במשך שנים חסה טיגואן, הג'יפון החביב של פולקסווגן, בצלו של אחיו השרירן, טוארג. כמו אחד שכל הזמן מספר לאלה שמציקים לו בשכונה: "חכו, חכו, אקרא לאחי, שיבוא ויפרק אתכם". טוארג יותר גדול ומסיבי. הוא הגרמני שאוכל שני עופות לארוחת בוקר ועוזב את הבית כשברקע גרעפס אדיר.


טיגואן עשה עד עכשיו רושם של רכב עדין, מעט שברירי, מתאים למי שאין לו מספיק מזומנים כדי להיכנס לליגה של הגדולים, זה שמוכן ללכת מקסימום עד חצי הדרך. בסך הכל ג'יפון, מה אתם רוצים?



רק שטיגואן חזר ממטה החברה בוולפסבורג, גרמניה, כמו השחיף שעבד כל הקיץ בחדר הכושר ועכשיו מוכן למיונים הקפדניים של הסיירת. יותר ארוך, יותר רחב, הרבה יותר מוצק וקשוח. אני רוצה מיד להחמיא: הצבע השחור, שאותו ניסיתי, מה זה התאים לו. בכיף הייתי ממשיך לדייט הרבה יותר מחייב.



אלא שגם אם הייתי שוקל ברצינות למסד את הקשר, הייתי צריך לחכות כעת בסבלנות שיגיע תורי. השמועה על מתיחת הפנים שעשו לטיגואן עברה מהר מאוד בין חובבי פולקסווגן. כבר ביום הראשון, כשיצא למכירה, עפו כאן 120 טיגואנים טריים. עד עכשיו נמכרו יותר מ–300 יחידות. המשלוח הראשון, שמגיע החודש ארצה, כבר אזל מזמן מהמדפים. זה מדהים, כי את קיה ספורטאז', הפופולרית והנמכרת בטירוף, מהמתחרות הבולטות, אפשר להשיג ב–140 אלף שקל, ואילו זו רק מתחילה ב–165 אלף שקל, וגם זה אחרי שהיבואנים עמלו קשות כדי להביא אותה במחיר מספיק אטרקטיבי.



הגרמנים טוענים שככה זה, מי שרוצה איכות אירופית, יקית, צריך לשלם. עושה רושם שהמשבר הגדול שהיה ב–2015, עם פרשת הדיזלגייט, זיוף תוצאות בדיקת זיהום האוויר, נמצא מאחורי הקונצרן החזק, והפנים כבר קדימה.



אין ברירה, התחרות משתוללת בחוץ, ולפולקסווגן אסור להישאר מאחור. טיגואן אומנם מציג גם גרסה עם מנוע בנפח 2,000 סמ"ק, 180 כ"ס והנעה 4X4, אבל אני נהגתי בקטן יותר. מנוע 1,400 סמ"ק, 150 כוחות סוס.



רמת הגימור היא סטנדרטית - "טרנדליין" ולא "קומפורטליין" היוקרתית. אתם ישר קולטים שהג'יפון הזה פחות מיועד לענייני שטח אלא יותר מכוון לשינוע משפחות עירוניות. קודם כל הצורה מעוררת כבוד: יותר נוכחות בימתית מאשר בעבר. אולי זה משום שהדור השני גדל בשישה סנטימטרים באורך ובשמונה סנטימטרים בבסיס הגלגלים.



מה זה משנה? אתם נכנסים ומיד מרגישים שיש לכם מרווח. בגובה, ברוחב, במקום לרגליים מאחור. לא נראה שמישהו יצטרך לחזור הביתה עם סימנים כחולים כתוצאה מחיכוך לא נעים עם השכן.



זווית הישיבה של הנהג מצוינת. ליושבים מאחור יש גם פתחי מיזוג, שלא יקטרו בימי הקיץ החמים. הגרמנים החליטו לצ'פר אפילו את האגרנים שבינינו, כשהגדילו את תא המטען ל–615 ליטרים, תוספת של יותר ממאה ליטרים. בהחלט כבוד.





נסיעה חלקה


הפלגנו השבוע שוב צפונה. בידוד הרעשים השקיט את הרוח החזקה ששרקה בחוץ, והרכב שייט לו בנינוחות על פני הכביש המהיר. טיגואן הנוכחי הוא הרכב הראשון של פולקסווגן שמגיע לישראל עם מנוע שבו המערכת יודעת לנתק שניים מתוך ארבעת הצילינדרים - במהירות שיוט או כשהנהג לא ממש מבקש לקרוע את הכביש. לא תרגישו את הירידה בכמות העבודה, רק תוכלו לקרוא על כך במסך שממול.



