שבוע שעבר, במסגרת כנס אקו־מוושן שנערך במרכז פרס לשלום, נסגר מעגל ראשון ונפתח מעגל חדש של תוכנית האקסלרטור (מאיץ) של “המכון לחדשנות תחבורתית” באוניברסיטת תל אביב.
בקהילה חברים אנשים וחברות שעוסקים בפיתוח מוצרים, רעיונות ושירותים בתחומים הקשורים לתחבורה חכמה, והיעד המשותף שלהם הוא עידוד ופיתוח יזמויות בתחום, ומיצוב מדינת ישראל כאבן שואבת לטכנולוגיה חדישה וכסביבת פיתוח אטרקטיבית בקנה מידה עולמי.
בכנס אקו־מושן של השבוע שעבר הוצגו היוזמות הללו במצבן הנוכחי, לאחר תקופת ההאצה שלהן, וזאת לצד עשרות יוזמות אחרות שחלקן כבר נחשפו בכנסים קודמים של הקהילה. באותה הזדמנות גם נורתה יריית הפתיחה לסבב השני.
מתי קאלוויל מבואנוס איירס, ארגנטינה, יחד עם שלושת חברי הצוות שלו, חורחה אובאל, פאבלו צ’יאפאטי ומארסלו קאנבארי, התמגנטו אל המאיץ הישראלי כל הדרך מדרום אמריקה, בניסיונם להאיץ את היוזמה שלהם לפיתוח אפליקציית ניווט ייחודית לרוכבי אופניים בערים.
הרעיון שלהם הוא שאופניים הם אמצעי תחבורה אופטימלי לערים, ובמיוחד כאשר המדוושים עליהם נעזרים באפליקציה שמשלבת ניווט עם מידע על אודות העיר והסביבה שבה הם נמצאים.
אל הבסיס, שעושה רושם דומה לתוכנות הניווט המוכרות, הם מבקשים לחבר את אפשרויות הגילוי של אתרים ומקומות – מה שנובע מן השיתופיות של משתמשים נוספים, שאמורים לתרום מן הניסיון, הידע והחוויות שלהם לגבי המקומות השונים בעירם.
באופן טבעי מיועדת אפליקציה כזאת לתיירים – מאותה מדינה או מחו”ל, אבל סביר שגם תושבי ערים יכולים לגלות באמצעותה הרבה דברים שלא היו מודעים להם בסביבתם שלהם.
היוזמה שלהם נקראת בשלב זה Bikestorming, ומבין כל היוזמות שעלו לחצי הגמר היא נראית הקלה ביותר ליישום מיידי.
כלי הטיס שהוא פיתח, בינתיים לשלב של אבטיפוס ראשוני, אמור להתגבר על בעיות אופייניות לכלי טיס קונבנציונליים, בהם גם הטיסה בתוך רוחות.
במסגרת המאיץ מבקש עמית לפתח אבטיפוס חדש, לשפר את תוכנת ההטסה והשליטה, לשפר את אתר האינטרנט ולהפיק וידיאו פרסומי ליוזמה – וזאת כמובן לצד הסיוע בגיוס משקיעים.
על אף שהרעיון הזה ודאי נשמע הכי פחות מוחשי מכל הרעיונות שהוצגו, וקצת קשה לדמיין את אותם חיידקים עובדים בשבילנו, על פניו זהו כנראה המיזם הכי משמעותי מבחינה סביבתית – אם אכן אפשר יהיה להפוך את החזון למציאות.
מערכות GPS הפכו לחלק בלתי נפרד מהחיים שלנו אלא שהם תלויים בקשר ראיה עם לוויין, והקשר הזה מתנתק כאשר אנחנו נכנסים למנהרה, חניון תת־קרקעי או רכבת תחתית. דן אוהב ציון סבור שהוא יכול לפתור את הבעיה הזאת באמצעות שימוש בטכנולוגיה שמשלבת בין חיישני תנועה לעיבוד תמונה ממוחשב, כך שלא תאבדו את הדרך גם בהיעדר קליטה לוויינית.
לחיישן הזה יש פוטנציאל לשמש גם ביישומים רבים נוספים, למשל זיהוי ומניעת הירדמות של נהגים, אבל נדמה שאם הוא יואץ לשלב מסחרי הרווח המיידי הרב ביותר שיושג בזכותו יהיה מניעת מותם המיותר של פעוטות במושב האחורי.
מצד שני, האם לא זה מה ש"אובר", "ליפט", "גט טקסי" ועוד כמה עשרות אפליקציות אחרות עושות – טוב יותר או פחות – ממילא?
במסגרת "המאיץ" הם מבקשים בין השאר לייצר אפליקציות פעילות שבאמצעותן יוכלו להוכיח את הקונספט שלהם, לבחון באמצעות סימולציה את התסריטים האפשריים ולרשום פטנט.
החבר’ה האלה מקווים לייצר, אם יתקבלו לאקסלרטור, אפליקציית אנדרואיד בגרסת בטא, ולבחון מספר גישות שיש להם. הם מקווים לייצר קשר עם חברות שעוסקות כיום בפיתוח פלטפורמות של מכוניות מקושרות ולהכין את היוזמה שלהם להנפקה. ד
כדי לשפר את היעילות האנרגטית הם מציעים דיאטה, או ליתר דיוק “מיקרו־טורבינה” – מנוע סילוני בעל יעילות טרמודינמית גבוהה ובו חלק נע אחד בלבד.
מנוע זה ישמש כמאריך טווח ויחסוך משקל, וכדי לפתח אותו הלאה הם מבקשים לבנות אבטיפוס להוכחת המודל, ולייצר את הקשרים המתאימים עם משקיעים.
גיל דותן המציא חיישן שמגלה מיקרו־תנודות לאו דווקא על גופם החי של תינוקות, נהגים או בעלי חיים אלא על חלקי המכונית השונים – המושבים או חלקי הדיפון והפלסטיקה.
התרעות פיקוד העורף