימודים, של הסופרת הסינית-אמריקאית איריס צ’אנג, ‘האונס של נאנג’ינג'. החלטתי לקחת את הנושא כמחקר".
 
הלו החלה לחפש חומרים על האירועים ממלחמת העולם השנייה. היא יצרה קשר עם אנשים וארגונים בסין ובטאיוואן שמכירים ניצולות. “מצאתי חמש“, היא משחזרת. “הן נשים אמיצות ונתנו בי אמון. מבחינתן הייתי זרה לחלוטין. הן סיפרו לי על הזוועות שעברו. הרגשתי שאני חייבת לעשות משהו עבורן, וזו הייתה הסיבה שהחלטתי גם לכתוב את הרומן על נשות הניחומים".
 
מה משך בסיפור שלהן?
“האמת שזה סיפור נורא. בשתי מילים, אמפתיה וכעס. אמפתיה כלפיהן וכעס על המעשים של החיילים היפנים".
 
עוני ובדידות

נשות הניחומים עברו שתי טראומות בחייהן. הראשונה שנגרמה להן על ידי זרים, החיילים היפנים, בזמן שהיו בשבי. הטראומה השנייה, כאמור, החלה לאחר המלחמה, עם השיבה הביתה. טראומה זו נגרמה על ידי המשפחות, הקרובים, למעשה מהחברה שלהן. במקום שיתמכו בהן, נגזרו עליהן חיי עוני ובדידות, בנוסף למצב הפיזי והנפשי הקשה שבו היו נתונות.
 
יפן לא נטלה על עצמה עד היום אחריות לפשע, שהיה לכל הדעות לא רק נגד הנשים הסיניות אלא גם נגד האנושות. הממשל היפני לא היה מוכן לפצות את הקורבנות ולהצהיר באופן רשמי על התנצלות.
 
היפנים הימרו לאורך השנים על פתרון טבעי של הבעיה. הם מתייחסים אל הנשים האלו כאל בעיה, מטרד. גם בספרות המקצועית חסר מידע מדויק ומפורט בנושא. במרבית הספרים מסופר על הנשים בתקופת המלחמה. אחר כך יש קפיצה אל חייהן בשנות התשעים, רק כשהחלו לתבוע את ממשלת יפן.

על התקופה שבין 1945-1991, בזמן הטראומה השנייה, מסופר מעט מאוד. אפילו ממשלת סין נמנעת מלעסוק בגורלן של נשות הניחומים. מבחינתה, הן מקור לבושה ועדיף למחוק את הפרק המבייש הזה מההיסטוריה. וכאן, בין היתר, טמונה סכנה: ההכחשה ההיסטורית עלולה לספק לגיטימציה לפשיעה ללא הענשה.
 
“לכן מאוד חשוב לספר את סיפורן של נשות הניחומים", הלו מסבירה. “אני מנסה להילחם נגד ההכחשה, לטהר את השם של הקורבנות, לשמש פה עבורן. בדרך הזו אני מבקשת לעורר בחברה רגישות כלפי קורבנות אונס ותקיפה מינית".
 
מדוע הסיפור הושתק?
“בשנת 1991, אישה קוריאנית בשם קים האק סון הייתה הראשונה לצאת בפומבי עם הסיפור. היא סיפרה על עברה כאשת ניחומים בצבא היפני. היא יצרה התעניינות גדולה ועיתונאים וחוקרים ממדינות שונות החלו לחקור את הנושא. באותה תקופה נכתבו מספר ספרים, רובם מחקרים. אבל הם עדיין מעטים ובסין קשה מאוד להשיג אותם".
 
הלו מוסיפה כי “במקביל נכתבו שני רומנים על חייהן של שתי קורבנות מקוריאה. היות ואני סינולוגית, היה לי מאוד חשוב לספר את סיפורה של אשת ניחומים מסין דווקא. הסיפור של הנשים לא הושתק לגמרי, אבל הוא גם לא כל כך מוכר. את העובדה הזאת אני מגלה שוב ושוב בהקראות שאני עושה, גם בגרמניה וגם בישראל".
 
מדוע בחרת להציג את הסיפור של הנשים בספר בדיוני שבו האירוע המרכזי הוא תביעה במשפט?
“המשפטים קשורים לגורלן של הקורבנות ומהווים חלק חשוב בחייהן. שם מסופר הסיפור שלהן. ניתן לראות במשפטים גם את יחסן של הממשלות השונות, במיוחד ממשלת יפן, לנשות הניחומים. המשפטים היו חלק משמעותי מאוד בחייהן של הניצולות מאז המלחמה. הם נתנו להן סוף-סוף במה שבה יוכלו לספר ללא פחד את מה שעבר עליהן".
 
המראות, הדמויות

ספרה של הלו התפרסם לראשונה לפני שנתיים בגרמניה. הוא תורגם לצ’כית, סינית וכאמור גם לעברית. המטרה שלה עכשיו היא תרגום לאנגלית, שיחשוף את הסיפור לקהל רחב בהרבה. בכך היא מקווה גם שהספר יהפוך יום אחד לסרט על “הנשים שלי", כפי שהיא מכנה את נשות הניחומים. “בזמן כתיבת הספר ראיתי לנגד עיני את הסיפור שלהן באופן מוחשי", הלו אומרת “המראות, הדמויות, הריחות, המצבים. הכל נרקם יחד ממש כמו סרט בראשי".
 
יש עניין משותף בין הסיפור הסיני הזה ובין מציאות חיינו?
“אונס נשים במלחמה הוא תופעה שחוזרת על עצמה. זו תופעה שנחשבת לאסטרטגיה בצבאות במדינות רבות. אונס נשות אויב נחשב לאונס האומה כולה. במיוחד במדינות שמרניות כמו במזרח הרחוק. זה קרה גם במלחמה ביוגוסלביה לשעבר, שם היה ממש אונס מאורגן. יש אונס המוני ברואנדה, וממש קרוב אלינו, עם מה שקורה בארגון דאע"ש. ההבדל בין המקרה של נשות הניחומים לבין מקרי אונס במלחמות אחרות הוא בארגון המושלם שלו. הממסד היפני היה מאוד יסודי ושיטתי".