כשחצי מהמנוע מושבת, זה אומר יותר חיסכון בדלק. הסתכלתי במחשב הדרך, שסיפר שצרכתי באותו יום ליטר לכל 13 קילומטרים. שמעתי על נהגים שהצליחו אפילו יותר. כשהמסך לא מדווח על ניתוק צילינדרים, הוא לעתים מספר שאנחנו משייטים במצב "אקו", שגם הוא חסכוני. רק שהסייענים האלה עדיין לא עוזרים להוריד את רמת זיהום האוויר של הג'יפון. טיגואן ממוקם בצבע אדום וליד המספר 13 הלא מזהיר.



אגב, לידע כללי, הידעתם מהיכן מגיע שמו של הצעצוע הגרמני? ובכן, הייתה תחרות שמות שהתפרסמה במגזין הרכב של העיתון "בילד". ביקשו מהקוראים לחזור עם רעיונות מקוריים. הקורא שהחליט לשלב בין טייגר (נמר) לאיגואנה זכה בכל הקופה.



אבל בואו לא ניסחף עם הנמר. זהו לא רכב של ביצועי מחץ. מיד שמים לב לגינוני הטקס המשפחתיים, שגם דאגו לכיול מתלים רך, שאכן היה מאוד מרגיע בכביש הפתוח, אבל קצת פחות נעים כשעלינו על מכשולים. מאחור, אגב, טיגואן זוכה למתלה רב–חיבורי. גם כשביקשנו מהג'יפון להאיץ היינו צריכים לסחוט חזק את הדוושה ולבקש בנימוס לתגבר את כוחותיו. רק אז הרגשנו את הדחיפה המשמעותית בישבן.



הנתונים מספרים שטיגואן מגיע מ–0 למאה קמ"ש ב–9.2 שניות. זה בהחלט אפשרי ומתאים אם אתם לא ממש ממהרים לעקוף את החיפושית שלפניכם.


בפולקסווגן ביקשו להדגיש שהרכב מגיע עם גיר רובוטי כפול מצמדים רטובים, המניע שישה הילוכים קדמיים. הדגש היה על שישה הילוכים ולא על שבעה, כפי שיש בגרסת ה–2,000 סמ"ק, ועל מצמדים רטובים וגיר שבדרך כלל מופיע במכוניות בעלות משקל כבד או בעלות מומנט רציני, כמו הגולף GTI. הגיר הזה הותקן גם בעקבות ביקורות שהיו בעבר על הגיר הרובוטי כפול מצמדים היבש. אחת הטענות הייתה שהוא לא כל כך מתאים לאקלים שלנו. בגיר רטוב המצמד כל הזמן טבול בשמן. העברת ההילוכים כאן אכן חלקה. גם ההגה קליל ומשתף פעולה עם הנהג. הוא לא מותאם לנהיגה ספורטיבית קשוחה, זו גם לא כוונת המשורר.



מקום לשיפור


מבחינת בטיחות, הג'יפון הזה זוכה לציון 4 מתוך 8. יש לו אומנם מצלמת רוורס משוכללת, שבע כריות אוויר ומערכות מתקדמות, כגון בלימה אוטונומית בעיר, מערכת אקטיבית להגנה על הולכי רגל ופרונט אסיסט, שזו מערכת לניטור מרחק מלפנים. לא מצאתי התרעת סטייה מנתיב, כפי שאפשר לאתר היום בהמוני רכבים, ולא את מערכת בקרת השיוט האדפטיבית, שיודעת לשמור על מרחק מהרכב מלפנים. המערכת הזו נמצאת רק ברמת הגימור היוקרתית של טיגואן, ה"קומפורטליין". שם גם תמצאו את הסיוע בחניה, דור 3. כאמור, זו כבר חבילה שעולה הרבה יותר ללקוח.



ולמרות הצניעות של הדגם שבו נהגתי, טיגואן התגבר על סופת חול לא רחוק מחוף דור ועל רוח צדית ממש בכניסה לחיפה. הוא נותן אווירה מאוד מרגיעה בפנים, כזו שמנטרלת סכנות בחוץ.



בדגם שבו נהגתי הכל ברור. מד המהירות והסל"ד הם מהדור הישן. מסך המולטימדיה גדול, 8 אינץ', מוטמע היטב מול הנהג ומתופעל בקלות באמצעות נגיעה.



אז מה היה חסר לי? ממש לא הרבה. אולי קצת יותר שובבות, חוצפת נעורים. רכב שיבקש לפעמים לקחת אותי לקצה בלי שאבקש ממנו. אבל טיגואן לא בא לשחק משחקים אסורים ולא מפתה אתכם לגנוב ביחד סוסים. זהו רכב ממושמע שמדבר על נוחות נסיעה כמוטו מרכזי. צודק, לא צריך יותר.