בתי בת ה־14 סובלת מכאבי ראש חזקים מגיל 8. במהלך השנים היא עברה עשרות בדיקות מקיפות וביקרה אצל רופאים מומחים, וכולם טענו פה אחד שאין פה שום הפרעה פיזיולוגית ושהכאבים שהיא חווה מגיעים מתוך קושי נפשי, חרדות ובעיות רגשיות. המליצו לנו לפנות לטיפול פסיכולוגי שיסייע למצבה, אולם הילדה מסרבת בתוקף לשתף פעולה בטענה שהיא יודעת שזה לא יעזור לה. איך אני יכולה לשכנע אותה?

“לצערי הרב, אי אפשר לשכנע את הילדה שטיפול פסיכולוגי הוא לטובתה ויעזור לה, ולכן, אני מציעה שבתור התחלה תפסיקו להילחם בה ולנסות לשכנע אותה בצדקתכם. הרי ככל שאתם נלחמים יותר עם הילדים, כך הם עומדים על הרגליים האחוריות ומתנגדים לכם. תגידו לה שאולי היא צודקת, אבל כדי לדעת אם היא צודקת ולא מתנגדת סתם, היא חייבת להוכיח לכם ולנסות ללכת.

"תבחרו יום שבו היא תלך לפסיכולוג, נניח יום שלישי, ואז תספרו את הזמן המתאים לכם, נניח 12 שבועות, ותגידו לה שבתום הזמן הזה, לאחר שהיא תקפיד ללכת לטיפול פסיכולוגי, תעניקו לה את הזכות לבחור יום כיף בארץ או בילוי שהיא תבחר, מעולמה הפנימי ובהתאם לתחביביה. נכון שיש שיגידו שזה שוחד, אבל מבחינתי זו מוטיבציה חיצונית שתסייע למצב – אתם לא נאבקים בה יותר, ואם המטפל או המטפלת טובים, הם כבר יחזיקו אותה הרבה יותר ויצליחו לסייע לה במצבה. אני חייבת לציין שבחיזוקים חיצוניים מסוג זה כדאי להשתמש רק לעתים רחוקות מאוד וכשלא נשארת ברירה, ולא סתם בכל פעם”.



בני בן השנה וחצי התחיל השנה מעון חדש, ואינני יודעת מהי הדרך הכי נכונה להיפרד ממנו בבוקר. האם כדאי להישאר ולשחק איתו לפני שאני הולכת?

“אל תשבי ותשחקי איתו, הוא הרי יודע שאת הולכת ולא נשארת איתו להמשך היום. מה שכן כדאי בגיל זה הוא לעבור איתו על המקום ולהגיד לו ‘זה הלול’ ו’פה נמצאים כל הצעצועים’ ו’זאת המטפלת’. לאחר כמה דקות שבהן הילד מרגיש ביטחון, העבירי אותו לידיים של אחת המטפלות הפנויות במעון ולכי”.

אני אם לילד בן 4 שקשור מאוד לאביו. בחודשים האחרונים היחסים שלי ושל בן זוגי עלו על שרטון ואנחנו עומדים לקראת הליך גירושים מורכב ודרמטי. אני מאוד חוששת לעשות את הצעד ומעוניינת לדעת כיצד אני יכולה לעבור את התקופה הזו מבלי לפגוע ברגשותיו של הילד, ואם הפרידה יכולה לפגוע בקשר שלו עם אביו.

“אין ספק בכלל שאנחנו, המבוגרים, נאלצים להגיע להחלטות משמעותיות וילדינו משלמים עליהן מחיר. לפעמים המחיר הוא מזערי, לפעמים הוא זמני ולעתים ילדינו ייאלצו לשלם מחיר מתמשך על ההחלטות שקיבלנו. חשוב שלא נימנע מלקיחת החלטות משמעותיות בחיינו רק מתוך הפחד. הרי אם לדוגמה יש לך אפשרות לעזוב את העיר לכפר ולעבור לבית יותר גדול עם אווירה הרבה יותר נעימה, את לא תמנעי זאת מעצמך ומבני המשפחה רק כי לילד עלול להיות קשה בחודשים הראשונים, נכון?

"את יכולה לבחור לשים את הילד במרכז, לחכות עוד שנה או שנתיים ואז לסיים את ההליך ולייצר את הפרידה, ומנגד את יכולה להגיד לעצמך ‘עכשיו זה הזמן’ ולסיים את הליך הגירושים. זה שאת ואביו של הילד נפרדים, לא אמור לפגוע בקשר של הילד עם אבא שלו. לפעמים המצב הפוך, והילד יזכה לבלות יותר עם אביו ולראות אותו בתדירות גבוהה יותר, ומעבר לזה את ואבי הילד תוכלו להפוך להיות חברים טובים יותר ברגע שלא תגורו באותו בית ולא תתפקדו כזוג באופן רשמי.

"הזוגיות שלך ושל בעלך תישאר לפחות לעוד 50 שנה אם לא יותר, אבל תשנה את פניה ותהפוך לזוגיות הורית לטובת הילד שלכם. לפעמים אנשים מגלים לאחר פרידה וגירושים שהן הופכים להיות הורים הרבה יותר טובים לילד שלהם כשהם לא חיים ביחד ומתחלקים בגידולו. אני בהחלט מבינה את הפחדים שלך, אבל בו־בזמן רוצה שתשאלי את עצמך עד כמה את נותנת לחששות שלך להכתיב את חייך. הרי את יכולה לתת לחששות שלך לנהל אותך, אבל את יכולה גם להיות בעשייה ולשמור על אופטימיות למרות הקשיים שבדרך. אם הפחד הוא מה שכובל את ידייך ומניע אותך לקבל החלטות בתהליך הזה, אז לפחות תדעי אותו, תדעי שאת מפחדת.

"לסיום, אני רוצה שתדעי שלילדים יש עוצמות פנימיות אדירות, הם מתגברים על דברים, אבל צריכים לשמוע את המסרים הנכונים. לאט־לאט תחזקי אותו ותראי שהוא יצליח, לא משנה מה ההחלטה שאליה תגיעי”.

ערכה: עדן בן ארי