אחד המצבים שבהם נתקלת תדיר העיתונאית והבלוגרית ז׳קלין טרופ בעת השקת מכונית חדשה הוא המפגש עם עיתונאי רכב ממין זכר, שלא מכירים אותה ושואלים אותה שאלות בנוגע למכונית.
קל לדמיין את הסיטואציה הזאת: טרופ מסתובבת ליד כוכבת ההשקה - מכונית חדשה שזה עתה יוצאת לנסיעות הפומביות הראשונות שלה. עיתונאי, שמוזמן גם הוא לאירוע, מנסה לברר איתה פרט כזה או אחר בנוגע למפרט הטכני או אולי בנוגע למה שצפוי בהמשך תוכנית ההשקה. בעולם הכל כך גברי של עיתונאי הרכב, הסיכוי כנראה קלוש שאותו עיתונאי יעלה בדעתו שטרופ, בדיוק כמוהו, נמצאת שם כדי לסקר את ההשקה.
״זה קורה די הרבה בהשקות״, אומרת טרופ בראיון עמה, שנערך במלון בוטיק בתל אביב, שבו היא התארחה בשבוע שעבר יחד עם משלחת נשים, אורחות יוזמת Vibe Israel. ״עיתונאי רכב לא רגילים לראות עיתונאיות רכב, כי למעשה כמעט אין כאלה, בוודאי בגילי, ולכן רבים חושבים שאני מצוות יחסי הציבור של יצרן הרכב או שאני מלצרית באירוע״.

יש לא מעט השקות רכב שאליהן מוזמנות נשים, אך במקרים רבים הן יכתבו על נושאים כלליים, לרוב בענייני אופנה, עיצוב, לייף סטייל וכו'. האם אנחנו אכן קיימת בעיה מגדרית, או שמא דווקא טרופ היא ההוכחה שהבעיה הזאת בעצם כבר לא קיימת?
״במשך שנים אני מחפש עיתונאית, אישה, שתכתוב בנושאי רכב בישראל, אבל לא פגשתי אף אחת שמוכנה ורוצה לעשות את זה כמקצוע ושלא באופן מזדמן״, אני אומר לטרופ. ״אולי הבעיה היא בעצם בנשים, עיתונאיות, שלא מתעניינות בתחום הזה, וזה לא המדיות השונות שמגבילות אותן?״
״אני לא בטוחה שיש מספיק נשים עיתונאיות״, משיבה טרופ, ״אבל יכול להיות שנשים באמת מתעניינות פחות בנושא שנתפס כגברי, גם אם אין שום סיבה הגיונית שרכב ייתפס ככזה״.
נווה מדבר
לפחות בנקודה הזאת אין בינינו מחלוקת: כמחצית מבעלי רישיונות הנהיגה בארצות הברית, ומהנוהגים בפועל, הן נשים; נשים רבות יודעות איזה כלי רכב הן רוצות ובוחרות אותו בעצמן; ומחקרים לא מעטים מצביעים על כך שנשים משפיעות על כ־80% מסך החלטות הקנייה של רכב בארצות הברית (כלומר גם על רכישת רכב בידי בני זוגן או בני משפחתן).
מחקרים אחרים מגלים נתונים נוספים שגם לגביהם אין מחלוקת: נשים מרגישות פחות בטוחות במשא ומתן באולמות התצוגה בעת רכישת רכב, והן חשות גם חסרות אונים יותר כשהן מכניסות את המכונית למוסך לטיפול או לתיקון.
גם כאן לא ברור מה הסיבה ומה התוצאה: האם בידי נשים שמגיעות לאולמות ולמוסך יש פחות מידע מאשר לגברים, ולכן הן נמצאות בעמדת נחיתות מול איש המכירות או איש השירות? האם נשים חונכו על ידי החברה שלנו להיות פחות נחושות או נוקשות במהלך המשא ומתן ולכן הן מגיעות שם לתוצאות פחות טובות? הרי סביר להניח שאין הנחיה גורפת באולמות ובמוסכים לנצל לרעה את הלקוחות הנשים.
 

הקונספט של וולבו. צילום: רויטרס
גם כאן, אגב, מציגים המחקרים תמונה מטרידה: סקירת הנתונים של עסקאות רבות בארצות הברית מגלה שנשים בממוצע באמת מקבלות תוצאות פחות טובות באולמות ובמוסכים - כלומר, הן משלמות יותר ומקבלות פחות.
