את ההצלחה של דגם מסוים בישראל לא תמיד צריך לייחס לתכונותיו הפיזיות או ליתרונותיו וחסרונותיו מול המתחרים. זה ככל הנראה המצב גם בכל הנוגע למיצובישי אאוטלנדר.  


הפעם נשאיר כמעט עד לשורת הסיכום את סימן השאלה שמעלה שורת הפתיחה, וניתן כבוד לכלי הרכב שהדיח כבר לפני כמעט שלוש שנים את ניסאן קשקאי (הקודם) מראשות טבלת המסירות של קרוס־אוברים בישראל. עם זאת, נניח כאן את ההימור שלנו: אם לא יהיו שינויים לא צפויים, ואם לצורך הדיון נסיר מן הרשימה שלנו את קיה ספורטאז' היוצא - הרי שאף קרוס־אובר אחר לא מאיים בעתיד הנראה לעין על מעמדו של אאוטלנדר המחודש בראשות הטבלה. 




אפשר כמובן לטעות ולחשוב שמה שהפך את אאוטלנדר הנוכחי, שהושק בארץ לפני כמעט שלוש שנים, לקרוס-אובר הנמכר ביותר כאן הוא שורת המושבים השלישית שלו, שמציידת אותו ביתרון מוחלט. 
 

עובדה זו יכולה כמובן להסביר חלק מן ההצלחה, אבל ודאי לא את כולה. לכן יהיה מעניין לפתוח דווקא כפרקליטו של השטן ולהציג את כל הסיבות שבגללן אאוטלנדר בכלל לא אמור היה להגיע להישג המרשים. 
 

אאוטלנדר הנוכחי (עוד לפני מתיחת הפנים) הוא כלי טוב, שעולה בכל תחום אפשרי על הכלי הפושר והפחות מוצלח שהוחלף על ידו בשעתו, אבל התכונה הבולטת ביותר שלו היא שאין בו שום דבר בולט. אאוטלנדר נראה כמו כלי רכב שתוכנן על ידי ועדה, ולהזכירכם המאמר העממי הוא ש"גמל הוא סוס שתוכנן על ידי ועדה", כלומר שמרוב פשרות ואילוצים מתקבל במצב כזה משהו שלא נראה כמו מה שאמור היה להיות, וגם לא מתפקד ככה.  


אאוטלנדר הוא כלי ריבועי שנראה דומה יותר למיניוואן - נושא אנשים - מאשר לג'יפ מסוקס. את החיסרון (או היתרון) הזה חשוב להדגיש, מפני שמדובר בפלח שוק שאחת הסיבות החשובות להצלחתו היא אפקט ה"שופוני", הפוזה שמשדרים קרוס־אוברים אופנתיים כמו מאזדה CX־5 או קשקאי הישן והחדש. אאוטלנדר הגיע לאן שהגיע למרות (או בזכות) מראה קופסתי וחסר ייחוד. 


אאוטלנדר מגיע אומנם מבית טוב ואהוד - יצרנית מכוניות שרשמה הישגים מרשימים בתחום העבירות והשטח - אבל הוא מעולם לא התיימר לרדת מטר אחד אל מעבר לשביל הסלול. מחיר המחירון לא גבוה מאוד ובטח לא נמוך במיוחד, והוא מתמודד מול תחרות מגוונת של מתחרים טובים, וגם הוא מציע מוצא יפני ורקורד מוכח של אמינות ושמירת ערך. 
 

אין זה סוד שאאוטלנדר נהנה מהמעבר של אלפי בעלי מכוניות משפחתיות גדולות לפלח השוק של קרוס־אוברים, אשר מוצעים באותה גזרת מחיר ומעניקים את יתרונות המרחב הפנימי, תנוחת הישיבה והפוזה, אך גם בכך הוא לא נבדל ממתחריו. 


ממלכת הילדים


מתיחת הפנים של אמצע החיים הגיעה בתזמון מושלם עבור אאוטלנדר, בדיוק ברגע שבו הודח מראשות הטבלה על ידי קיה ספורטאז' שמוצע בגרסת 1.6 ליטר אוטומטית עם תג מחיר ריאלי של פחות מ־130 אלף שקל - יתרון מחיר של יותר מ־23 אלף שקל יחסית אליו. 

