אף על פי שטימותי ספול הוא שהוכתר השנה כשחקן המצטיין בפסטיבל קאן, הרי שהכוכב הגדול של "מר טרנר" הוא דווקא דיק פופ, האחראי לצילום ולתאורה של הסרט היפה הזה. פופ, שעובד כבר שלושה עשורים בצמידות למייק לי, הכין לקולנוען הבריטי הגדול מצע ויזואלי סוחף, המשלב צילומי נוף, נהר, ים, לילה, ערפילים מעיקים והמון שמש מאירה. 


דומה שבלי התשתית הססגונית שעיצב פופ, "מר טרנר" לא היה מצליח להמריא לרמת ההישגים הגבוהה שלו, שהרי מדובר בביוגרפיה של בכיר ציירי בריטניה במאה ה–19, שהעשיר את האמנות הפלסטית בפרץ של גוונים מסעירים. אלה היוו, כך גורסים המומחים, את הבסיס ההכרחי ללבלובו של הזרם האימפרסיוניסטי בציור האירופי. מובן ששבחיו של הצלם אין בהם כדי להסתיר את תרומתו של ספול, המגלם את וויליאם טרנר, אך על כך בהמשך.

טרנר נולד ב–1775 ואחז לראשונה בעפרון הרישום כשהוא בן 4 בלבד. עם השנים הוא התפרסם כאמן השימוש באור הטבעי, שאותו ידע לרתום להבעת ריגושים וסערות נפש לנוכח תות פעות טבע, חידושים טכנולוגיים ונופים ימיים. מהבחינה הזאת, טרנר התמקם במקום הכי מרכזי שאפשר בזרם הרומנטיקה האנגלית, והתמקדותו בציור כלי שיט גדולים וצופני סוד משמשת עד היום כמקור להערצה אצל כל צרכני המוזיאונים.

הסצינות הפותחות את סרטו של לי, תופסות את הצייר הנודע כשהוא שב ממסע תצפית ולימודים בארצות השפלה. השנה היא 1826 וטרינר, אז כבר בן 51,
 חי בבית לונדוני מרווח ביחד עם אביו החולני, שגם שמו היה וויליאם, ועם שפחה בשם חנה דנבי, שאליה הוא מתייחס גם כאל צעצוע מין. באותה העת מימן טרנר גם את החזקתה של פילגש לשעבר, שממנה נולדו לו שתי בנות, שאת שלושתן הוא גירש כבר מזמן מסביבת מגוריו.

בעולמו של טרנר לא היה מקום לבני אדם, אלא רק לעשיית אמנות, או כפי שהוא בוודאי היה מנסח זאת: לרכוב על אור השמש. הסרט עוקב אחר תהליך ההתבשלות של יצירתו, אופן השיווק שלה באמצעות התערוכות השנתיות של האקדמיה המלכותית לאמנויות, וכן בפגישות מסחריות עם אספנים ומומחים לציור. פה ושם מתעכב מייק לי גם על אירועים נוספים שנקרו בדרכו של הצייר - מחלת אביו, חיזור אחר אלמנה אמידה, מריבות עם עמיתים לאקדמיה - אך בעיקר עוסק "מר טרנר" בתהליכי ההתססה הפנימית העוברים על האמן, בדרכו לאחוז במכחול, ולהניח על הקנבס, בכל צבעי הקשת, ובעיקר מה שבין הצבעים, את תשקיף פחדיו ושמחותיו.

ביוגרפיה של אמן, בין שהוא מוזיקאי, משורר, פסל או צייר, יכולה להפוך בקלות לטרחנית ונטולת עוקץ. ההחלטה החשובה של לי, שסללה את הדרך להצלחה הבולטת של "מר טרנר", היא הוויתור על הפירוט הכרונולוגי של התגלגלות סיפור חיי הצייר משנות ילדותו, דרך שלב הלית מודים ותחילת פרסומו העולמי. במקום זאת מעת דיף לי דילוג לא דידקטי בין אפיזודות בחייו של טרנר המבוגר והבשל, שרק צירופן יחד בזיכרון של הצופה הוא שמרכיב את דיוקנו הנפשי, ובכך נסלל הנתיב להבנה מעמיקה יותר של איכות עבודותיו ומקורן הפסיכולוגי.

מלכתחילה מוותר לי על מעקב ביוגרפי צמוד אחר טרנר, והסרט הארוך הזה (150
 דקות) מתרכז רק ב-25 השנים האחרונות לחייו, ב-1851 בגיל 76 . במהלך השיוט החופשי בין השנים הללו, הסרט מעיף מבט על ציורים נודעים שלו, כמו "חניבעל חוצה את האלפים", "שריפת בתי הפרלמנט", "ספינת העבדים" או "חוף נורת'מברלנד", לא לפני שהעלילה מבהירה את הרקע הנפשי, הפוליטי, ולעתים הכלכלי, לעצם יצירתם.

וכעת לכוכב השני של הסרט: טימותי ספול. זוהי הפעם החמישית שבה שחקן זה מופיע בסרטיו העלילתיים של לי, והפעם הוא בשיאו. 
במקום לשחק את הדמות, הוא נוהם, רוטן, ממלמל, נובח וכמו מתחפר כדוב במאורתו. טרנר של ספול, ממש כפי שנכתב עליו בספרי ההיסטוריה האמנותית, היה מיזנתרופ גם ברגעי הנדיבות והחסד שלו, ושפת הגוף הקודרת והמתנכרת של ספול מיטיבה להעביר אל הבד את העדות ההיסטורית הזאת.

לי עוטף את ספול - יותר חיה הכלואה בכת לוב מאשר דמות אנוש - בחגורה של שחקנים מעולים. פול ג'סון מגלם את דמותו המאירה של האב, ודורותי אטקינסון היא עוזרת הבית השפחתית. לצד שני שחקנים אלה, מושכת את העין הופעתו הווירטואוזית של ג'ושוע מקגוויר, המת גלם את ג'ון ראסקין הצעיר, מי שנחשב כמעצב הטעם הטוב בעידן הוויקטוריאני, וכאחת הדמויות המשפיעות ביותר בחקר האמנויות, כמו גם במדעי החברה, באימפריה הבריטית. אף על פי שהתסריט מטיל עליו להיות פוץ מעצבן, מקת גוויר יוצק עושר וחמלה אל דמותו המורכבת של ראסקין, שהיה זה שטבע את המונח "מודרניזם".

מבין סרטיו של לי (עד כה תריסר סרטים עלילתיים) , נחשב "טופסי טרווי" (1999) הצבעוני, כמעט טווסי, לחריג ביותר, שכן הוא גולל על הבד את חיי היומיום של גילברט וסאליבן, צמד מחברי האופרטות הוויקטוריאניות, ולא עסק, כמקובל בעבודותיו האחרות של לי, בצרותיהם האפרוריות של בני המעמד הבינוני. כעת מצטרף גם "מר טרנר" אל הישגי "טופסי טרווי", שיש בהם כדי להדגיש את מגוון הכישרונות של לי, לא רק כמבטא הפן הדיכאוני של החיים בני זמננו, אלא גם כמאבחן מרתק של עצם העיסוק באמנות. 

"מר טרנר"
4.5 כוכבים