רשת דיזלגייט של פולקסווגן היא ככל הנראה בין הגורמים שאפשרו לטויוטה לשמור על מעמדה כיצרנית הרכב הגדולה בעולם גם בשנת 2015. מכאן ואילך נדמה שהיא לא תמהר לוותר על מעמדה.
קיה שמטה את הלסתות של כולנו עם התרגיל המבריק שעשתה בשנה שעברה עם ספורטאז'. בנוסף, פיקנטו הפצפונת מכרה 12,699 יחידות, מה שהפך אותה לדגם שמכר הכי הרבה יחידות בשנה אחת בישראל מאז ומעולם - כלומר ששני דגמים בלבד אחראים ליותר משני שלישים ממכירות קיה בישראל.
מי שאוהב את המסר הייחודי של אייגו ישמח ודאי לשמוע שהיא מציעה לו משהו שאף מכונית אחרת בישראל לא מציעה: לא רק דרך לביטוי עצמי עם סט צבעים שתמיד יהיה מחזה נדיר במחוזותינו, אלא גם אפשרות להתחרט בכל רגע נתון בעתיד ולשנות חלק משילובי הצבעים.
סט כזה עולה 1,000 שקל בלבד. הבעיה היא שכדי להחליף אותו חייבים להיכנס אל מרכז שירות של טויוטה. בכל מקרה, איזו מכונית אחרת מאפשרת לך להלביש אותה לפי מצב הרוח שלך, לחדש ולרענן אותה בכל כמה חודשים?
מצד שני, המושב לא הכי נוח בעולם, גלגל ההגה לא מתכוונן למרחק (אבל את מסעד המושב קל לכוון לזווית מדויקת), הדלתות (בעיקר האחוריות) נטרקות עם צליל חלול, והנוסעים מאחור לא יכולים לפתוח את החלונות שלהם. כל אלה מצטרפים לתחושה פחות מכובדת מאשר זו שמייצרת קיה פיקנטו למשל.
נקודת התורפה המשמעותית ביותר של אייגו היא תיבת ההילוכים הרובוטית. אף על פי שאני אוהב תיבות כאלו, ברור לי שעמישראל מעדיף להימנע מהן.
עם מכירות של כמה מאות יחידות בשנה שמחולקות למספר גרסאות צביעה, ועם אפשרות להחלפת הפלסטיקה לטובת שילובי צבעים נוספים, הסיכוי שלך "לראות את עצמך" עומד לצדך ברמזור הינם נמוכים מאוד. האפשרות שלך "לבטא את עצמך" - כמאמר הססמה הפרסומית של אייגו - היא הערך העיקרי שהמכונית הזאת מציעה.