כריס שאפר ופול ויקנר, צמד הטירונים שכתבו יחד את התסריט של "לא מתרגש", קורצו מן הסתם מחומרי גאונות שמהם נוצקו בעבר ענקי רוח כליאונרדו דה וינצ'י ואורסון וולס. שכן אחרת, איך זה ייתכן שהשניים הצליחו למכור את הזבל שלהם לאיזשהו מפיק בהוליווד, בלי שהלה השליך אותם ממשרדו כבר לאחר פגישה בת דקה אחת? חובבנות שכזו לא הכירו שלוליות הרפש של הוליווד כבר שנים.




ואולי סוד היצירה הזאת נעוץ בסיפור האישי כל כך שבו עוסקת עלילת הסרט. זו מגוללת מעשה בתסריטאי חובבן, שאינו יודע איך כותבים לקולנוע, ולכן מעצב על הבד רצף של טיוטות כושלות ובלתי משכנעות, שהוא עצמו מוחק אותן מקבצי המחשב שלו. כריס אוונס ("קפטן אמריקה"), מגלם את דמות התסריטאי, שמת לכתוב סרט אקשן, אבל הסוכן הנכלולי שלו מכריח אותו להשלים תחילה תסריט לקומדיה רומנטית, בטרם יזכה לצ'ופר האקשן שלו. אוונס האומלל אינו יודע רומנטיקה מהי, מאז אותו בוקר נורא בילדותו הרחוקה, שבו הוא גילה כי אמו האהובה הסתלקה לה לצ'ילה עם מאהב לוהט, ומאז לא נראו עקבותיה.




חף מכל ידע מוקדם בנושאים מכריעים כמו איך מגלגלים קדימה דייטים מהוססים, איך עושים עיניים בבר פנויים/פנויות או להבדיל איך נפרדים מבחורות, נדרש התסריטאי החובבן לרקום סיפור אהבה, והמשימה קשה עליו. תוך כדי איסוף שברי כישלונותיו המקצועיים, הוא צולל לראשונה בחייו לתוך התאהבות אמיתית במישל מונהאן ("משימה בלתי אפשרית") החמקמקה, ואף מגלה את מלוא מגוון כאבי הלב המאפיינים גברים שקללת האהבה נגעה בהם. חיבורם של טיוטות התסריט, המבוססות על ציטוטים של קלישאות קולנועיות מוכרות, יחד עם בדיחות קרש מעליבות ממש, מציב את "לא מתרגש" בתחתית דירוג הסרטים העילגים של השנה החולפת.




ג'סטין רירדון, שזה לו סרט הבכורה כבמאי, מנסה למנף את הפוזה של אוונס כקפטן  אמריקה הבלתי מנוצח, אלא שכישרון הבימוי המוגבל שלו אינו מניב שום ערך מוסף מהשימוש בטריק הזה. התאונה הזו זכתה להיחשף עד כה בבתי הקולנוע של לטביה, אסטוניה ודרום קוריאה. כעת היא הגיעה גם לישראל. באמריקה עצמה הוחלט לוותר על התענוג, והסרט יעוף ישר לספריות הווידיאו.


האיש שריסק את החומה


לא בשל איכות סרטיו הבינוניים בדרך כלל יתפוס מייק ניקולס מקום בולט בתולדות הקולנוע האמריקאי, אלא בגלל הטיימינג שבו ביצע את המעבר שלו מבימוי הצגות לעשיית סרטים. היה זה ב-1966, בשיא עידן הסיקסטיז ומהפכת זכויות האזרח, כשהופקד בידיו העיבוד לקולנוע של "מי מפחד מווירג'יניהוולף".


מדובר היה במחזה בוטה, רצוף בסצינות אלכוהוליזם וניבול פה, ובכל זאת לא נשקף לסרט שום סיכוי לזכות להפצה מסחרית בבתי הקולנוע בארה"ב, שפעלו עדיין תחת קוד הייז של הצנזורה העצמית שאולפני ההפקה ההוליוודית הפעילו כנגד עצמם. ההתעקשות של ניקולס  ושל אולפני "האחים וורנר", שעמדו מאחורי הפקה זו, להיצמד למקור התיאטרלי עשתה את שלה, וסרט הביכורים של ניקולס היה גם הראשון לרסק סופית את חומת קוד הייז הצדקני. תודה.

ניקולס הסתלק מהעולם לפני כשבוע, וזוהי הזדמנות נאותה להודות לו גם על תרומתו המכרעת לשכלול ההומור בישראל. מהרגע שהופץ באמריקה (1960) תקליט המופע הבימתי המשותף לו ולקומיקאית איליין מיי, התרחב בבת אחת גם הרפרטואר של הצמד המצליח יוסי בנאי ורבקה מיכאלי. במיוחד אמורים הדברים לגבי אותם מערכונים בעברית שעליהם היה חתום אז המחבר האלמוני "ג.נוב". תסירו את הנקודה אחרי הגימל, ותגיעו בעצמכם לחשיפת זהות הכותבים המקוריים.