טאץ' מי
הסתכלתי על המודלים הישנים של הג'אז, והיא באמת שינתה את פניה. יותר אווירודינמית, עצבנית, עדכנית. אותי זה שכנע, את א' קצת פחות. היא אמרה שהרכב הנ"ל קצת מבוגר לטעמה. אבא שלה בטח יאהב. אבא שלה בערך בגילי. אמרנו נתחיל לנסוע, נכיר את המכונית. יפניות תמיד מספקות סחורה של אמינות. אנשי הונדה מתגאים שברכב הזה מותאם מנוע חדש וחסכוני, שגם אמור להשפיע על הביצועים, גם על צריכת הדלק וגם על זיהום האוויר.
עם ההונדה לפחות ידעתי שזו מכונית שתשמור עלי. זה לא רכב להתפרע איתו. מאיץ מ־0 ל־100 קמ"ש ב־12.3 שניות, אף על פי שלי זה נראה קצת יותר.
זה נשמע לפעמים מצחיק, במיוחד כשאתה נוסע בדרום, באמצע שום מקום, משמאל שדה חיטה קצור, מימין תאילנדי על טרקטור, ואז כשאתה שוקל להגביר ולהרביץ, כי אף אחד לא רואה, אתה מקבל מהמערכת התרעה ומרחוק גם מזהה שוטר עם אקדח לייזר מכוון אליך ישר לראש. סיפור אמיתי.
תודה על העזרה, אמרתי לכוח העזר, באמת מעריך מקרב לב את ההתחמקות מהקנס ומהנקודות, רק לא עבר הרבה זמן עד שנדלקה נורה כתומה במרכז לוח השעונים. מרוב לחץ ביקשתי לשאול איפה טעיתי. לא הסתרקתי בבוקר? לא בדקתי שמן? למזלי א', מהדור הצעיר והחדש, הסתכלה בספר הרכב ותוך שניות איתרה שמדובר בלחץ אוויר בגלגלים. ספר רכב נוח, במקרה שהתעניינתם.
חיבבתי את הג'אז, היא השאירה עלי רושם הרבה יותר טוב מפעם. היא משתדלת להיות בחבר'ה, לספר לפעמים בדיחות, להיראות כמו שצריך. אולי קצת פחות טכנולוגיה והיינו קובעים דייט נוסף. גם א' בסך הכל נהנתה. "עדיף על אוטובוס", צחקה, אבל מיד הוסיפה שתמליץ לאבא שלה. זה עדיין לא רכב בשבילה.
התרעות פיקוד העורף