אני נשוי ואב לחמישה ילדים שכבר לא גרים בבית. מבחוץ נראה שחיי נורמטיביים לגמרי, אבל בפועל אני נמצא במשבר עמוק יותר משנתיים ביחסיי עם אשתי. אנחנו רבים הרבה, ובכל פעם שאני מציע לה פתרונות היא מתעצבנת וחופרת. כבר שנה אנחנו הולכים לטיפול זוגי, אולם היא מסרבת לשתף פעולה, והמטפל אף הציע לה עזרה תרופתית והמליץ על שימוש בציפרלקס. כיצד לדעתך אנחנו יכולים לגרום לזוגיות שלנו לחזור להצליח כמו פעם?

“לפעמים יכול להיות לכלוך קטן בתוך המרחב הזוגי שלנו, ולא נשים לב לקיומו עד שיום אחד נתעורר ונגלה שאנחנו לא מצליחים לראות את האדם האחר, כי יש הר של זבל ולכלוך בינינו. כל עוד הילדים היו בבית, אשתך הפנתה את המרחב הרגשי שלה אליהם, אולם ברגע שהילד האחרון עזב את הבית והייתם צריכים לחזור ולספק את הצרכים האחד של השני, החוסר הזה התגבר ולא טופל נכון, והדבר הוביל למצב שבו אתם נמצאים היום.

אתם חיים סביב פצע פתוח - מצד אחד יש לכם אהבה גדולה הנובעת מחיים שלמים של שותפות וחברות, ומצד שני, יש פער כואב מאוד ביניכם. בכל פעם שאתה נותן לה פתרון, היחסים שלכם נפגעים. אתה מגמד את החוויות הרגשיות של אשתך בלי כוונה, והיא מתמרמרת על ההתנהלות שלך. כדי שתוכלו להיות יחדיו באיכות חיים טובה אתה צריך להבין שלאשתך יש בור רגשי עמוק, לא משנה אם הוא מוצדק או לא כי זה פשוט לא רלוונטי.

היא צריכה ממך שותפות רגשית. תפסיק לנסות לתת לה פתרונות ולהגיד לה מה הדבר הפרקטי לעשות כי כשאתה עושה את זה, היא מרגישה שאתה דוקר אותה בלב. אם הקשר הזה לא מתאים לך, זכותך לא לחיות ככה. אני האדם האחרון שחושב שאנשים צריכים לחיות יחדיו גם אם הם לא מסתדרים יותר. אבל אם אתה בכל זאת רוצה להישאר ואתה אוהב את האישה שאיתה אתה חי, אתה חייב לדעת מראש שהמחיר הוא ללמד את עצמך לנשום אל תוך מה שאתה קורה לו ‘חפירות’ באהבה ובחמלה רבה כלפיה.

אחרי כל שיחה איתה תלמד להתנתק, אפילו לעשות מדיטציה, וזאת כדי שתצליח לנסות להפנים את הדברים שנאמרו מתוך הבור הרגשי שלה. ככה תצליח לתקן את מערכת היחסים שלכם באופן הרגשי. בעיניי, כבר אמרתם הכל, אין טעם להמשיך ללכת למטפלים או יועצים זוגיים. הגעתם לקו המשווה של מערכת היחסים. אין לך מה להפסיד יותר. תנסה להסתכל עליה ולראות שבתוכה יש ילדה מבוהלת וכואבת. ברגע שתהיה נדיב ואדיב, במקום הזה אתה תראה פירות”.

אני מחפש כבר שנים את העבודה המושלמת. החלפתי עשרות מקומות עבודה, אולם אני עדיין לא מוצא את הכיוון המקצועי שיתאים לי. אין לי שום תחומי עניין ואני הולך לאיבוד. מה עלי לעשות כדי למצוא כיוון מקצועי?

“החיפוש שלך הוא לשם החיפוש ולא לשם המציאה. אי אפשר להיבנות מתוך הסיטואציה שאתה מתאר ולכן אתה חווה את מה שאתה חווה כל חייך. יש לך מנגנון שאומר שאם לא תפסיק לקפוץ ממקום למקום, אתה תיכשל. זהו מנגנון הימנעות מכישלון שפיתחת לרמות באמת גבוהות, ובדיוק כמו שאתה לא יכול להיכשל, אתה גם לא יכול להצליח. אם אתה לא מוצא דבר שאתה יכול להיבנות סביבו, להיות נאמן לו והוא מרתק אותך, אתה גם לא יכול לקטוף את הפירות. כרגע מה שאתה עושה זה לנוע כמו תרנגולת כרותת ראש שנמצאת בהתקף טירוף כדי חס וחלילה לא לחפש. אתה צריך לעשות הליך מאוד פשוט: לשבת עם עצמך ולכתוב עשרה דברים שגורמים לך אושר, ומשם להתקדם קדימה”.

שני הילדים שלי בני 30, והם מאוד קרובים ואף גרים באותו הבניין. השנה לראשונה הם לא הזמינו אותי לחגיגות יום ההולדת שלהם. אני מרגישה לא בנוח עם המצב, אולם חוששת להעיר להם. מה דעתך?

“קודם כל, אני רוצה שתדעי שיש הבדל מאוד גדול בין להעיר לבין לשאול, ולכן אני מציע לך להחליף את ההערה בשאלה. מעבר לזה, אני מציע לך לבצע יחסי ציבור למסר - לפני שאת שואלת אותם למה לא הזמינו אותך למסיבת יום ההולדת, תחשפי בפניהם שהשאלה מגיעה ממקום מאוד נקי ולא חלילה מביקורת, ואת באמת רוצה לדעת מה קרה שלא הזמינו אותך, ואם עשית משהו לא בסדר. בהצלחה”.

עריכה מטעם 103FM: עדן בן ארי

בשני קולות: מה לעשות כשממש רוצים אבל לא מצליחים

כיצד להתמודד עם משבר בזוגיות, איך למצוא את העבודה המושלמת כשאין שום תחומי עניין ומדוע הילדים לא הזמינו את אמם למסיבת יום ההולדת שלהם?