לכן לא מפליא לגלות שהכתיבה של טרופ בתחום הרכב היא מעין נווה מדבר. העיתונאית, שהחלה את דרכה בניו יורק, למדה לשלושה תארים בעיתונות, כתבה בין השאר עבור ״ניו יורק טיימס״, ״ניו יורק פוסט״, ״פורצ׳ן״, ״גלאמור״ וכלי תקשורת נחשבים אחרים והתגלגלה לתחום הרכב כאשר עברה לכתוב עבור ״דטרויט ניוז״ - אחד העיתונים המרכזיים והחשובים בעיר הבירה של תעשיית הרכב האמריקאית, שאחריו עוקבים כ־11 מיליון (!) עוקבים וקוראים. זה הופך אותה, קרוב לוודאי, לעיתונאית הרכב הנקראת ביותר בעולם כיום.
קפיצת מדרגה
טרופ ביקרה בשבוע שעבר בישראל כאורחת Vibe Israel, עמותה א־פוליטית שפועלת למיצוב ישראל בעולם כמעוז ליצירתיות, חדשנות ויזמות. היא ואני מסכימים על כך שמכוניות מתוכננות על ידי גברים ומתאימות יותר לשימושם של גברים, אבל לא מצליחים למצוא לכך סיבה מוסכמת. ״דווקא מפני שכמחצית מהמשתמשים במכוניות בארצות הברית הן נשים״, אני שואל את טרופ, ״הייתי מצפה לשמוע יותר דרישות ספציפיות מצד נשים - למשל בנוגע לפתרונות שימושיים שיקלו עליהן להניח את התיק במקום מסודר או לנהוג בנעלי עקב. אבל מעט היוזמות שאני מכיר בתחום הזה (למשל, צוות נשים־מעצבות של חברת וולבו שבנה לפני כעשור מכונית קונספט נשית) מעולם לא תורגמו לתכנון מחדש של סביבת הנהג במכוניות. הרי לא ייתכן שכל יצרניות הרכב מוותרות בכזאת קלות על כל כך הרבה לקוחות?"
טרופ, שסיקרה את תעשיית הרכב בדטרויט בשעתה הקשה ביותר - שנות המשבר שבין 2008 ל-2012 - מסכימה שהבעיה לא נובעת מן המוצר אלא מן היצרניות שמייצרות אותו. "תעשיית הרכב היא תעשייה גברית", היא אומרת, "ואף על פי שפה ושם יש נשים מנהלות - רוב ההחלטות מתקבלות על ידי גברים וההשפעה הנשית שולית מאוד".
זה קצת מוזר לשמוע טענה כזאת, דווקא כיום, כאשר המנהלת הכללית של יצרנית הרכב הגדולה ביותר בארצות הברית, גתרל מוטורס, היא אישה - מארי בארה, וכך גם שש מ־24 המנהלים הבכירים ביותר בארגון הזה.
"נכון", משיבה טרופ, "וזאת באמת קפיצת מדרגה עצומה עבור נשים רבות באמריקה, מפני שמעתה יש להן דמות מעוררת השראה שמוכיחה להן שהכל פתוח בפניהן. אבל צריך לזכור שמארי נכנסה לתפקידה בתוך הכאוס העצום שנגרם בגלל פרשת מתגי ההתנעה (ג׳נרל מוטורס הישנה, שפשטה רגל בשנת 2009, הסתירה פגם ייצור במשך למעלה מעשור, מה שגרם למותם של כ-117 בני אדם ולפציעתם של מאות נוספים - ג"מ), והיא עסוקה רובה ככולה בזה, ולכן עדיין לא היה לה פנאי להשפיע כראוי על הארגון".
האם תעשיית הרכב גרועה מתעשיות כבדות אחרות או מתעשיות שונות כמו הייטק ומחשבים בכל הקשור להעסקת נשים? האם זה משפיע על המוצרים שהתעשייה מייצרת או על השירותים שהיא מספקת?
טרופ: "אין ספק שהייתה התקדמות רבה בעשורים האחרונים, אבל תעשיית הרכב - כמו תעשיות אחרות - נשלטת על ידי גברים, והגברים משתכרים בה משכורות גבוהות יותר עבור אותה עבודה, ואת זה צריך לתקן. עד כמה זה משפיע על המוצרים - קשה לי לומר, אבל נראה לי שזה משפיע, וככל שמקדישים לזה יותר תשומת לב ויותר עיסוק תקשורתי, המצב משתפר. כמי שסיקרה את טויוטה ולקסוס עבור 'אוטומטיב ניויז' הדונספט (עיתון תעשיית הרכב החשוב ביותר בעולם - ג"מ), אני יכולה לומר לך שלקסוס (מותג היוקרה של טויוטה) ביצעה שינוי דרמטי בהכשרת אנשי המכירות שלה ולימדה את הצוותים להתייחס אחרת, טוב יותר, ללקוחות נשים, ואין לי ספק שזה שיפר באופן משמעותי את המכירות שלהם בקרב נשים".