התוצאה, כמו בסקודה ראפיד או בפיג׳ו 301, היא מכונית שמציעה מרחב רגליים משופר לנוסעי המושב האחורי ותא מטען בנפח נדיב. ממד הרוחב במכוניות הללו לא צומח באותה פרופורציה ולכן מתקבלת מכונית צרה עם פחות מרחב מאשר במשפחתית קטנה, ועם התנהגות כביש פחות טובה.
לא לפני הרבה שנים הוכיחו יצרני הרכב הקוריאנים שהם או־טו־טו מגיעים לרמה של היצרנים היפנים, אבל כעת, כאשר יושבים באלמרה, כבר ברור שיונדאי וקיה הותירו אותה מאחור, וזה לא הסלון שאנחנו רוצים לגור בו במשך שעות ארוכות בדרכים. מצבם של שני מבוגרים במושב האחורי לא רע בכלל, בעיקר בזכות מרחב רגליים וברכיים טוב ומרחב ראש סביר, אבל נוסע שלישי יגרום לחוסר נוחות רבה לשניים הרא־ שונים ויסבול לא מעט בעצמו. תא המטען סביר בגודלו ונוח להעמסה, והמושב האחורי מתקפל ומתפצל ומאפשר העמסת מטען נוסף.
העובדה שהמכונית צרה וארוכה, יחד עם עבודת מתלים לא מבריקה, גורמת לכך שהמכונית משדרת תחושת היסחפות גם כשהגומי שלה נטוע באספלט. היא רגישה לרוחות צד, משדרת תחושת קפצוץ לא נשלט לכל הכיוונים, ומחזירה אותנו עשור או שניים לאחור מבחינת תחושת הנהיגה.
הוסיפו לכך היגוי "קפיצי" חסר תחושה, חסר משוב ועם תחושה מאוד מלאכותית של משקל ההגה, והתוצאה היא מכונית לא מהנה לנהיגה לא רק במושגים של "חובבי הגה", אלא אפילו עבור כל מי שנהג עד כה במכונית אירופית בת העשור האחרון. שיכוך הרעשים לא מבריק, והתוצאה היא שגם הנוסעים לא ירוו נחת, ונוחות הנסיעה שלהם תהיה בינונית ומטה.
יחסית למתחרותיה ממוקמת אלמרה בקבוצת זיהום אוויר נמוכה יחסית - דרגה 4 - מה שעורר תקווה שמדובר לפחות במנוע חסכוני מאוד בדלק, אבל גם כאן, עם 12.46 ק"מ לליטר בנהיגה די סולידית, נרשמה אכזבה, וזה עוד לפני שדיברנו על מרווח הטיפולים העלוב: 10,000 ק"מ בעידן שבו מכוניות של אותה קבוצה מציעות מרווח טיפולים של 30 אלף ק"מ.
אלא שבשווקים הטבעיים שלה - הודו, מצרים, מקסיקו או הפיליפינים - חברות הליסינג וציי הרכב לא חיים בתוך מערך מחירים פיקטיבי כמו אצלנו, ולכן שם היא מוצעת במחירים נמוכים ומעניקה תמורה טובה למחיר. אצלנו, כמכונית שמיועדת לציי רכב, אלמרה מציעה כמעט אך ורק חסרונות יחסית למתחרות שלה, ובמחיר הרשמי הנוכחי זאת אחת המכוניות הכי פחות משתלמות שמוצעות למכירה בישראל.
התרעות פיקוד העורף