חבר קרא לאינפיניטי Q50 “מפלצת". לא הערכתי אותה מספיק, ועכשיו, ממש ברגעים אלה, אני מנסח מכתב התנצלות לשופט, למקרה שיעמידו אותי לדין. “לא ידעתי למה היא מסוגלת, כבודו, חנון אותי, בבקשה".

מודה, לא הערכתי את היכולות שהמתכת הזו מסוגלת להציע לנהג. בכל זאת, רכב יוקרה שמבקש להצטרף למשפחה טובה. מצפים ממנו לשמור על כללי הטקס ולהיות מנומס ליד השולחן, לא לשחרר את העניבה ולבעוט במארח.



טוב, זו לא עוד Q50, זו גרסת הספורט–טק היוקרתית. זו שיש לה הנעה אחורית, מנוע 3,000 סמ"ק, שישה צילינדרים. רק הנחתי את הרגל על דוושת הגז, אפילו לא בכל הכוח, וכל 400 הסוסים שהיא מחזיקה באורווה שוחררו לחופשי.

הסתכלתי על המכוניות לידי. הן נראו כאילו קפאו במקומן. הנתון הרשמי שמספק היצרן הוא 5.1 שניות מאפס עד מאה קמ"ש, אבל יודעי דבר אמרו שהיא מסוגלת לרדת מ–5 שניות אם נבקש, ואני נוטה מאוד להאמין לכך.

זה לא רכב קל לעיכול. היפנים האלה, כשהם רוצים להיות בראש הטבלה, נכנסים לאטרף, הופכים את העולם כדי למצוא את סוד החיים. עובדה, בשביל למצוא את החומרים שירכיבו את פנים הרכב הם בזבזו שנה וחצי. ביצעו סקר בין 360 איש, משש מדינות, כדי להגיע למרקם הקטיפתי הנכון.

אכן, פנים הרכב מעוצב בקפידה, ריפוד עור יוקרתי, מרווח מאוד לכל האורחים. על החלל מפקחת מערכת שמע מתוצרת בוס, מאובזרת ב–14 רמקולים. כחובב מוזיקה, כבר אספר שמדובר בשיחוק. 

יש פה ניואנסים עדינים, שנים של פיתוח. אפילו הכיסא הורכב אחרי התייעצות עם אנשי נאס"א, כדי שהנהג ייסע מהמרכז עד קריית שמונה ויישלף מהקוקפיט כשהוא טרי ורענן. וואללה, עובד. ואיך לא? ניתן לכוון במושב את הגובה, המשענת, לנפח כריות צד, לנפח כרית לגב התחתון, לקבל הארכה לרגליים. אתם מניעים, והרכב זוכר את גובה הכיסא הרצוי, גובה ההגה ואת זווית מראות הצד לאחר הכוונון. הוא יודע בדיוק איך אתם אוהבים את הדרך שלכם.

נוסעת בדרך הישר

מבחוץ הרכב נראה מרשים, משורטט באמנות, אבל נראה שכוחו נמצא בהיצע שהוא מגיש לנהג. אינפיניטי היא כמו לונה פארק, מכונית הייטק מתקדמת, צעד אחד לפני שהרכב ייסע לבד וישכח אתכם בבית. 

זה לא צחוק: במהירות של יותר מ–70 קמ"ש, כשכל מערכות הסיוע פועלות, יש בקרת שיוט אדפטיבית ומערכת ששומרת אתכם בנתיב, גם כשהוא מתעקל. יש מערכת שמתקנת סטיות מנתיב, ויש גם מערכת מתקדמת שפיתחו באינפיניטי. כשהחיישנים קולטים שהרכב - לא זה לפניכם אלא זה שלפניו - עצר, מרחק שתי מכוניות מכם, גם שלכם יבלום. זה עובד.

אומנם לא מומלץ לנסות את הטריקים האלה בבית, בכלל לא, אבל היו רגעים שבהם לא לחצתי על הגז ולא נגעתי בהגה והיא נסעה ללא עזרה, אפילו האטה בלי שביקשתי. לא פעם היה נדמה לי שאני נוסע בחברת הורה מלווה וכל מה שבא לי זה ללחוש זה “שחרר קצת, אני כבר ילד גדול". 

כשמדברים פה על מערכות הגנה, המתכננים לא חסכו באביזרים טקטיים. מצלמות היקפיות (360 מעלות) שמזהות ומראות לנהג כל אובייקט שבמקרה מנסה לאיים. יש מערכת מעניינת שמתריעה ומסייעת אם לא הבחנתם בילד, למשל, בעת נסיעה לאחור. בהתחלה חששתי לבחון את היכולות, אבל עובדה, המדגים שהסכים לעמוד מאחור נשאר בחיים בלי שלחצתי על הבלם. גם זה עובד.



באינפיניטי, עושה רושם, המהנדסים והמעצבים הלכו עם דף צ'ק–ליסט כדי לא ליפול בקטנות ובשביל לתת פייט רציני לכל מי שנמצא על מדף היוקרה.

