אם תחפשו מודל אחד של משפחה שמאפיין את התקופה האחרונה, כנראה תתקשו למצוא. סגנונות שונים ומגוונים של משפחות כבר מזמן לא גורמים לנו להרים גבה, ונדמה ששמענו כבר כמעט על הכול. הורות משותפת, חד־מיניים וחד־מיניות, יחידניות ויחידנים, גרים ביחד, גרים לחוד, גרים עם ההורים או שמביאים ילדים בגילים מאוחרים.
אי שם, לפני 30 שנה, כשילדה בשנות העשרים המוקדמות לחייה ילדה את תינוקה הראשון, אף אחד לא הביט במבט של פליאה ולא חשב ש"היה פספוס". היה זה טבעי, הגיוני ואפילו מצופה. עם השנים, יותר ויותר נשים החלו להשתלב בלימודים אקדמיים ולאחר מכן במעגל העבודה, מה שהוביל לעלייה בגיל ההורות. כיום כאמור, שכיח מאוד שאישה תתחיל לחשוב על התוכניות המשפחתיות רק לקראת גיל 35. מהצד הגברי כיום, חשיבת "פנינו לאן", ואם בכלל, תהיה רק סביב גיל 40. כמו לכל דבר בחיים, גם להורות מאוחרת יש יתרונות וחסרונות.
אבל מה שחשוב לזכור זה שאין אמת אחת. יש הורים מבוגרים שמגדלים מערכת משפחתית לתפארת וצעירים שאינם מוצאים את הידיים והרגליים ולהפך. ולהורים המבוגרים - חשוב שילד להורים מבוגרים יימצא הרבה בחברת ילדים ואם אפשר שיהיו לו אחים, אפילו אח אחד קרוב לגילו - החוויה, המשמעות והתחושה יעשו את הכל עבורו הרבה יותר פשוט.
הכותבת היא מנחת הורים בכירה ומורה במדרשת מכון אדלר.
ביום המשפחה שיחול בראשון הקרוב יפתח מכון אדלר בשיתוף "מעריב-השבוע" ובזק את "קו המפחה", שיפעל בין השעות 16 ל-22. הציבור הרחב מוזמן להתקשר ללא עלות למספר 1-800-700-222 לתשובות על כל מה שרציתם לדעת על הורים, ילדים ויחסים במשפחה. הקו הוא תרומה לקהילה בשיתוף מכון אדלר, "מעריב-השבוע" ובזק.
התרעות פיקוד העורף