בלי אוויר בגלגלים

כעת, לאחר שחפירות הרכבת הקלה בתל אביב כבר החלו, יתברר שאי אפשר להטיס לכאן פתרון כזה, מהיום למחר. סופרטנקר לתחבורה העירונית - חולץ פקקים אולטימטיבי - מופעל בעיר פריז שבצרפת כבר משנת 2012. וזאת אף על פי שפריז, עם מערכות משוכללות של רכבות תחתיות, אוטובוסים, רכבות כבדות ומערכי השכרת אופניים, היא אחת הערים שבורכו בתחבורה הציבורית היעילה ביותר בעולם.
 

לחולץ הפקקים האולטימטיבי של פריז קוראים "מכונית כחולה", ומדובר בכ־2,000 מכוניות חשמליות קטנות לארבעה נוסעים, אשר מופעלות במסגרת פרויקט "אוטוליב", ונהנות ממקומות חניה שמיועדים להן ומעמדות טעינה חשמליות.
 

"המכוניות הכחולות", שהן דווקא אפורות, מופעלות על ידי החברה הצרפתית בולור, שזכתה לפני כחמש שנים במכרז של עיריית פריז להפעלת תחבורה שיתופית. נהג שמבקש לנהוג ממקום למקום יכול פשוט להיכנס לתוך אחת מהן, לאחר שהזדהה באמצעי זיהוי מתאים, לנהוג אל מחוז חפצו, להחנות שם את המכונית ולהמשיך בשגרת יומו. כך, אין לנהג צורך להיות הבעלים של מכונית "פרטית" או לבזבז זמן וכסף בחיפוש אחר מקום חניה.
 

המכוניות לנהיגה מזדמנת, או "שיתוף במכוניות", משמשות כ־70 אלף לקוחות פריזאים וצרפתים, שטרחו לרכוש לעצמם מינוי שנתי (משהו שדומה לפרויקט תל אופן להשכרת אופניים בתל אביב), אך גם לקוחות מזדמנים. הן חונות במאות אתרים שהוכשרו לצורך זה במיוחד ברחבי העיר (ובסמוך לעמדות טעינה), ואפשר לשכור אותן תמורת סכומים תחרותיים לעלות הנסיעה במוניות: כל אחד מהמנויים למיזם משלם 120 יורו לשנה כדי להיות חבר מועדון, וזה מקנה לו אפשרות לשכור מכונית כזאת תמורת כ־47 שקלים לשעה או 18 סנט (כ־80 אגורות) לדקה.
 

גם לקוח מזדמן יכול לשכור מכונית, וזאת תמורת תשעה יורו (כ־40 שקלים) לחצי שעה, ולדברי אנשי בולור הם זקוקים כעת רק ל־10,000 משתמשים רשומים נוספים כדי להגיע לרווחיות.
 

חברת בולור, אשר שייכת למיליארדר הצרפתי וינסנט בולור, תכננה את המכוניות האלה מדף נייר חלק וייצרה אותן במקור אצל חברת פינינפארינה האיטלקית, שהייתה בשעתו גם סדנת עיצוב נודעת וגם יצרנית של סדרות ייצור קטנות של מכוניות מיוחדות. לנוכח הפסקת הייצור אצל פינינפארינה העבירה בולור את המיזם אל מפעל של רנו בצפון צרפת, וכעת היא כבר עובדת על דור שני של מכוניות אשר ייוצרו על ידי סיטרואן במפעל במערב צרפת.

מעבר לשאיפה להרוויח כסף מהשכרת המכוניות, בולור מבקשת לקדם את הטכנולוגיה הייחודית לה של סוללות ליתיום פולימר, המשולבות עם קבלי־על שפותחו על ידי חברת הבת שלה, באטסקאפ, ושנחשבות לחריגות בתעשיית הרכב יחסית לסוללות הליתיום יון הנפוצות.
 

בשונה מסוללות ליתיום יון, אין בסוללות הליתיום פולימר אלקטרוליטים נוזליים, ולכן אלה סוללות קלות מאוד, מה שמקנה יתרון חשוב למכוניות חשמליות שבהן מגיע משקל הסוללות ליותר מרבע ממשקל המכונית. קבלי־העל מאפשרים ביצועים טובים מאוד של תאוצה ובלימה, וכן מאריכים את אורך חיי הסוללה.

עד כה השקיעה בולור כשלוש שנים וכשלושה מיליארד יורו בפרויקט, ובמהלך השנה האחרונה היא הספיקה להשלים פריסה של מיזם דומה גם בערים ליון ובורדו שבצרפת ובאינדיאנפוליס שבארצות הברית. עד סוף השנה הנוכחית תושלם פריסת פרויקט דומה גם בלונדון. בהמשך מתכננת בולור לפרוס את רשת מכוניות השיתוף שלה גם בסינגפור ובלוס אנג'לס, אם תקבל שם את הזיכיונות המתאימים.
 

