בשנת 2001 ביצעה חברת ב.מ.וו את אחת הקפיצות החשובות בעולם מכוניות היוקרה כאשר השיקה גרסה חדשה של מכונית הדגל שלהם – סדרה 7.



יחסית לתקופתה, אפשר לקבוע שאותה מכונית הייתה לא פחות מאשר פלא טכנולוגי שלתוכו השליכו אנשי בוואריה כל חידוש וכל רעיון הנדסי שנמצאו עד אותו מועד בשימוש בתחום הרכב, ועל זה הם הוסיפו עוד כמה עשרות רעיונות מקוריים חדשים. אחת מהבעיות שאיתן נאלצו מהנדסי החברה להתמודד – ואנחנו מדברים על מכונית שהושקה לפני כמעט 15 שנים – היא ממשק המשתמש, ובמילים אחרות: כיצד אפשר להפעיל כל כך הרבה מערכות שונות בלי להושיב את הנהג בתוך מה שנראה כמו תא טייס של מטוס קרב.



הפתרון של ב.מ.וו, שהיה למעשה שדרוג משמעותי של רעיונות קודמים שבוצעו על ידי מרצדס ואחרים, נקרא i-Drive – מערכת שליטה מרכזית שהפילוסופיה שלה נלקחה מעולם המחשבים האישיים: תפריט מרכזי המוצג על מסך מגע ומוליך לתפריטי משנה ונשלט על ידי סוג של עכבר – חוגה גדולה שאותה אפשר לסובב וגם להטות קדימה, אחורה ולצדדים.
 

i-Drive, תחזיקו את עצמכם היטב, שלטה בלא פחות מאשר 800 אפשרויות שונות – החל בפונקציות של מערכת הניווט, דרך כוונון מדויק של מערכת בקרת האקלים ושל מערכת המולטימדיה, וכלה בכיולים שונים של מערכת המתלים וההגה. הרעיון נשמע נפלא, הביצוע – ודאי יחסית לתקופה – היה טוב מאוד, אבל התלונות הגיעו דווקא ממקומות לא צפויים. בעלי רכב ונהגים שהשתמשו במערכת החדשה לא אהבו את עודף המורכבות שלה, ולמעשה ממש סלדו מן המגוון הגדול מדי של האפשרויות.
 
בדור הבא של אותה מערכת הפשיטה ממנה ב.מ.וו מאות אפשרויות, ובמקביל סגרה מרצדס את הפער והציגה מערכת שליטה משלה (אם כי עם ממשק משתמש די שונה), ואילו אאודי הציגה ממשק משתמש אלגנטי יותר מכולן שנקרא MMI. מאז ועד היום משחקות כל היצרניות בחתול ועכבר, ומשפרות חדשות לבקרים את שימושיות המערכות שלהן.
 
כיום משמשות מערכות הפעלה מסוג i-Drive גם יצרניות מסה – אפילו במאזדה 2 החדשה אפשר למצוא נגזרת של מערכת כזאת – אבל רוב המערכות פשוטות בהרבה מזו שהוצגה לראשונה לפני עשור וחצי.
 
אחד הלקחים החשובים של כל בוני הממשקים הוא הצורך להוציא חלק מהפונקציות שבהן משתמשים באופן קבוע ותכוף, ולהחזיר אותן אל כפתורים ומתגים שמותקנים על לוח המכשירים.
 
לא רוצים מסאז'


בשבוע שעבר פורסם בארצות הברית מחקר חשוב ומעניין, וממנו עולות כמה עובדות מפתיעות שגורמות לנו לפקפק בהתלהבות של יצרניות הרכב מטכנולוגיות חדישות באופן כללי. מסתבר שמאות מיליוני דולרים המושקעים על ידי יצרניות הרכב בפיתוח ובהנגשת טכנולוגיות שונות – ומדובר בהוצאה שבסופו של דבר מתגלגלת אל מחיר המכונית – נותרים לא מנוצלים ולמעשה חסרי משמעות, פשוט מפני שנהגים רבים לא משתמשים בהן.
 
את המחקר, ששמו החוויה האינטראקטיבית ברכב 2015, ערכה חברת הסקרים החשובה ביותר בתחום הרכב –  J.D. Power האמריקאית, החוקרת במשך עשרות שנים את הרגלי הרכישה, האחזקה ושביעות הרצון של משתמשים ברכב ברחבי העולם.


מגוון גדול מדי. מערכת ההפעלה של ב.מ.וו. מ-2001. צילום: יח"צ 


המחקר החדש מבוסס על תשובותיהם של כ־4,200 בעלי רכב שנסקרו כשלושה חודשים לאחר שרכשו מכונית חדשה, בין החודשים אפריל עד יוני השנה. עורכי המחקר ביקשו לבחון את חוויות הנהג ואת טיב הקשר שלו עם מערכות וטכנולוגיות חדישות המותקנות כיום במכוניות. התוצאות מפתיעות. עורכי המחקר בדקו 33 פונקציות, וגילו שכ־20% מהנשאלים מעולם לא נגעו או השתמשו בכמחצית מהן.
 
למשל במכוניות רבות בארצות הברית מותקנת פונקציה המכונה עוזר אישי - קשר עם מוקד אנושי או אוטומטי המאפשר לנהג לבצע באמצעותו רכישה של שירותים, כמו כרטיסים להופעות או הזמנת מקום במסעדה, וכן לקבל שירותי הכוונה וניווט או סיוע בחילוץ (דומה ל”מיסטר ביג” המופעלת על ידי “איתוראן” בישראל). אלא ש־43% מהנהגים שבמכוניתם מותקנת אופציה כזאת – ובחלק מהמקרים הם אפילו נדרשים לשלם תמורתה תשלום של מינוי חודשי – דיווחו שמעולם לא השתמשו בה.
 