ספורטאז' אומנם נמצא בישורת האחרונה שלו והדגם שמחליף אותו כבר הוצג בעולם, אבל ההשפעה של עשרת אלפים יחידות ממנו, שיעלו על כבישי ישראל, לא תחלוף כל כך מהר, וכבר עשתה את שלה עם הדור החדש של יונדאי טוסון שנחת בארץ עם גרסה בסיסית בעלת מחיר מפתה. 

אנשי מיצובישי טוענים שמתיחת הפנים כוללת מאה שינויים קטנים יחסית לדגם היוצא, ואף שקשה להבחין ברובם, התוצאה הכללית בהחלט מסתכמת בשינוי לטובה. 


המראה החיצוני, הקופסתי, של אאוטלנדר נותר, אבל הפרצוף קיבל מראה רענן עם כונסי אוויר מוגדלים ונגיעות ניקל שקשה לפספס. 

הפנסים שודרגו, וקשתות הגלגלים מדופנות בחיפויי פלסטיק שחורים שמכסים גם את הסף התחתון של המרכב. שינויים יותר משמעותיים בוצעו בתוך תא הנוסעים וסביבת הנהג, אף על פי שהסידור הכללי שלו ושל הדאשבורד נותר כמעט זהה. 

תשומת הלב הופנתה בעיקר לשדרוג החומרים. שיפור תחושת האיכות בהחלט מורגש. בסעיף שבו קודם נותר אאוטלנדר מאחור, כאחד הכלים הפחות נעימים יחסית למתחריו, הושגה התקדמות רבה בזכות נגיעות קטנות אבל ממוקדות. 


לאאוטלנדר ממילא הייתה תנוחת ישיבה גבוהה וזקופה, וזאת נותרה עם שטח חלונות גדול שמייצר תחושה טובה של מרחב. עם זאת, מושב הנהג לא הצטיין בעבר וגם כעת הוא לא בין המובילים. המסעד שלו לא אוחז טוב מספיק וקשה להגיע איתו לזווית נוחה. מדרך כף רגל שמאל מצומצם מדי. כמו כן, יש מיעוט בתאי אחסנה סביב הנהג. 


שורת המושבים השנייה מציעה שפע של מרחב ומקום לשלושה מבוגרים. המושב המרכזי יכול היה להיות מעוצב טוב יותר, וקיפול קל של מסעד המושב הזה מאפשר הידחסות אל שורת המושבים השלישית.


כאשר מסעדי השורה השלישית מקופלים, מתקבל תא מטען גדול, שימושי ונוח להעמסה. כאשר הם פתוחים כמעט לא נותר דבר מכל הנפח הזה, אבל בהחלט מוענקת תכונה שלא מוצעת על ידי המתחרים: אפשרות להסיע את החברים של הילדים מן הגן.
 

מבחן העיר


מתיחת הפנים כמעט לא עסקה ביחידת ההנעה, כך שזו נותרה מתאימה לייעודה אבל לא מרגשת במיוחד. לזכות אנשי מיצובישי צריך לומר שהם כיילו כעת את תיבת ההילוכים הרציפה באופן שמשדר תחושת כוח ותאוצה בעת נהיגה עירונית. ובינינו, רוב הלקוחות של אאוטלנדר ימצאו את עצמם בסיטואציה הזאת יותר מאשר בכל סיטואציה אחרת. 


מי שמחפש כלי ספורטיבי לא הגיע למקום הנכון. לחיצה על דוושת התאוצה תעורר את אאוטלנדר במידה הנחוצה למשפחה ממוצעת, אבל לא לחובבי תאוצות. הוא אומנם לא משדר מצוקה או מחסור בכוח, אבל גם לא מתלהב יותר מדי לעוף על הכביש. כדי לסחוט ממנו את מה שיש בו חייבים לדחוק ברגל ימין ולשמור את המנוע במרומי הסל"ד - שם הוא לא חש בסביבתו הטבעית. 


חלק חשוב של מתיחת הפנים נגע בכיול המתלים ובשיפור שיכוך כל סוגי הרעשים, ובסעיפים אלה אפשר לציין וי גדול. מי שלא יתעלל בדוושת התאוצה, ויתרכז בהנאה של נהיגה רגועה, יקבל כלי שקט שמשדר תחושה איכותית, בלי דרמות של רעש צמיגים, מתלים, דרך ורוח. 


