עד לפני חודשים בודדים בלבד, מלכה מוצפי (80) העבירה את זמנה בעזרה לאחרים. במשך 19 שנה היא התנדבה במתן סיוע לקשישים ואפילו זכתה בתעודה הוקרה עבור פועלה המבורך. לפני כחצי שנה מזלה בגד בה. בעקבות תאונה, היא שברה את רגלה וידה, ובין לילה הפכה מאישה הרגילה להעניק סיוע לאלו הנזקקים לו לנזקקת בעצמה: "עד ששברתי את הרגל, הייתי הולכת עם מקל, אבל הכל היה בסדר", סיפרה מוצפי בעצב: "יכולתי לקחת מונית לכל מקום בכוחות עצמי. אני גרה לבד, קצת יוצאת למועדון הקשישים במגדל העמק. אנחנו מדברים, שותים כוס תה, חלק עושים עבודות יצירה. מעבירים את הזמן".
מוצפי, צריך לציין, היא אישה חזקה. מסלול חייה היה לא פשוט כלל וכלל. לאחר שעלתה לישראל מעיראק בשנת 1951, היא חייה במעברה בתנאי עוני והתייתמה מהוריה בגיל צעיר. היא לא נשברה וגידלה בעצמה את חמשה אחיה ואחיותיה: "אם כל ההורים היו עושים את מה שאני עשיתי למען האחים שלי, אף אחד לא היה רוצח או גנב או אנס. היה עולם אחר", הוסיפה בגאווה. לפני כ-30 שנה התאלמנה מבעלה, ולבני הזוג לא היו ילדים. למרות חוסנה הנפשי, המוגבלות שנכפתה על מוצפי בחודשים האחרונים גרמה לה דכדוך עמוק.
הקרן לידידות, שמעסיקה מאות מתנדבים למטרות שונות, מיהרה לשלוח אליה, לביתה במגדל העמק, מתנדבת מסורה בשם חסיה דביר (68), סבתא ל-12 נכדים, שפרשה מעבודתה לפני כשש שנים ומאז מקדישה את זמנה לעבודה התנדבותית: "חסיה באה אלי כשהרגל שלי הייתה בגבס. אני, לפני שנשברו לי הרגליים, התנדבתי 19 שנה בעזרה לקשישים – טיולים, הלוואות, יש לי אפילו תעודת הוקרה. איך ההרגשה להיות זו שצריכה את העזרה? צריך להשלים עם זה. הרגשה לא טובה, לפעמים אני בוכה, אבל אני יודעת שמה שעושים למעני בקרן לידידות זה מכל הלב, בדיוק כמו שאני עשיתי בשביל אחרים", הסבירה מוצפי.
"ירשתי את רוח ההתנדבות מהוריי וילדיי ירשו זאת ממני"
כששואלים את דביר, מנהלת חשבונה במקצועה, מה הדבר שממלא אותה סיפוק רב מכל, התשובה שלה פשוטה: "להתנדב", היא אומרת בחיוך: "זה חלק מהטבע שלי. אפילו כשהייתי נערה התנדבתי לעזור לתלמידים מעוטי יכולת שהתקשו בלימודים. לפני כמה חודשים, בדיוק כשסיימתי התנדבות אחרת, פנתה אלי חברתי, רחלי מולר, מ'הקרן לידידות' ושאלה האם אני מוכנה לשבת עם אישה מבוגרת ולשוחח אתה. נפגשתי עם מלכה מוצפי, אישה מאוד מעניינת ונבונה, עם הרבה חוכמת חיים". דביר הגיעה לביתה של מוצפי פעם בשבוע למשך כשעתיים, במהלכם נהגה להקשיב לסיפוריה, ללוותה לקופת חולים וסידורים שונים: "היה לי כיף לבוא אליה ולשמוע אותה. לשמחתי הרגל שלה השתפרה והיא מסוגלת כעת לצאת ולהסתובב. עכשיו מייעדים לי מישהי אחרת, שאף היא רותקה לביתה. ההתנדבות שלי בקרן מעניקה לי סיפוק. ירשתי את רוח ההתנדבות הזו מהוריי וילדיי ירשו זאת ממני. תמיד הייתי פעילה. אף פעם לא ישבתי בצד. חשוב לי לתרום לחברה, להיות מעורבת ולעזור. אני לא מאלה שישבו בבית".
בקרן לידידות נמצאים כעת לא פחות מ-500 מתנדבים. אבל למרות המספר המרשים, בקרן מספרים כי הם מחפשים עוד ועוד מתנדבים שיוכלו לתרום מזמנם לפרויקטים נוגעים ללב של העמותה.
חן דור, מנהלת מערך מתנדבים בקרן לידידות, מסבירה כי אחד הפרויקטים הללו, 'בכבוד ובידידות', נועד להעניק חונכות אישית וחברתית לקשישים בודדים ועריריים: "מדובר בקשישים, דוברי שפות שונות מכל הארץ. ההתנדבות כוללת יצירת קשר אישי, שיחה ופעילות משותפת, יציאה לטיול, הפגת הבדידות והעברת הזמן בנעימים". דור מוסיפה כי משך ההתנדבות הינו שעה בשבוע, "בין השעות 8:00 -21:00, כל ימות השבוע. הפרויקט השני, 'מוקד הידידות', הוא איסוף מידע אודות עמותות וארגונים עבור מאגר של מוקד הידידות ומיועד למתנדבים מגיל 20 ומעלה. ההתנדבות בירושלים, וכוללת שעתיים שבועיות, בין השעות 9:00 -18:00, ימים א'-ה'. הפרויקט השלישי שישמח לקבל לשורותיו מתנדבים הוא קבלת פנים לעולים חדשים על ידי חלוקת דגלים ובלונים בנתב"ג והגברת תחושת השייכות למדינת ישראל. הפרויקט מיועד לקבוצות מתנדבים מגיל 14 ומעלה. ההתנדבות מתקיימת בימות החול בתדירות משתנה בהתאם למועדי הטיסות, למשך ארבע שעות. ניתן להתנדב בפרויקט באופן חד פעמי".