“לצערי הרב, אי אפשר לשכנע את הילדה שטיפול פסיכולוגי הוא לטובתה ויעזור לה, ולכן, אני מציעה שבתור התחלה תפסיקו להילחם בה ולנסות לשכנע אותה בצדקתכם. הרי ככל שאתם נלחמים יותר עם הילדים, כך הם עומדים על הרגליים האחוריות ומתנגדים לכם. תגידו לה שאולי היא צודקת, אבל כדי לדעת אם היא צודקת ולא מתנגדת סתם, היא חייבת להוכיח לכם ולנסות ללכת.
"תבחרו יום שבו היא תלך לפסיכולוג, נניח יום שלישי, ואז תספרו את הזמן המתאים לכם, נניח 12 שבועות, ותגידו לה שבתום הזמן הזה, לאחר שהיא תקפיד ללכת לטיפול פסיכולוגי, תעניקו לה את הזכות לבחור יום כיף בארץ או בילוי שהיא תבחר, מעולמה הפנימי ובהתאם לתחביביה. נכון שיש שיגידו שזה שוחד, אבל מבחינתי זו מוטיבציה חיצונית שתסייע למצב – אתם לא נאבקים בה יותר, ואם המטפל או המטפלת טובים, הם כבר יחזיקו אותה הרבה יותר ויצליחו לסייע לה במצבה. אני חייבת לציין שבחיזוקים חיצוניים מסוג זה כדאי להשתמש רק לעתים רחוקות מאוד וכשלא נשארת ברירה, ולא סתם בכל פעם”.
“אין ספק בכלל שאנחנו, המבוגרים, נאלצים להגיע להחלטות משמעותיות וילדינו משלמים עליהן מחיר. לפעמים המחיר הוא מזערי, לפעמים הוא זמני ולעתים ילדינו ייאלצו לשלם מחיר מתמשך על ההחלטות שקיבלנו. חשוב שלא נימנע מלקיחת החלטות משמעותיות בחיינו רק מתוך הפחד. הרי אם לדוגמה יש לך אפשרות לעזוב את העיר לכפר ולעבור לבית יותר גדול עם אווירה הרבה יותר נעימה, את לא תמנעי זאת מעצמך ומבני המשפחה רק כי לילד עלול להיות קשה בחודשים הראשונים, נכון?
"את יכולה לבחור לשים את הילד במרכז, לחכות עוד שנה או שנתיים ואז לסיים את ההליך ולייצר את הפרידה, ומנגד את יכולה להגיד לעצמך ‘עכשיו זה הזמן’ ולסיים את הליך הגירושים. זה שאת ואביו של הילד נפרדים, לא אמור לפגוע בקשר של הילד עם אבא שלו. לפעמים המצב הפוך, והילד יזכה לבלות יותר עם אביו ולראות אותו בתדירות גבוהה יותר, ומעבר לזה את ואבי הילד תוכלו להפוך להיות חברים טובים יותר ברגע שלא תגורו באותו בית ולא תתפקדו כזוג באופן רשמי.
"הזוגיות שלך ושל בעלך תישאר לפחות לעוד 50 שנה אם לא יותר, אבל תשנה את פניה ותהפוך לזוגיות הורית לטובת הילד שלכם. לפעמים אנשים מגלים לאחר פרידה וגירושים שהן הופכים להיות הורים הרבה יותר טובים לילד שלהם כשהם לא חיים ביחד ומתחלקים בגידולו. אני בהחלט מבינה את הפחדים שלך, אבל בו־בזמן רוצה שתשאלי את עצמך עד כמה את נותנת לחששות שלך להכתיב את חייך. הרי את יכולה לתת לחששות שלך לנהל אותך, אבל את יכולה גם להיות בעשייה ולשמור על אופטימיות למרות הקשיים שבדרך. אם הפחד הוא מה שכובל את ידייך ומניע אותך לקבל החלטות בתהליך הזה, אז לפחות תדעי אותו, תדעי שאת מפחדת.
"לסיום, אני רוצה שתדעי שלילדים יש עוצמות פנימיות אדירות, הם מתגברים על דברים, אבל צריכים לשמוע את המסרים הנכונים. לאט־לאט תחזקי אותו ותראי שהוא יצליח, לא משנה מה ההחלטה שאליה תגיעי”.
התרעות פיקוד העורף