בתי בת הארבע אהבה מאוד לאכול ממתקים, אך בתקופה האחרונה הפסיקה לאכול אותם. בימי הולדת היא אינה מוכנה לאכול ממתקים שאינם שלה, וכשהצטרפתי למסיבת יום ההולדת של חברתה, היא אף דרשה שאפסיק לאכול. אני מאוד לחוצה. מה עליי לעשות?

“צריך למצוא את הרגע שגרם לה להתנהג כך. ייתכן שהיא שמעה משהו שגרם לה להתנהגות הזו. יכול להיות שהיא צפתה בטלוויזיה, ושם שמעה שאסור לקחת ממתקים מזרים. אולי היא שמעה חברה אומרת שאם תיקח ממתקים מאנשים זרים, יחטפו אותה. אי אפשר לדעת. לפעמים ילדים מפרשים קטעי שיחות של מבוגרים ולוקחים אותם למקום אחר. עלייך להניח לה, אל תדחקי בה. מדי פעם תציעי לה לאכול, ואם היא עדיין נמנעת, אל תדברי על הנושא יותר. בתך נמצאת בסוג של לחץ. הלחץ יפחת רק כאשר תפסיקי לדבר על הנושא. לאחר חודשיים או שלושה תבדקי אם זה עבר”.



אני אמא לשני ילדים. האחד בן ארבע והשני בן שנה וחודש. עד לפני שנתיים גרתי אצל חמותי, ושם לא היה מנוס מלישון עם הילד הגדול במיטה כי לא היה מקום. היום אני מוצאת את עצמי מתעוררת בלילה כששני הילדים אצלי במיטה. הילד הגדול מעיר את הקטן, והם נכנסים אלינו למיטה ומסרבים לצאת. ניסיתי כבר הכל. הבטחתי להם פרסים אם יישארו לישון במיטה שלהם, וגם זה לא עבד. אני מיואשת. האם הפתרון הוא לסגור את הדלת בחדר או לישון בחדר הילדים?

“אני לא אוהבת את השיטות של הפרסים והכוכבים, יש שיקראו לזה גם כלכלת האסימונים. שיטות אלה עוזרות לעתים רחוקות, ולא משום שהילדים לא אוהבים מתנות ופרסים, אלא כי המוטיבציה היא חיצונית. מה שאת צריכה לעשות היא לייצר מצב שבו יש לך ולבן זוגך שליטה, ובנוסף להחזיר לבן הארבע את מחזור השינה התקין. ההורים של פעם היו מגבילים את הילדים ונועלים את דלת חדרם, אולם יש אפשרות נוספת, והיא לדבר עם ילדך בן הארבע ולהגיד לו שמעתה והלאה אתם לא מסכימים שהוא ילך לישון אצלכם במיטה כי יש מיטה של הורים ומיטה של ילדים. תגידי לו שאתם תישנו איתם בחדר, וכמובן אני רוצה להדגיש שלא תישנו עם הילדים באותה המיטה. אתם יכולים לישון על מזרן או על כורסה נוחה ככל שאפשר. יש פה ילד קטן, בסך הכל בן ארבע. זה לא שטן קטן, זה ילד שהתבלבל, והמהלך הזה בעצם גורם לך ללכת שני צעדים אחורה כדי להתקדם שני צעדים קדימה. אחרי שתראו שמחזור השינה שלו מסתדר, והוא כבר לא מתעורר בלילה, אתם יכולים לחזור לישון בחדר שלכם. תביני שתמיד יש כמה אופציות רכות יותר או תקיפות יותר, וכל זמן שאין התעללות או אלמנט של השפלה, אפשר בהחלט למצוא את הסגנון המתאים לחינוך. הכל תלוי בהורים”.

בני בן ה־12 הוא ילד חכם ואינטליגנטי, אולם בזמן האחרון עוברים עליו הרבה שינויים, ואנחנו מתמודדים עם הרבה בעיות מולו. הוא כל הזמן מתווכח איתנו. אני מוצאת את עצמי מזכירה לו לא פעם להכין שיעורים או להתכונן למבחנים בזמן שהוא מבלה רוב היום מול מסכים, ומדי פעם משחק עם אחיו הקטנים. אני כבר לא יודעת מה לעשות. דרשתי ממנו שייקח אחריות על המטלות שלו מבית הספר, אבל זה לא עזר. אני לא מבינה מה קרה לו, ואין לי מושג איך לסייע לו. מה דעתך בנושא?

“הווכחנות שלו היא מקרה קלאסי של גיל ההתבגרות, וזה בא מהמקום הזה שבו מתפתח להם השכל בצורה לא נורמלית, והם חווים קפיצות קוגניטיביות אדירות. את מבחינתך תלמדי לא להגיב, הרי בשביל ויכוח צריך שניים. בהמשך לבעיות עם שיעורי הבית והלימודים, אין ספק שגיל ההתבגרות מתאים מבחינה קוגניטיבית ללימודים, אבל מבחינה רגשית הוא מתאים ללשחק כל היום וללכת לים. אני מציעה שתגידי לו שאת לא מזכירה לו יותר לגבי שיעורי הבית והלמידה לפני מבחנים ושאת סומכת עליו שהוא מספיק אחראי לטפל בזה לבד. אם הוא נזכר ברגע האחרון לעשות שיעורים או ללמוד למבחן, תנסי לעזור בהתאם ליכולותייך, תלוי בזמן שבו הוא מבקש. אני ממליצה שאפילו תגידי לו מראש שתשמחי לעזור לו עד לשעה מסוימת שנוחה לך. דרך אגב, דווקא בגיל ההתבגרות תחבקו ותנשקו את הילדים שלכם, לא ליד החברים שלהם כמובן, זאת פדיחה איומה בשבילם, אבל בהחלט תשמרו על מגע אוהב. נכון שנראה לכם שהם כבר גדולים, אבל הם ילדים קטנים, הם צריכים את ההורים שלהם. את רק בתחילת הדרך בגיל ההתבגרות, קחי אוויר, ובסוף זה יעבור".

עריכת תוכן 103FM: עדן בן ארי
מתוך תוכניתה של מיכל דליות, כל יום שישי ב־10:00 ב־103FM

גלו את החדשות לפני כולם. הצטרפו בלייק לפייסבוק שלנו.