איך עובד זיהוי כישרונות בכדורגל? מגיעה שמועה על שחקן מכפר בקזחסטן, נשלח מרגל מוסווה ליציע, זה שבזמן משחק במקום לפצח גרעינים מוציא פנקס ורושם רשימות ארוכות. מיד בסיום האירוע, כבר במגרש החניה, הסקאוט הערמומי ירים טלפון למאמן הראשי ויגיד "פתח עוד הערב פנקס צ'קים ואל תשכח להפריש אחוזים". במקרה האחר, הוא יסנן "הבחור יכול למכור עבורך תירס בחוף". על היונדאי איוניק גיבשנו דעה מוצקה. והרי החדשות תחילה.
את יונדאי הדרום קוריאנית הישראלים אוהבים כמו קרובת משפחה מדרגה ראשונה. היא כבר כמה שנים נמצאת כאן בתהליכי גיור מתקדמים, מדברת עברית שוטפת. איתה אין לנו שום בעיה, אבל זו האיוניק שחדשה בשכונה, לכן היא צריכה לעבור אבחון ראשוני ובדיקת קבלה.

את האיוניק הציגה יונדאי לראשונה בתערוכת הרכב בז'נווה, בחודש מרץ בשנה שעברה. היא למעשה אמורה להיות הדבר הבא בכביש, אם מסתכלים על הטווח הארוך - השנים הקרובות. דור המכוניות החשמלי, ההיברידי, זה שמדבר על חיסכון וירוק בעיניים.



איוניק תגיע לשוק עם שלוש אפשרויות חטיבות כוח לבחירה: היברידית, היברידית נטענת וחשמלית. החשמלית יצאה בקוריאה הדרומית כבר בחודש יולי האחרון, אלינו הגיעה בינתיים ההיברידית. אנחנו מסתגלים לחידושים לאט–לאט, וטוב שכך.

המכונית הזו למעשה נשענת על אותה פלטפורמה ייעודית של קיה נירו, ששייכת לאותו קונצרן. אבל בעוד נירו הוא רכב פנאי, להיט אמיתי, כאן מדובר במכונית משפחתית בעלת חמש דלתות. אם אתם רוצים, המתחרה לטויוטה פריוס הוותיקה, שבטח כוססת ציפורניים בתהייה מי הצעירה שמנסה לנגוס שטחים בטריטוריה שלה.

איוניק צנועה למראה. היא לא מכונית עוצרת נשימה, כזו שמסובבת ראשים, אף על פי שאנשים מיד זיהו שזו לא היונדאי שהם מכירים ממגרש החניה. מדובר במכונית סולידית, שגרתית. אהבתי את הצד האחורי, המעוגל, שמעניק ארומה אווירודינמית, ואת פנסי הלד ליד כונסי האוויר בפרונט, שנותנים קצת אופי. שוב, לא יותר מדי, הכל במידה.

מה שכן, אני כבר אומר לכם שלא הייתי הולך על הצבע הכתום מטאלי, שבו הגיע רכב המבחן. הצבע הנועז לא הלך כל כך עם הרכב המסורתי. זה היה בערך כמו ששר התיירות האפרורי יריב לוין יצבע את שערו לטורקיז מזעזע. הולך?

גם בפנים אולי הייתי מוותר על תוספת צבע ליד פתחי המיזוג, אבל זה יותר עניין אישי. מה לעשות, היונדאי איוניק לא מתאפיינת במגניבות צעירה ובסקסיות יוצאת דופן, אבל חכו בסבלנות עד שתגיעו לשלב האבזור. שם תבינו למה הישראלים עשויים למות עליה. היא בדיוק כמו ארוחת בוקר בבית מלון באילת, אכול כפי יכולתך כי מחר תמות.

מנוע חרציני וידידותי לסביבה. יונדאי איוניק, צילום: יח|צ

יש מקום לכולם

אני נהגתי בדגם היותר מאובזר, ה"סופרים", שמחירו 140 אלף שקל, אבל הוא גם כולל ממתקים ותוספות. תוכלו למצוא בו מפתח חכם, כוונון מושב חשמלי והתרעות מפני שטח מת. לא חייבים להתפרע, אפשר לשלם 4,000 שקל פחות ולהסתפק בדגם הפרימיום, שגם מציע שפע. להבנתי, זה הדגם שציי הרכב אמורים ליהנות ממנו.

אז קודם כל מדובר במכונית מרווחת, אהבתי את המושבים. בסיס גלגלים שמציע 270 סנטימטרים ומאפשר גם לשני יושבים מאחור להתרווח בכיף. אפילו תא המטען לא נפגע משום שהיה צריך למצוא מקום לסוללות, בכל זאת רכב היברידי. לא פעם היה צריך להתפשר על מקום בגלל הסוללות. לא הייתה גישה לגלגל הרזרבי בגלל עודף האבזור. הפעם מהנדסי יונדאי מצאו מקום לסוללות מתחת למושבים האחוריים ויצרו תא מטען בגודל של 550 ליטר, אם ממלאים אותו עד התקרה. המהנדסים גם הצליחו בכל האלתור למצוא מקום לגלגל החלופי.

