אחרי שהגעתי ל-15 קילו תוספת, החלטתי שמשקל זה לחלשים והמשכתי את החודש האחרון של ההיריון עם הידיעה שפשוט עליתי הרבה. כמו כל אדם הגיוני הדחקתי את הבעיה וקיוויתי שהיא תיעלם- כמובן שהיה קשה להתעלם, נראיתי כמו דובון אכפת לי רק בלי כל האנרגיות החיוביות. גם הלידה לא עזרה, מסתבר שאת לא באמת יורדת 10 קילו כשאת יולדת. את יורדת את משקל הבנאדם שמוציאים ממך פלוס עוד קילו או שניים בונוס - וזהו. עכשיו תלכי הביתה עם תינוק חדש וצורח שאין לך מושג איך לטפל בו ותעשי את זה בזמן שהירכיים שלך משתפשפות אחת בשנייה.
עברו עוד כמה חודשים תחת המשטר הדיקטטורי החדש עד שהעזתי להישקל. טעיתי לחשוב שהכל בסדר והבגדים סתם התכווצו בארון אבל אז גיליתי שבעה קילו חדשים ובפעם הראשונה בחיי הבנתי שאני צריכה להיכנס לעולם הדיאטות. בהתחלה ניסיתי לאכול מעט ו"בריא", חסה ברוטב קרח עם קולה זירו לקינוח נראו לי כמו מתכון מנצח אבל זה היה נורא יותר מלהסתכל במראה. החלטתי ללכת לדיאטנית שבנתה לי תפריט של ארנבת בפוסט טראומה, והתחלתי לגרור את שבעת הקילוגרמים החדשים שלי לחדר כושר.
התחלתי לאכול נכון ולא טעים, חייתי מדגים, שקשוקות וסלטים עצובים והרגשתי שזה העונש אחרי שאכלתי כמו קרנף רעב כל ההיריון. לזה הוספתי חמישה אימונים בשבוע בסטודיו לנשים שגורם לך להצטער שנולדת. אפשר להגיד שהתמכרתי לספורט - זה יהיה שקר כמובן, אבל אפשר להגיד את זה. עד היום אני מתלבטת כל בוקר מחדש אם אני מעדיפה להכין פנקייקים או ללכת להתאמן. אבל אז אני נזכרת שאני לא יודעת להכין פנקייקים וגוררת את עצמי לאימון, ככה כל יום, חמש פעמים בשבוע. אני עדיין זוכרת שהם שאלו אותי מה אני רוצה להשיג באימונים. אני יודעת שהייתי צריכה להגיד שאני רוצה להתחזק או להיות בריאה - אבל בגדול רציתי לקנות אקסטרה סמול בזארה.
אני מכירה את כל השטויות האלו של תאהבי את הגוף שלך ואת מושלמת כמו שאת, באמת שאני והגוף שלי די בסדר אחד עם השניה, יש לנו יחסי קח ותן מצוינים, אני נותנת המון אוכל והוא לוקח לי את הקוביות בבטן ואת האפשרות ללבוש מכנסיים קצרים. יש בנות שהתברכו בחילוף חומרים של אוגר על אקסטזי או ביכולת לעצור ולא להמשיך לאכול כשהן שבעות, לי לעומת זאת יש כח על והוא לאכול פיצה משפחתית ושני קינוחים. כל אחת והפלוסים שלה.
התרעות פיקוד העורף