איך אתם מבינים שמדובר בקליק? כי היא עונה גם על השאלות הקשות שמציב בפניה השדכן. שתיינית? “לא תזכור איך נראית תחנת דלק". זיהום אוויר? “דרגה 2, יותר נקייה מסלון אחרי ספונג'ה". בטיחות? “הפסידה בפוטו פיניש לשירות החשאי". ביצועים? “המפתחות בפנים, סע לאט". מחיר? “137 אלף שקל, ועוד לא סיפרנו על מקדמי הבטיחות".

אז נכון שיש פה ושם רעשי רוח שחודרים לתא הנוסעים בנסיעה מהירה, ולעתים בנהיגה עירונית אפשר להרגיש את הגבשושיות בכביש הצדדי, אבל פרט לכך מומלץ לכם לנסות את הקיה נירו. היא מתמודדת רצינית על תואר הלהיט הבא.



רק יצאתי ממגרש החניה והתנפל עלי ברנש מסוקס ושאל אם זו הנירו החדשה ואם היא כבר על המדפים, מוכנה למכירה. הרי מה הישראלי החדש מחפש במגרש החניה? קרוס–אובר משפחתי. דמוי ג'יפון, להגיד שהוא נוהג בג'יפ, אבל רק כמו. לא ממש. הוא רוצה מראה חיצוני מזמין, אבל שבאותה מידה יהיה חסכוני ונקי. זו בדיוק נירו.

הלכתי לפגוש אותה לבד, אני והיא סוליקו, בלי עזרת מתווכים ויועצי אחיתופל. אז נכון שחיצונית היא לא מרשימה כמו הספורטאז', הלהיט הגדול לבית קיה, היא גם לא ממש החליטה אם היא ג'יפון או מכונית משפחתית, אבל אני דווקא אהבתי את המראה הקצת מחוספס. היא בדיוק מה שאני מחפש.

כשקראתי קצת על הרכב, הסבירו שהוא נבנה בדגש על אווירודינמיות. פתח אוויר אקטיבי בפרונט, מפזר אוויר אחורי, ספוילר אחורי. אמרו שאפילו הצמיגים הם בעלי התנגדות גלגול נמוכה, כדי לעבור מרחק גדול ככל הניתן על כל ליטר בנזין.

גם בפנים זה מרשים. ריפוד המושבים הוא שילוב בין עור ובד, מה שמוסיף ארומה מעט יוקרתית לבעל הבית. יש מרווח יפה לנוסעים מלפנים ומאחור, גם אם הם לא הכי רזים ונמוכים. פתחי המיזוג האחוריים לא מקפחים את אלה שמצטופפים בשורות השניות. לוח המחוונים ברור ומספר לכם על רמת הטעינה של הסוללה (הנעה חשמלית) ועל איכות הנהיגה. לא יותר מדי מסובך למרות האפשרות ליפול למלכודת ההיברידית, הרי אלה אוהבים לפעמים לסבר את האוזן בנתונים אוהדי סביבה שיכולים בקלות לחפור יתר על המידה.

אבל חכו, עוד לא יצאנו לדרך. אני מכיר את המכוניות עם המנוע החשמלי. בדרך כלל המכשור תופס מקום על חשבון הבגאז'. למה שנשאר אפשר בקושי להכניס שקית חלב ולחם פרוס. אז בנירו הצליחו להפיק תא מטען בגודל 401 ליטרים, בהחלט סביר ומפנק.

שקט, מתניעים

קיבלנו אישור ממגדל הפיקוח להניע ולהגיע למסלול ההמראה. לנירו שני מנועים. אחד מהם חשמלי, שמפיק מעצמו 43 כוחות סוס, ובו גם מניעים את הרכב. אפשר לנהוג בעזרתו כאשר בקושי לוחצים על הדוושה. זה יהיה לאט, אבל לפחות לא תחסלו את הטנק. 

בזינוק ממצב עצירה המערכת מסתמכת על המנוע החשמלי. בנסיעה אטית, שוב על חשמל. אבל מנוע הבנזין לא מחכה הרבה כדי להשתלב ולסייע במלאכה. מדובר במנוע 1,600 סמ"ק שמנפק 105 כוחות סוס. ביחד, בשילוב שני המנועים, תוכלו ליהנות מכוחם של 148 סוסים. אותי עדיין מלחיץ להניע רכב ולא לשמוע את המנוע מגרגר. קודם כל אני חושב “שוב עבדו עלי במוסך", ורק אחרי שאני קולט יוצא ממני חיוך. כמה חסרה לפעמים הדממה החשמלית הזו ברכבים שאנחנו מכירים. תענוג.

הפלגנו בדרכנו צפונה, במטרה לחפש סימנים לגשם חורפי. קיה אומנם מתגאה במתלים קדמיים ואחוריים עצמאיים, שאמורים לעזור לפנות את הדרך מגבשושיות, אבל דווקא בנהיגה המקוטעת בעיר אפשר היה להרגיש את המפגעים בדרך. לעומת זאת בכביש המהיר, כשהרכב שייט לו באוויר הפתוח, הייתה תחושה של ריחוף.

