עבודת כפיים: איך כבשה מירי רגב את מרכז הליכוד

לעתים. אבל איש לא חולק על כך שרגב, שבשבוע שעבר נבחרה בפריימריז של הליכוד למקום החמישי ברשימת המפלגה לכנסת, והפכה לאישה הראשונה של מפלגת השלטון, רשמה לזכותה הישג פוליטי מרשים, כשהיא עוקפת בדרך את משה יעלון, סילבן שלום, זאב אלקין, יריב לוין ורבים אחרים בתנועתה.

דרך ארוכה עשתה רגב, שנולדה כמרים סיבוני, ילדה מקריית גת, בת להורים יוצאי מרוקו, מתיכון רוגוזין בעיר ועד לצמרת הליכוד. הקריירה שלה החלה בצה"ל, שאליו התגייסה בשנת 1983 כמדריכת נוער. היא עברה קורס קצינות, חתמה קבע והחלה להתקדם במהירות ברגע שעברה ב-1986 לחטיבת דובר צה"ל. היא שימשה בתפקיד דוברת פיקוד דרום וביוני 2005 מונתה לתפקיד הבכיר והרגיש של דוברת צה"ל, שאותו מילאה בתקופת ההתנתקות ומלחמת לבנון השנייה.

לפוליטיקה היא נכנסה ב-2008 כשהצטרפה למפלגת הליכוד לקראת הבחירות לכנסת ה-18. היא שובצה אז במקום ה-27. בבחירות הקודמות כבר הגיעה למקום ה-14, והפעם היא התקדמה עד למקום החמישי.

את אנשי השטח של הליכוד ההצלחה של רגב לא מפתיעה. שלמה מדמון, חבר מרכז ליכוד מכפר סבא, מנסה להסביר את סוד הקסם של חברת הכנסת מירי רגב: "אני 45 שנה בליכוד ואני אומר לך שמירי רגב היא הדבר האמיתי. היא ליכודניקית בנשמה, לכן כולנו אוהבים אותה כל כך. לי ולחברי מרכז רבים אחרים היה ברור שהיא תיבחר גבוה, בכלל לא הייתה פה שאלה. אולי בחוץ אנשים מעקמים את האף בגללה, אבל לא אצלנו. בליכוד היא מלכת השטח".

איתן כהן, היועץ הפוליטי של רגב, המלווה אותה כבר שש שנים, מגבה את הדברים ואומר כי רגב אכן סללה את הדרך לצמרת דרך השטח. "למירי יש כמה תכונות שהביאו אותה לאן שהביאו אותה", הוא אומר. "היא אישה חכמה שהבינה כבר בראשית דרכה בפוליטיקה שהיא צריכה להתחבר לשטח. השטח אצלה זה אומר אחרון הפעילים. היא הולכת לכל השמחות, לכל החתונות, לא מחסירה אף בר מצווה ולא עלינו משתתפת גם באירועים עצובים. בקטע הזה אצל מירי רגב אין פוזות. היא אמיתית, והליכודניקים יודעים להעריך את זה". 

"היא מדברת אל כולם בגובה העיניים. היא מדברת אל הליכודניקים בשפה שלהם. היא בעצם אחת מהם, הילדה שיצאה מקריית גת ואף פעם לא שכחה מאיפה היא באה. ועוד דבר, אצל רגב אין אחד בפה ואחד בלב, היא אומרת בדיוק בפרצוף מה שהיא חושבת. יש לה סגנון עממי ישיר שבא מהלב. ישנם אנשים שיגידו שהיא בוטה מדי, מדברת בגסות, עממית מדי, אבל בליכוד מתים עליה ואוהבים אותה כמו שהיא".

"היא אוהבת, היא מחבקת, היא נוגעת, היא מלטפת. הייתם צריכים לראות לאורך כל השנה, לא רק בפריימריז, איך היא מתקבלת בכל מקום כמו מלכה, מלכת הליכוד".

מה שהופך אותה לתופעה כה מסקרנת הוא הפער בין דמותה העממית, בוטה ולעתים וולגרית, כפי שהיא מצטיירת בתקשורת, ברשתות החברתיות ואצל חלקים מהעם, ובין ההערכה הרבה שלה היא זוכה בקרב מתפקדי הליכוד, שכאמור, באה לידי ביטוי בתוצאות הפריימריז.

לתדמית שלה תרמו לא מעט התבטאויות בוטות והופעות שנויות במחלוקת. בימי המחאה החברתית עמדה רגב במרכז מהומה מתוקשרת כשהתעמתה עם דפני ליף וצעירים נוספים במאהל המחאה בשדרות רוטשילד בתל אביב. רגב עזבה את המקום לא לפני שאחד המפגינים שפך עליה מים, והיא בתגובה נזפה באחד מהם: "תגיד לי, אתה סתום?"