אין כמו רכב היברידי בחודשי החורף הקרים. מניעים אותו בלחיצת כפתור וכשהוא נעזר בתחילת הנהיגה במנוע חשמלי, חרישי, אפשר לראות על השמשה הקדמית את הטיפות המאיימות להיכנס פנימה, לשמוע היטב את עוצמת המטר, ולרגע לחשוב שאתם לא נוסעים באוטו אלא מתכרבלים בבית החמים, מביטים מבעד לחלון.

עשינו סיבוב של שבת קודרת במיוחד. כמו שסיפרנו, המנוע החשמלי עם עוצמה של 43 כוחות סוס נותן את הפתיח הרגוע, אבל די מהר מצטרף אליו לקונצ'רטו מנוע הבנזין שמתגבר את העוצמה ב–105 כוחות סוס נוספים, מה שנותן בשילוב ביניהם 141 כ"ס. מדובר במנוע בנזין קאפה, בעל הזרקה ישירה, שמשודך לשישה הילוכים בתיבה רובוטית, כפולת מצמדים. ההילוכים כאן עוברים חלק, כמעט לא מורגשים. זהו אומנם רכב היברידי, שרק שמו מספר בעדינות "לא באתי לבצע איתכם רייסים, באתי לשמור על איכות הסביבה", אבל עדיין לאיוניק יש אחיזת כביש טובה בזמן סיבובים. ואם תבקשו, היא תאיץ מאפס למאה קמ"ש תוך 11.1 שניות.

אל תפחדו מההגדרה. היברידית, היברידית, אבל גם ממזרה לא קטנה. כשהעברתי את בורר מצבי הנהיגה למצב "ספורט", הרכב לא רק עשה קולות בשביל להרשים את הנהג ושינה את האורות בלוח המחוונים לכתום, כדי שנגיד "וואו". באמת הרגשנו את העוצמה שלו מתפרצת, את העצבים שמשתחררים ואת הדחיפה החזקה. שווה בהחלט לנסות.

רכב היברידי, בראש ובראשונה, מבקש להרגיע את המצפון הסביבתי של הנהג, זה שבטח גם זורק בקבוקים למחזורית ומגדל צנון בגינה האקולוגית. אנשי יונדאי טוענים שצריכת הדלק של איוניק זהה בעיר ומחוצה לה ועומדת על ליטר בנזין לכל 25.6 קילומטר. אני סיימתי את נסיעת המבחן עם ליטר על כל 19.1 קילומטר, שזה גם נתון מרשים.

במדד זיהום האוויר אין הפתעות. הרכב ההיברידי מספק את הסחורה עם דרגה 2, צמרת הטבלה. אבל כמו שכבר סיפרנו, איוניק תתחבב על ישראלים גם בגלל כל השדרוגים שהיא מציעה, תוספת לחוויית הנהיגה. קודם כל זהו רכב בטיחותי, בדגש רציני על הנושא. יש לו מערכות מתקדמות כמו התרעה במראות הצד על מכונית שמופיעה בשטח המת ותיקון אקטיבי של נתיב הנסיעה במקרה של זגזוג. מערכת בקרת השיוט החכמה מאיטה כשהרכב מלפנים מאט, וגם מגבירה כשניתן וחוזרת למהירות שהוגדרה מראש.

יש למכונית אפשרות לבלימה אוטונומית בזמן חירום, אם היא זיהתה באמצעות הרדאר והמצלמה רכבים או הולכי רגל. היא גם מספקת שבע כריות אוויר, שלא נדע מצרות.

כל מה שצריך

חזרנו לתל אביב אחרי הצהריים. יש ברכב מערכת מולטימדיה ששולטת היטב בעברית. אפשר למצוא בה את תוכנת ווייז ואפילו סיוע במציאת מקום חניה. אבל כמו שאני מכיר את המשפחה הישראלית, בטח תספק אותה הידיעה שהמערכת מבוססת אנדרואיד ומאפשרת באמצעות סים סלולרי גישה לאינטרנט אלחוטי לכל נוסעי הרכב. מה שמבטיח שכל הדרך חזרה בני הבית יהיו שקועים במסכים הצבעוניים, חלומה של כל אם פולנייה.

מה לעשות, כמה שניסיתי בעבר להיות אחר, אירופי, מודרני, התברר שאני ישראלי בדיוק כמו כולם. אהבתי את קיה נירו, אני אוהב את יונדאי איוניק. הן נותנות לי את כל מה שאני צריך, כולל תוספת. הכל, חוץ מלהיות מגניב.