בדור הקודם של ה–Q50 היו ביקורות על מערכת ההיגוי. אמרו שיש קצת חוסר תחושה של הכביש, או שיש תחושה מלאכותית מדי. נו, לא הוציאו אותה מהמפעל בלי מערכת היגוי חדשה. בבורר מצבי הנהיגה מוצעות לנהג שש אפשרויות. מצב שלג, שלא כל כך רלוונטי לכבישי ארצנו. מצב אקו החסכוני. כן, תראו לי אחד שקונה מכונית עם מנוע 3,000 סמ"ק ו–400 כוחות סוס שמחשבן על הוצאות. 

יש גם מצבים סטנדרטיים, ספורט, ספורט פלוס, מצבי נהיגה שאנחנו מכירים מרכבים אחרים, שבהם אופן כיול המתלים משתנה, הבקרות משתחררות, הסאונד מתגבר. עד כאן די שגרתי. באינפיניטי יש גם אפשרות למצב נהיגה אישי. זאת אומרת, ניתן לכייל את ההיגוי, ההילוכים והמתלים לפי רצונו של המאסטר, בסגנון “מי אמר אני ולא קיבל?".        

אין כאן מתלי אוויר, מדובר במערכת מתלים דינמיים דיגיטלית, החישוקים הם של 19 אינץ', ועדיין הנסיעה נעימה. וכשרוצים שהרכב ישייט לו בנינוחות, רק תבקשו ממנו להגביר את הקצב בישורת ולא תתאכזבו.

כמו שסיפרתי בפתיח, אין למכונית גבולות. כשהיא פותחת מבער, אלוהים ישמור. מנוע טווין–טורבו, שישה צילינדרים, שבעה הילוכים. באותם רגעים אתה מבין למה צריך את כל מערכות ההגנה בהיכון - לפעמים היא לא אחראית למעשיה.

בעצם, לא בדיוק. אם תעבירו אותה למצב ספורט, או ספורט פלוס, המכונית לא תתעלם מכל מסייעי האבטחה. כשנכנסים לסיבוב במהירות, היא אולי תזרוק קצת את הטוסיק, כמיטב המסורת, אבל עדיין הבקרות ישמרו עליה שלא תסתחרר. שוב, לא מומלץ לנסות את זה בכביש, רק שתדעו.

שומרת על ניקיון

ביום שבו נסענו ביקשנו לראות איך חיפה נראית אחרי שביקרה בה השריפה הארורה. האם רכב יוקרה, שרגיל לשמנת ולקוויאר, ייבהל מהמראות המדכאים או מהעלייה לשכונת רוממה שנפגעה קשות. האינפיניטי לא התרגשה מהעלייה ולא מהשחור, היא טסה כמו שעשתה זאת במישור החוף.

אם רוצים להרגיש ממש את הרכב, מומלץ לשלב למצב ידני ולהעביר הילוכים בעזרת הקאליפרים הענקיים שממוקמים בצדי ההגה. גם כאן המעצבים דאגו עד לפרט האחרון. קאליפרים מיציקת אלומיניום, שמחוברים לבסיס ההגה, עם גימורי עור.

אמרנו לכם שמדובר בהתחשבות בנהג ובנוסעיו. יש פה התעכבות על הפרטים הקטנים. במסך הטאץ', למשל, ניתן לשלוט במיזוג האוויר. משום שבנהיגה קשה לשים עין על הנעשה בכביש ועל הטמפרטורות בצג, יש גם כפתורים נוחים שבהם ניתן לשחק. פתחי מיזוג יש גם מאחור, וזה ברור, אבל באינפיניטי מדגישים שבמערכת הממזגת מותקן פילטר מיוחד שמנקה 99.5% מהאוויר ממזיקים שמשתפים פעולה עם האלרגיה. 

עצרנו בחיפה. את הריח השרוף אומנם לא הרגשנו בתוך האוטו, כי כנראה שהפילטר עבד שעות נוספות, אבל בחוץ ניתן היה להרגיש את אימת האש שביקרה כאן. 

עשינו סיבוב חיצוני כדי להספיק לבחון את מה שעדיין לא פגשנו. תא המטען גדול ומכיל 500 ליטרים. תצרוכת הדלק סיפרה שעברנו 9.5 קילומטרים לליטר. באינפיניטי טוענים שבנסיעה משולבת הרכב יכול לעשות 10.9 קילומטרים לליטר.

זהו רכב גדול עם המון כוח. מי שקונה כנראה לא ממש מודאג מרמת זיהום האוויר. ואכן לא הופתענו, הוא מדורג בתחתית הטבלה עם הצבע האדום והספרה 14. לכן חוג ידידי כדור הארץ כנראה יוותר על האופציה ויחפש את הרכב ההיברידי הקרוב, אבל מי שרוצה לשלב יוקרה עם כמות מטורפת של פאן, לצד אבטחה יפנית קפדנית, שזה מיש–מש בכלל לא ברור, מומלץ לו לבחון את האופציה. 

חיפשתי נקודות תורפה ומצאתי בקושי את ההנדברקס, שפה מופיע בגרסת הרגל. ניסיתי בכוח ללכלך ולא מצאתי סיבה אחת טובה. האינפיניטי נמצאת צעד אחד לפני שנת 2020, שייכת לממד אחר. מצדה תהיו ברכב, לא תהיו, היא ממילא תיסע.