גם בדגם היוצא כוילו המתלים לכיוון הנוקשה יחסית, כעת הוא עוד יותר מהודק, ויש שלא יאהבו את השיכוך המעט קשה הזה. אני, לעומתם, מעדיף את הכיול החדש, מכיוון שהוא משפר את הדיוק של אאוטלנדר בתוך פניות, מצמצם את זוויות הגלגול ומאט את קצב הגלגול - ויוצר תחושה יותר איכותית. גם בכבישים מפותלים ועם כלי עמוס מספק אאוטלנדר רמת אחיזה טובה והתנהגות בטוחה. 
 

בלי פוזה


אאוטלנדר המחודש פוגע בול בפוני של הסגמנט שבו הוא מתחרה, וזאת הסיבה השנייה בחשיבותה להצלחה שלו. העיצוב נעים ומשדר מסר של כלי גבוה ומודגש, אבל הוא מאוד מאופק ותכליתי ולכן מתאים גם למי שנרתע מן הפוזה של הג'יפונים. קוטר הסיבוב קטן יחסית וקל לתמרן איתו בין חניות עירוניות. בזכות המושבים הגבוהים קל לצאת ולהיכנס אליו או להושיב ילדים במושבי בטיחות ולהוציא אותם מהם. 
 

אאוטלנדר מחליף עבור לא מעט לקוחות את המשפחתית הגדולה. הוא צריך להציע מרחב פנימי נוח ומכובד. במשימה הזו הוא עומד בכבוד. מתיחת הפנים שיפרה את תחושת האיכות: גם בכל הקשור למגע ולמראה של החלקים הפנימיים וגם בשיכוך רעשים, בעבודת המתלים ובתגובות המנוע בנהיגה עירונית - עם מסירת כוח שקטה וללא רעידות. 


יבואני מיצובישי הרחיבו את מגוון חבילות האבזור והמחיר של אאוטלנדר. גם אם מתעלמים מן הגרסה הידנית, עדיין נשארים עם שתי גרסאות של חמישה מושבים (168,500־178,500 שקל), שתי גרסאות של שבעה מושבים (168,500-178,500 שקל) ושלוש גרסאות של הנעה כפולה (228־188 אלף שקל), מה שמביא אותנו לשורה התחתונה. 


עבור מי שלא ממש זקוק לשבעה מושבים קשה למצוא הצדקה להפרש מחיר של יותר מ-23 אלף שקל בין הגרסה הבסיסית של אאוטלנדר אוטומטי (אומנם עם מנוע בנפח 2.0 ליטר) לבין הגרסה הבסיסית של קיה ספורטאז', או יותר מ־10,000 שקל בינו לבין הגרסה הבסיסית של יונדאי טוסון החדש. באופן מעט אבסורדי, מי שמחפש את סוד כוחו של אאוטלנדר יכול למצוא אותו כנראה דווקא כאן, במחיר המחירון הגבוה יחסית. 


בשווקים רבים באירופה ובארצות הברית, אאוטלנדר הוא אחד הכלים הפחות יקרים בחבורת הקרוס־אוברים, אם לא הזול מכולם, ואין סיבה להניח שאנשי מיצובישי יפן פחות אוהבים את השוק הישראלי אלא דווקא להפך.  


הרבה יותר סביר להניח שיבואני מיצובישי מבססים את מדיניות השיווק שלהם על מחיר מחירון שמאפשר להם להתגמש יותר מאשר חלק ממתחריהם בכל הקשור לתמריצי מכירה. במילים אחרות, במקום לבחור בגישה של קיה, להציע מחיר רצפה ולמכור עשרת אלפים כלים, אנשי מיצובישי בחרו ככל הנראה למצב מחיר מחירון גבוה יותר, שיאפשר להם להציע טרייד אין מפתה יותר או תנאי מימון וחבילות אבזור. ואם ההנחה הזאת נכונה, אנחנו צפויים להוסיף ולשמוע על אאוטלנדר כמוביל הקטגוריה שלו גם ב-2016. 


שתי האפשרויות שמסתמנות כעת כמי שמאיימות על המעמד הזה הן הצלחת מכירות גדולה של הגרסה הבסיסית של טוסון, או אם קיה תחליט לשמר מחירים סופר אטרקטיביים גם עם הגרסה החדשה של ספורטאז', שצפויה להיות אצלנו לפני אמצע השנה הבאה.