38% מהנסקרים הודו שמעולם לא השתמשו בראוטר הסלולרי שמותקן במכוניתם (נקודת גישה אלחוטית לויי־פיי), ו־35% מהנשאלים לא הסתייעו במערכת החניה האוטומטית. 20% מהנסקרים לא רק שלא משתמשים בחלק מהטכנולוגיות שבמכוניתם אלא בכלל לא מעוניינים שהן תימצאנה במכונית הבאה שלהם. למשל, 47% מהנשאלים לא רוצים שבמכונית הבאה שלהם יהיו מושבים שמבצעים מסאז’; 44% לא מעוניינים בעוזר אישי; 39% מוותרים על מערכת החניה האוטומטית; ובין 37% ל־38% מוותרים על אנדרואיד אוטו ועל אפל פליי.
 
נתונים אלה חייבים להדליק נורות אדומות לא רק אצל יצרניות הרכב – שחייבות לברר, ומהר, במה הן שוגות – אלא גם אצל גוגל ואפל, המשקיעות בימים אלה סכומים אדירים בניסיונות ההתחברות שלהן למכוניות. אגב, ההפתעה הגדולה ביותר היא שדווקא צעירים – שאינטואיטיבית נקשרים אצלנו להתלהבות מטכנולוגיות חדשות ורצון עז לאמץ אותן – פחות מתלהבים להשתמש בהן מאשר מבוגרים.
 
כך, למשל, בעוד שמבין כלל הנסקרים, כ־20% לא מעוניינים בכל מה שכרוך במכונית המקושרת – ממשק המחבר את המכונית לאינטרנט או את הטלפון החכם למכונית – בקרב צעירים ילידי 1977־1994 עולה נתון זה ל־36% (סוקרי החברה לא ציינו נתונים לנסקרים ילידי 1994־1999). עובדה זאת מחזקת את ההשערה שהבעיה לא נעוצה בטכנולוגיות עצמן, אלא בממשק שלהן אל הנהג. “בני דור ה־Y במקרים רבים פשוט מעדיפים להשתמש בטלפון החכם שלהם או במחשב הלוח אשר עונה (טוב יותר) לצורכיהם. הם מכירים את המכשיר (שלהם) והוא מותאם להם”, אומר קריסטין קולודג’, מנהל המחקר של תחום האינטראקטיב ב־ J.D. Power.
 
ההשערה שהבעיה העיקרית נעוצה בממשק המשתמש מתחזקת נוכח תשובות שקיבלו עורכי המחקר כאשר ניסו לבדוק מהיכן נובעות ההתנגדויות של הנסקרים. אחת התשובות האופייניות שקיבלו היא “אנשי המכירות לא הסבירו ולא הדגימו את דרך ההפעלה של הפונקציה”, ואכן, נמצא קשר מובהק בין מי שלא קיבלו הדרכה נאותה לבין מי שלא משתמש בפונקציות השונות במכונית. ממצא חשוב לא פחות הוא שרוב הנהגים שלא השתמשו בפונקציה כלשהי במכונית ב־30 הימים הראשונים לבעלות עליה כבר לא ישתמשו בה לעולם, ואולי אפילו לא ישימו לב שהיא קיימת.
 
“30 הימים הראשונים הם קריטיים, וכך גם חוויית הניסיון הראשון עם הטכנולוגיה”, מסביר קולודג’. “יצרניות הרכב חייבות להצליח לגרום למשתמשים חוויית שימוש טובה בפעם הראשונה שהם מתנסים במשהו, או שהנהגים יוסיפו להשתמש במכשיר האישי המוכר והנוח שלהם במקום בפונקציה המוצעת ברכב”.
 
אז מה כן רוצים?

אחת מהנחות היסוד של כל מי שקשור לתחום הרכב היא שלקוחות מעדיפים מכוניות מאובזרות ומוכנים לשלם תמורתן תוספת תשלום. הנחה כזו הוכיחה את עצמה בישראל בתחילת שנות ה־90, כאשר מיצובישי כבשה את מקומה של סובארו כמכונית הנמכרת ביותר בישראל, וגם כיום, שנים רבות לאחר מכן, כשמאזדה מנסה לרכוב על אותו סנטימנט כשמציעה את דגם ה־2 החדש עם רמת אבזור פנטסטית ומחירים גבוהים יחסית.

לפעמים ההנחה הזאת מוכיחה את עצמה – למשל בישראל מעדיפים מכוניות עם חלונות חשמליים בדלתות האחוריות, אף על פי שרוב האנשים כמעט לא פותחים את החלונות הללו והמושב האחורי לא מאויש בדרך כלל.
 
מהמחקר האמריקאי עולה שטכנולוגיות בעלות סיכויים טובים שייעשה בהן שימוש הן כאלה שמשפרות את חוויית הנהיגה או מקפידות על בטיחות.
87% מן הנסקרים, למשל, מעוניינים במערכת שנקראת מערכת התראה מפני כניסה לנתיב חסום (המיידעת את הנהג על הימצאות מכוניות בנקודות מתות מצדי המכונית), ואחוז דומה מעוניין באינדיקציה שתסייע להם לחסוך בדלק. 86% מהנשאלים מעוניינים בתמיכת מותניים וירכיים במושבי המכונית, 84% מעוניינים בדיבוריות אינטגרליות, ו־82% מעוניינים בחיישני חניה (חיישני רוורס).