דברים נוספים שנצרבו היטב בתודעה הם אלה שאמרה במהלך עצרת בדרום תל אביב שעסקה בפתרון לבעיית הזרים. "הסודנים הם סרטן בגוף שלנו, נעשה הכול כדי להחזיר אותם בחזרה למקום מוצאם", אמרה אז, ועוררה ביקורת חריפה. "בג"ץ עובד בשביל המסתננים, אני עובדת בשביל הציבור", הסבירה לאחרונה.

חסידיה גם אוהבים את הקטעים שבהם היא משתלחת בחברי הכנסת הערבים, ובעיקר הדברים הבלתי נשכחים שהטיחה בחברת הכנסת חנין זועבי בעקבות משט המרמרה, "לכי לעזה יא חאינה (בוגדת - א.ב)". והיה כמובן גם את המופע שנתנה במהלך אירוע בחירות, שבו צעקה "מירי רגב לא גַנָבָה", "כפיים", "שקשוקה" ועוד, מה שהפך מאז לרמיקס ויראלי שזכה למאות אלפי צפיות.

מנגד, מקורביה של רגב אומרים כי לצד היציאות השנויות במחלוקת שלה, היא אחת מחברות הכנסת החרוצות ביותר: מקצוענית, בולדוזרית ופושרית שהפכה את ועדת הפנים בראשותה לכלי רב עוצמה.

"אני מבין שיש הסתייגויות של רבים מדרך ההופעה שלה ומתוכן דבריה, אבל צריך לזכור שהיא באה עם מטען. בכל זאת

מצאו אותה ראויה לשמש כדוברת צה"ל בדרגת תת אלוף, תפקיד בכיר למדי וחשוב למדי", מנסה להסביר את הפער פרופ' אברהם דיסקין, חוקר בתחום מדעי המדינה מהמרכז האקדמי שערי משפט וחבר פורום קהלת למדיניות. "היא הייתה חלון הראווה של הצבא. זה הרי מינוי שהוא על דעת הרמטכ"ל ויש להניח שגם על דעת שר הביטחון דאז". 

"אין שום ספק שהיא עמלה קשות כדי לזכות בבולטות הולמת. למירי רגב יש צורת דיבור שנוגעת באמוציות של אנשים רבים  ואנשים מזדהים רגשית עם מה שהיא אומרת. אני חושב שהיא הרבה יותר מתוחכמת ממה שרבים נוטים לייחס לה. למרות זאת, ברור שחלק מהטיעונים שלה ואופן ההצגה אינם מקובלים על רבים".

את תופעת מירי רגב בחן דניאל רוזנברג, דוקטורנט למדע המדינה באוניברסיטה העברית, בעבודתו "בין מירי רגב למחאה החברתית: קווים לדמותו של הפופוליזם הישראלי", שבה הגיע לכמה תובנות מעניינות. כפי שניתן להבין משם מאמרו, לטענתו, עלייתה של רגב היא סימפטום של עליית הפופוליזם החדש בישראל. 

"פופוליזם", מסביר רוזנברג, "הוא תת־טיפוס של דמוקרטיה המתאפיין בנטייה לשבור מוסדות מתווכים ולהגיע ישירות לעם. בפוליטיקה שלנו זה קיים מאז שנות ה-70 . בגין היה פופוליסט שעשה את זה בצורה טובה ומוצלחת וכעת רגב עושה שימוש מושכל בפופוליזם. המוסדות המתווכים, כמו הכנסת והמפלגות, נמצאים במשבר. רגב מנסה להגדיר מחדש את תפקידו של הפרלמנט והיא עושה את זה בכישרון. השם שלה הפך למותג. אנשים מבינים שיש לה דרייב מהפכני, שיש לה הרבה אנרגיה מבפנים. רגב נהפכה לשופרו של העם, לפקידה הנושאת את דבריהם של ההמונים. מדוברת של צבא העם, של המנגנון הטכנוקרטי המשומן של אריאל שרון ודן חלוץ, נהפכה לדוברת העם עצמו".

"זה לא שיקוץ, לא תועבה ולא פשיזם. רגב מהפכנית ובעלת אנרגיה מתפרצת. ההתנהלות שלה מבטאת את זה, כמו האופן שבו דיברה למשל על מאהל המחאה ברוטשילד. יחד עם זאת, אני מאמין שהיא לא צינית, שזה אותנטי אצלה".

רבים שואלים את עצמם עתה האם רגב הגיעה לכדי מיצוי. האם הפריימריז בליכוד הביאו אותה לשיא או שהיא עוד עשויה להמשיך ולטפס בסולם ההישגים. רגב, שמעידה על עצמה כי היא אינה מתכוונת להשתנות, מסמנת גבוה. היא רוצה להיות שרה ואפילו סימנה את משרד הבינוי והשיכון. היא גם הזהירה לאחרונה כי אם נתניהו לא ימנה אותה לתפקיד שרה, היא תעשה לו "הפיכה".

עם זאת, כהן, העוזר שלה, סבור שהיא תצליח גם אם "תמשיך להיות מירי", כלשונו. "תתחילו לקחת אותה ברצינות", הוא אומר. "מירי יכולה להיות שרה לא פחות טובה, שלא לדבר על יותר טובה, מהרבה שרים בממשלה".