אפשר היה ליהנות מנירו. יש לה אחיזת כביש מצוינת, אולי משום שהמצברים מוקמו מתחת למושב האחורי, מה שהוריד את מרכז הכובד ויצר חלוקת משקל מאוזנת. הרכב משייט יפה באוטוסטרדה. יש לו תיבת הילוכים כפולת מצמד בעלת שישה הילוכים. ההעברות הן חלקות, במיוחד בכביש המהיר, שם כבר אמרנו, היה כיף לנהוג. ויש כמובן בונוס: אפשרות לעבור למצב ידני, ספורטיבי, כדי לאמץ עוד יותר את הרכב החצי היברידי שלנו. אבל זהו, שלא כדאי. מי שקונה רכב שקורץ לסביבה ומתעקש לנהוג במצב ספורט, מומלץ לבני משפחתו להשגיח עליו במיוחד, הוא כנראה עובר איזה תהליך לא בריא. מי שרוכש אותה מחפש את הטרנדיות ולא את הניצוץ המטורף בעיניים.

כעת ירוק זה במודה ונירו היא האמא של הירוקות. כשהרכב הוצג השנה בתערוכת המכוניות הבינלאומית בז'נווה, הוא הוגדר כמייצג את הפלטפורמה הייעודית של רכבים אקולוגיים בקיה. הוא מכיל את מיטב הטכנולוגיות המודעות לסביבה. מייקל קול, מנהל התפעול הראשי של קיה מוטורס אירופה, אמר עליו: “נירו ממלא חלל שקיים בשוק הקרוס–אובר העולמי, עם פליטות מזהמים נמוכות האופייניות לרכב היברידי. הוא יפנה למגוון רחב של לקוחות".
בנירו מתפארים בפליטת פחמן דו–חמצני נמוכה, 88 גרם/ק"מ, מה שמדרג את הרכב בצמרת הטבלה הירוקה, עם הציון 2 המחמיא ביותר.


נהג אוטומטי


השילוב בין מנועי החשמל והבנזין והמודעות הסביבתית באים לידי ביטוי גם בצריכת הדלק. ביום שבו בדקנו אחד את השנייה היא הסתפקה בליטר על כל 17.8 קילומטר. אני חייב לומר שזו הייתה נהיגת מבחן, לפעמים מאומצת. היא לא הייתה שיוט נינוח כמו שאנחנו מבקשים בדרך כלל. בקיה נתוני המעבדה מספרים שבנהיגה משולבת היא יכולה גם לעבור 26.3 ק"מ על כל ליטר.

אבל הדבר הכי מרשים ברכב הזה הוא נושא הבטיחות. יש בו כמות מטורפת של עזרים שנקראת “דרייב ווייז". מערכת AEB תנסה למנוע ככל האפשר פגיעה בבני אדם ובמכוניות אחרות אם במקרה אתם, האוחזים בהגה, לא שמתם לב. המערכת תזהיר אתכם אם תזהה סכנה לפניכם, ואם תמשיכו לנקר היא תבלום בעצמה כדי למנוע פגיעה, או לפחות להפחית את חומרתה.

יש גם מערכת בקרת שיוט חכמה, שבה רדאר הממוקם בקדמת הרכב מודד את המרחק מהרכב שלפניכם ושומר על מרחק קבוע ובטוח ממנו. הוא שולט במהירות הנסיעה גם אם אתם לא בולמים או מאיצים.

אני אומנם לא ממליץ על זה בבית, אבל הרכב כמעט נוהג בעצמו. יש לו בקרת שיוט חכמה, ותוסיפו לכך מערכת לשמירת נתיב, שגם אם לא תיגעו בהגה היא תתריע ותתקן לבד, תשמור אתכם במסלול הנכון. מערכת השמירה על הנתיב יכולה לפעמים לעצבן, הרי היא לוקחת מכם את השליטה על הרכב, כמו מבוגר אחראי, אבל תחשבו כמה גאוני זה עבור נהגים שדעתם לעתים מוסחת והם נוטים לזגזג בין המסלולים. זה הרי קרה לרובנו.

בנירו גם מתגאים בכך ש–53% מהרכב עשוי פלדה מתקדמת, מה שתורם לקשיחות השלדה, ועוד לא סיפרנו על שבע כריות אוויר. בנושא הבטיחות מדובר בטופ שבטופ.

זה לא הרכב המהיר ביותר (11.5 שניות מ–0 ל–100 קמ"ש) ואולי לא הכי יפה שתמצאו בכביש, אבל הוא מתאים לנו ולרצון לרצות את הסביבה. הוא לא מזהם, לא שותה ושומר על המשפחה כמו מרי פופינס. זה כבר לא עניין ששייך לשוק הרכב, זה יותר בכיוון מועמד להדלקת משואה בהר הרצל.