חוסכים כסף
 

חברת בולור היא לא היחידה שפועלת בתחום זה, כמובן, אם כי דווקא האינטרס הייחודי לה עשוי להיות מעניין מבחינתנו. חברות רבות ל"שיתוף במכוניות" פועלות בערים שונות ברחבי העולם, ואפילו בתל אביב פועלת חברת קאר טו גו במתכונת די דומה, אם כי ללא שום סוג של סיוע מטעם הרשויות בישראל.

בניגוד מוחלט ל"בטר פלייס" הישראלית, אשר ניסתה למכור לנו מכוניות לא אטרקטיביות ובמחיר גבוה, המודל העסקי של בולור מאפשר למשתמשים להשתמש במכוניות לקניות, להסעת הילדים ואפילו לגיחות סוף השבוע לאזורי הכפר, וכל זאת בלי להדאיג אותם בבעלות על מכונית חשמלית, בטווח הנסיעה שלה או בעלויות התפעול.
 

עבור החברה הצרפתית, מודל ההשכרה קצרת הטווח הוא דרך אידיאלית לשבור את ההתנגדויות של משתמשים רבים למכוניות חשמליות ולחבר אותם באופן בלתי אמצעי לשיטת התחבורה העירונית הנקייה.
 

זאת, ככל הנראה, גם הסיבה שלבולור כדאי לקחת על עצמה את המימון ואת הסיכון, ולפרוס ציי מכוניות השכרה חשמליות ברחבי ערים רבות, בלי שהעירייה, הקופה הציבורית או המשתמשים ייאלצו להעמיד סכום כסף למימון הפרויקט.
 

מיזם השותפות ברכב "אוטוליב" מפעיל כבר כ־3,000 מכוניות ו־900 נקודות הטענה ברחבי פריז, ועד סוף השנה תושלם שם תוספת של 500 מכוניות ו־200 תחנות טעינה.

"המכונית הכחולה" של בולור
 

אגב, פרויקט מעניין אחר של חברת בולור מבוצע מול חברות גדולות המעסיקות מאות עובדים, וגם הוא מבוסס על תחבורה שיתופית: בדצמבר 2012 השיקה חברת אתוס (Atos) הצרפתית יחד עם בולור תוכנית פיילוט לשותפות ארגונית במכוניות תחת המותג MyCar. 
 

השירות מאפשר לעובדי החברה לבצע את כל הנסיעות שהם מבצעים במסגרת עבודתם במטה החברה בעיר הצרפתית בזון. העובדים מזמינים מכונית באתר אינטרנט פנימי של הארגון ומשתמשים בה לביצוע הנסיעה במקום במונית או ברכב צמוד, וכך חוסכים לעצמם ולארגון כסף רב גם בהוצאה ישירה וגם במיסוי נלווה. פאנלים סולריים שמותקנים בחצר מטה החברה מספקים חלק מן האנרגיה למכוניות החשמליות וכך מגשימים גם את הייעוד הסביבתי של הפרויקט.
 

"חדשני ומורכב"
 

בחזרה לבולור: גרסת ייצור סדרתי של המכונית הושקה בשנת 2011 תחת שם המותג Bluecars, פרויקט ההשכרה החל לפעול בעיר האורות בדצמבר של אותה שנה, ובסוף 2012 כבר נעו על כבישי פריז 1,000 מכוניות כאלה. פחות או יותר באותה עת פרסמה עיריית תל אביב מכרז להצעת הצעות לפרויקט דומה, וכמקובל במכרזים ישראליים, שונה המועד האחרון להצעת הצעות מיוני 2013 לנובמבר 2013.
 

אבל בעוד שלצרפתים לקח פחות משנתיים כדי להרים את הפרויקט מאפס ועד למודל תפעולי מלא, וכמעט רווחי כאמור, אצלנו חלפו כמעט שנתיים בלי שעיריית תל אביב פרסמה מי הם הזוכים ומהן תוכנית הפעולה שלהם או של העירייה. על כך אפשר רק להצטער, מפני שההצלחה של מיזמים דומים בערים רבות בעולם מעידה שגוש דן יכול היה ליהנות בוודאות מפתרון כזה. נזכיר שוב שחברת בולור מממנת בערי צרפת את כל התשתיות והייצור של כלי הרכב ותפעולם ומממנת את האחזקה והתיקונים.
 

מעיריית תל אביב נמסר בתגובה: "כבר לפני שנה פורסם שהזוכה במכרז היא חברת קאר טו גו. מדובר בפרויקט חדשני ומורכב. במסגרת ההליך נבחר אחד המציעים לזוכה, מולו מתבצע בחודשים האחרונים תהליך אינטנסיבי של אפיון והיערכות. הצפי להשקת הפיילוט למערך בשלב זה הוא סוף שנת 610